ויכוחים וחיכוכים?
זה בדיוק מה שאמרתי כבר כמה פעמים שזו פרשנות לא נכונה! קרה משהו אחד עם הכלבה, זה קרה פעם אחת זה לא ויכוח ולא משהו שיחזור על עצמו. עם השותפה השניה היו קטעים מעצבנים - לא ויכוחים ולא חיכוכים, ויכוחים מעולם לא היו כזכור לי, והם הפסיקו אחרי שדיברנו עליהם. נכון שעשיתי טעות שלא דיברתי איתה על זה קודם אבל גם לפני כן אלו לא היו "חיכוכים" ברמה של שהיא משגעת אותי כל יום כמו שכמה אנשים הניחו כאן. אני מספרת על מה שהיה, על קטעים מוזרים (כמו הקטע מלפני שבועיים עם הטלפון, קטע מוזר אבל לא משהו שגרם לי לכעוס על השותפה) או על קטעים מעצבנים שהם לא משהו שגרתי, וכמה אנשים כאן הפכו את זה כאילו אנחנו רבות ומאמללות אחת את השניה כל יום. על הבעיות שתיארתי בעבר עם אחת השותפות כבר אמרתי - דיברנו וזה הפסיק. השותפה השניה השתגעה כשראתה חרא של כלב ושיתפתי אתכן באירוע החד פעמי (ומעצבן הזה), ושיתפתי כי רציתי לשתף לא כי רציתי עצות (אילו עצות גם אפשר לתת למקרה כזה? זה לא שיש לנו כלב וזה תמיד קורה, הפוך לגמרי). בקיצור ולסיכום, נמאס לי כבר להסביר את עמדתי פעם אחר פעם אחר פעם (רעות הבינה ממה שכתבה אבל לא בטוחה שגם אחרים): השותפות שלי לא "מציקות" לי, אין ויכוחים וחיכוכים אלא היה קטע חד פעמי עם אחת וקטעים קטנים מעצבנים עם השניה שכבר לא קורים. נכון שהן לא מושלמות אבל אף אחד לא מושלם ובינתיים רוב הזמן הן בסדר ויותר מזה. אם מישהו מכם היה עוזב דירה בגלל שמעירים לו על כלים בכיור או בגלל שפעם אחת שותפה באה בבקשה חוצפנית (שכאמור זה משהו מאוד לא אופייני לה), אז אני ממש לא מבינה אתכם. על הדברים הטובים אני לא מספרת (למעט שרשור שג'ז יזמה בעניין) כי הדברים המעצבנים יותר מעניינים וכשדבר כזה קורה מבטאים אותו באמוציות, אבל מכאן ולהפוך את זה למצב בו אנחנו רבות כל יום והן משגעות אותי הדרך מאוד מאוד מאוד ארוכה. זהו, אני לא אחזור על זה עוד פעם אלא אם מישהו ממש יתעקש. זו מגילה אבל הסברתי כאן הכי ברור שאפשר למה מי שהבין שהשותפות שלי מאמללות אותי מדי יום ביומו פספס את המטרה. בינתיים היתרונות שלהן עולים בהרבה על החסרונות המעטים שעל רובם המוחלט גישרנו.
זה בדיוק מה שאמרתי כבר כמה פעמים שזו פרשנות לא נכונה! קרה משהו אחד עם הכלבה, זה קרה פעם אחת זה לא ויכוח ולא משהו שיחזור על עצמו. עם השותפה השניה היו קטעים מעצבנים - לא ויכוחים ולא חיכוכים, ויכוחים מעולם לא היו כזכור לי, והם הפסיקו אחרי שדיברנו עליהם. נכון שעשיתי טעות שלא דיברתי איתה על זה קודם אבל גם לפני כן אלו לא היו "חיכוכים" ברמה של שהיא משגעת אותי כל יום כמו שכמה אנשים הניחו כאן. אני מספרת על מה שהיה, על קטעים מוזרים (כמו הקטע מלפני שבועיים עם הטלפון, קטע מוזר אבל לא משהו שגרם לי לכעוס על השותפה) או על קטעים מעצבנים שהם לא משהו שגרתי, וכמה אנשים כאן הפכו את זה כאילו אנחנו רבות ומאמללות אחת את השניה כל יום. על הבעיות שתיארתי בעבר עם אחת השותפות כבר אמרתי - דיברנו וזה הפסיק. השותפה השניה השתגעה כשראתה חרא של כלב ושיתפתי אתכן באירוע החד פעמי (ומעצבן הזה), ושיתפתי כי רציתי לשתף לא כי רציתי עצות (אילו עצות גם אפשר לתת למקרה כזה? זה לא שיש לנו כלב וזה תמיד קורה, הפוך לגמרי). בקיצור ולסיכום, נמאס לי כבר להסביר את עמדתי פעם אחר פעם אחר פעם (רעות הבינה ממה שכתבה אבל לא בטוחה שגם אחרים): השותפות שלי לא "מציקות" לי, אין ויכוחים וחיכוכים אלא היה קטע חד פעמי עם אחת וקטעים קטנים מעצבנים עם השניה שכבר לא קורים. נכון שהן לא מושלמות אבל אף אחד לא מושלם ובינתיים רוב הזמן הן בסדר ויותר מזה. אם מישהו מכם היה עוזב דירה בגלל שמעירים לו על כלים בכיור או בגלל שפעם אחת שותפה באה בבקשה חוצפנית (שכאמור זה משהו מאוד לא אופייני לה), אז אני ממש לא מבינה אתכם. על הדברים הטובים אני לא מספרת (למעט שרשור שג'ז יזמה בעניין) כי הדברים המעצבנים יותר מעניינים וכשדבר כזה קורה מבטאים אותו באמוציות, אבל מכאן ולהפוך את זה למצב בו אנחנו רבות כל יום והן משגעות אותי הדרך מאוד מאוד מאוד ארוכה. זהו, אני לא אחזור על זה עוד פעם אלא אם מישהו ממש יתעקש. זו מגילה אבל הסברתי כאן הכי ברור שאפשר למה מי שהבין שהשותפות שלי מאמללות אותי מדי יום ביומו פספס את המטרה. בינתיים היתרונות שלהן עולים בהרבה על החסרונות המעטים שעל רובם המוחלט גישרנו.
