תפקידו של המנחה

[panters]

אוקיי צודק אבל

שוב כמו שאמר ICEL תלוי איך בונים: מלמעלה למטה או להיפך. אני חושב שבניה מלמטה למעלה היא קצת "מסוכנת" כי אז זה אומר שהמנחה צריך לזכור הרבה פרטים ועשויים להתגלות סתירות במהלך המשחק וזה יכול קצת להרוס לדעתי. אם בונים מלמעלה למטה אז אמנם ניתן לעשות את זה בחלקים (למשל להתחיל עם הארץ שבו הדמויות מתחילות ולאט לאט להרחיב) אבל אני מדבר על הנושא באופן כללי (אני לא שיחקתי בפאראנויה ואני אפילו לא בטוח שאני יודע מה זה בדיוק) אני מדבר על תפקידו של המנחה שהוא יוצר עולם איך יוצרים עולם? מאיפה מתחילים? מה עושים? איך קובעים מה וכו' וכו'.

 

[IceL]

הפוך...

הפכת את המושגים: מלמטה למעלה: להתחיל מהכפר/ אזור בו הדמויות שוהות ולהרחיב כלפי מעלה: מדינות, מעצמות, כוחות עליונים. מלמעלה למטה: להתחיל מהאלים, המיתולוגיה, לרדת לסקירה של העולם ורק אז לפרק אותו למעצמות ומדינות. "כי אז זה אומר שהמנחה צריך לזכור הרבה פרטים ועשויים להתגלות סתירות במהלך המשחק וזה יכול קצת להרוס לדעתי" אם המנחה רושם הכל מסודר והוא יודע באופן כללי מה הוא עושה, אין סיבה שזה יקרה. בנייה מלמעלה למטה מעניקה אחידות גבוהה לעולם, בעוד בנייה מלמטה למעלה מעניקה לו אמינות (הוא חי ונושם, במילים אחרות).

 

[panters]

לא הפכתי את המושגים

תארתי בדיוק כמו שאתה אומר אמרתי שמלמעלה אתה מתחיל במפה של כל העולם ואז מפרק למדינות ורק אז יורד לרמת הכפרים והדמויות ומלמטה אתה מתחיל מההרפתקה הראשונה וזורם עד לרמת הממלכה. בנוגע לסדר אתה צודק אבל לפעמים (בדכ כשהעולם נעשה עשיר מאוד בפרטים) גם למנחה מסודר עשויות להיות בעיות עם התאמות בין אירועים ודברים כאלה ולו רק בגלל כמות הפרטים שהוא צריך לזכור ללא קשר לסדר... (אירועים שקרו בתחילת המערכה עשויים לפעמים להישכח גם אם הוא רשם אותם).

 

[ננסק]

על בנייה

בתור התחלה, זה פאראנויה, וככה זה נראה מבפנים. באופן כללי כדאי לו למנחה (וגם לשחקן) שיכיר מגוון שיטות, ויראה עד כמה העולם של משחקי התפקידים הוא מגוון הרבה יותר ממה שחשב, ושיש דרכים רבות מאוד לעשות דברים רבים מאוד. "בנייה מלמטה למעלה היא קצת "מסוכנת" כי אז זה אומר שהמנחה צריך לזכור הרבה פרטים ועשויים להתגלות סתירות במהלך המשחק" מנחה לא צריך לזכור כלום, כי יש לו מחברת מסודרת שבה הוא רושם הכל. כמו כן, בוא נעבור על יתרונות - חזקים מאוד - של בנייה מלמטה למעלה: ראשית, היא מהירה הרבה יותר, כי יש הרבה פחות מה ליצור. שנית, היא אינטנסיבית יותר, כי המנחה משקיע את המאמץ בשטח קטן, מה שהופך אותו לעשיר ומעניין יותר. בהתחשב בבעיה שאיתה התחלת את השרשור הזה כולו - איך להשקיע ביעילות את האנרגיה שלך כמנחה - זהו לא רק הפתרון המוצלח ביותר, הוא כמעט מחויב המציאות. הוא גם מומלץ בחום רב. כמו אייסל, אני חושב שהתבלבלת קצת במונחים. בנייה מלמעלה למטה אומרת שאתה מגיע לארץ בה הדמויות מגיעות רק בסוף - אתה מתחיל בעולם (או אפילו ביקום ובאלים), ומצטמצם עם הזמן, כמו לעשות זום-אין על הדמויות. השאלה "איך יוצרים עולם" מקבלת שתי תשובות *שונות*, בהתאם לאופן בו יוצרים אותו. בוא נדבר על מלמטה למעלה, טוב? זה יצמצם את הדיון, וגם יאפשר לנו לעזור לך יותר.

 

[panters]

כמה דברים יש לי לומר

א. פאראנויה זו ממש שיטה עם עולם... עכשיו הבנתי. בדכ אני לא דוגל בשיטות כאלה (למעט מרוצללים שלדעתי גם העולם יצא ממש מוצלח) ב. לא התבלבלתי בין מטה ומעלה. אתם חוזרים על מה שאני אומר. כשאתה בונה מלמעלה אתה לא חייב להתחיל בכל היקום אם כל מה שיש לך זה כוכב אחד. והאלים לא חייבים להיות הדבר הראשון שאתה מתעסק איתו! ואמרתי שבבנייה מלמטה אתה מתחיל עם הדמויות והסביבה הקרובה שלהם (דהיינו ההרפתקאה הראשונה) ומשם מתפתח למעלה -> ממלכה זה הכיוון של מעלה מנקודת המבט של כפר! ג. מנחה שלא זוכר כלום ונועץ במחברתו כל שניה יגרום לעיכוב ארוך כל כך במשחק שזה ישעמם. בשיטת הבניה מלמטה למעלה, המחברת תהא יעילה מספיק בעיקר אם המשחק הוא לינארי... אם יש אוסף של הרפתקאות מקבילות (ראה ערך באלדוז גייט) קצת קשה לעקוב אחרי כולם בו זמנית רק בעזרת המחברת. אומנם גם בעולם מוכן זה קשה אבל בגלל שהעולם כבר מוכן ואתה לא צריך ליצור אותו תוך כדי (באיזשהו מובן) אז העבודה קלה יותר). ואני מעדיף לצמצם את הדיון על מלמעלה למטה בעיקר משום שאני מדבר על יצירת עולם בלי קשר למשחק בו תוך כדי בנייתו אלה בנייתו בנפרד

 

[IceL]

סתם ניטפוק:

המנחה שלי לא כותב כלום. שום דבר.

 

[IceL]

ושים לב למשפט שלך:

"אם בונים מלמעלה למטה אז אמנם ניתן לעשות את זה בחלקים (למשל להתחיל עם הארץ שבו הדמויות מתחילות ולאט לאט להרחיב)" מלמעלה למטה לא הולכים לממלכה ומרחיבים. אם אתה בשלב של ממלכה, אתה מצמצם כלפי מטה.

 

[panters]

יש צורות שונות לאותו הדבר

הארץ היא דבר גדול דיו כדי להתייחס אליו כאל משהו מלמעלה אני לא מדבר על לבנות את הכפר שזו התייחסות מיידית כמעט לחלוטין לדמויות מה שאמרתי זה שאתה מתחיל בממלכה ומצמצם כלפי מטה. זה מה שאמרתי. ולאט לאט אתה גם מרחיב ויוצר ממלכות אחרות אחרי שסיימת ליצור את הממלכה הקיימת. אתה יכול ליצור מהאמצע גם כלפי מעלה וגם כלפי מטה אבל דיברתי באופן כללי.

 

[ננסק]

אם כך,

א. כדאי לך להכיר את השיטה לפני שתפסול אותה. ובכלל, המערכות שמגיעות עם שיטות נוטות להיות מעניינות בהרבה, עד כמה שאני מכיר, ממערכות אחרות. ב. סבבה. כתבת בטעות הפוך באחת ההודעות הקודמות, וחשבתי שאתה מתכוון לזה. ג. אתה מגזים, אף משחק לא כולל כל כך הרבה פרטים, ואף מנחה לא צריך להיות כל כך פאנאט, עד שהוא ניגש למחברת יותר משלוש-ארבע פעמים בפגישה. המחברת יעילה בכל מקרה, בלי קשר לשיטה בה משתמשים לבניית העולם. אם מסווגים בה את המידע כמו שצריך, לפי קטגוריות, זה לא משנה באיזה סדר יוצרים אותו. אני לא מבין למה אתה רוצה עולם מלמעלה למטה, הרי מטרת כל הדיון הזה - בהתבסס על ההודעה הראשונה בעץ - היא לעזור בייעול התפקידים של המנחה. לא? אנחנו מציעים לך שיטה יעילה יותר ממה שאתה נוהג להשתמש בה, אני במקומך הייתי בוחן אותה קצת ולא מתמקד רק במה שאתה רגיל אליו. השיטה שלנו יעילה יותר בהכרח. אם אתה רוצה לדבר על בניית עולם סתם כך, אני מציע לפתוח עץ חדש. זה נושא נפרד.

 

[panters]

לא לא זו לא מטרת הדיון

מטרת הדיון היא לסדר את עבודת המנחה אבל אתייחס לכל דבר בעתו. א. אני לא מגזים בנוגע לפרטים. הדבר תלוי במנחה ובמערכה. אין הרבה פרטים וצורך להעזר במחברת אם המנחה זוכר את רוב הפרטים אבל אני אומר שאם המערכה היא לא לינארית אלא יש בה הרבה עלילות צדדיות ועלילות מקבילות אז צריך להזהר מסתירות בעלילה. אם למשל שתי דמויות נמצאות בשני מקומות שונים בעולם המערכה צריך לוודא שהזמן שעובר בין שניהם מקביל ושאחד מאם לא יוצא מהעיר שבוע לפני שהשני לחם כבר בשודדים. זו דוגמא פשוטה אבל זה עשוי להסתבך עם עולם המערכה, מעשי הדמויות וכדומה. ב. בנוגע ליעילות אני חייב לא להסכים. במשך שנים הייתי בונה את העולם שלי מלמטה למעלה. זה היה אמנם יעיל מבחינת זמן וכדומה אבל היה לי קושי מה ליצור אחידות ולקבוע סף לדברים מסויימים (כי הדמויות התחזקו והייתי צריך להתאים את ההרפתקאה לדרגות שלהם) לדעתי זה יוצר חוסר אמינות מסויים...

 

[ננסק]

שמע,

נשמע שאתה באמת צריך לסדר את ההנחייה שלך. א. כמה עלילות צדדיות כבר יכולות להיות? עד כמה הן כבר סבוכות? איזה בלגן כבר יכול להיווצר? תעצור את זה בנקודה נורמלית, אל תתן לזה להסתבך כל כך - זה לגמרי בשליטתך. שתהיה רק עלילה אחת. אל תיתן לדמויות להיפרד. תדאג שהסיפור שלך ישאר מסודר ומאורגן. אתה פשוט צריך לרסן יותר את העלילה שלך! ב. אני לא ממש מבין על מה אתה מדבר. איזו אחידות? מה הבעיה להגדיל את הסף כל הזמן? הדמויות הרי יוצאות מהאזור הראשוני, ומסתובבות בעולם. על איזו בעיה של חוסר אמינות אתה מדבר, והאם היא באמת מספיק חמורה כדי שיהיה עידף ליצור אזורים שלמים מיותרים למדי מהעולם רק בשביל לפצות עליה?

 

[panters]

אתה מכניס יותר מדי דברים

נתחיל בהתחלה כמו שאמרתי אתה יכול לזכור את הנתונים ולהסתדר עם ההרפתקה לינארית אבל לא תמיד ההרפתקה לינארית. איך למשל אתה יכול לשמור את הדמויות יחד אם הן מחליטות להיפרד לזמן מה מכל סיבה שהיא? לנושא השני: אתה לא צריך ליצור את כל העולם בבת אחת ואתה לא צריך להשקיע באותם איזורים "מיותרים" בלי סוף (אולי אפילו לא צריך יותר מאשר לציין אותם במפה). אבל שוב אני מדבר פה על ליצור את העולם כעולם מערכה ולא משהו שנוצר תוך כדי משחק. וחוסר האמינות נובע ממעשיהן של הדמויות בעיקר. למשל אם הן מחליטות לא לנדוד יותר מדי רחוק ומעדיפות להשאר קרוב לבית. אני בתור מנחה לא מחליט בשביל הדמויות וגם לא מוביל את הדמויות להחלטה כלשהי. זה התפקיד של השחקנים לא שלי...

 

[ננסק]

כפייה מלמעלה

א. הדמויות הן הכלים במשחק, הן יעשו מה שאתה תרצה. אתה *תכפה* עליהן להישאר, אם צריך, למשל על ידי אויב משותף שרודף אחריהן. אתה תדבר עם השחקנים ותסביר להם שזה לא הכיוון שאתה רוצה ללכת אליו. אתה תסגור את גבולות העמק במפולת שלגים אם אתה רוצה. הדמויות לא יתפצלו אם לא תרצה - זה המשחק שלך. חופש מוחלט של הדמויות הוא לא המטרה, אלא להינות - ואם אתה לא מצליח לקיים משחק כי כל דמות הולכת לעשות משהו שונה לחלוטין, הכל מתמסמס ונעלם. אתה בתור מנחה עושה כל מה שנדרש כדי שהמשחק יתקיים, זהו התפקיד שלך. האחריות של השחקנים היא הדמויות שלהם, האחריות שלך הוא המשחק כולו - אתה תחליט מה בריא בשבילו. אני לא מבין מה אתה אומר בנושא השני.

 

[panters]

זה לא נשמע לי כמו כיף

וזה גם שטויות. אתה יכול להשאיר אותם ביחד רוב הזמן. אבל אם כל פעם (למשל בדרגות הגבוהות שבהם הצורך להשאר יחד הוא לא חזק כל כך כמו בדרגות הנמוכות) תיצור רעידת אדמה או התפרצות הר געש או אירוע שימנע מהדמויות להתפצל כשהן רוצות אז המשחק יהיה די לא אמין עד כדי טיפשי. הדמויות הן הכלים במשחק אבל לא הכלים של המנחה. אלו הכלים של השחקנים. ואם נניח יש אוייב משותף שרודף אחרי הדמויות ואחת הדמויות מחליטה שהיא חושבת שהיא יכולה להתמודד עם האוייב אפילו לבדה ומחליטה לצאת כנגדו. אתה תגיד לשחקן לא?

 

[ננסק]

צריך לכוון את הדברים

אני לא מתכוון לשימוש ברוטאלי בסביבה, או כפייה קשה ("לא מסכים! עכשיו, תחזור לשאר הקבוצה!"). אני מתכוון לכך שתכוון את הסיפור באופן כזה, שלא תהיה להם סיבה להיפרד. תדאג לכך שתהיה רק עלילה אחת. גם מחוץ למשחק, דבר עם השחקנים מראש ותסביר להם שיש לך בעיה עם ההתפלגויות בקבוצה, ואתה מעדיף שהם ישארו ביחד. תבקש מהם ליצור דמויות שיש ביניהן קשר, למשל משפחתי או מקצועי. אם החבורה בכל זאת מתפצלת, אולי כדאי לעשות זאת בפגישות שונות, שלא כל השחקנים יהיו בכל פגישה.

 

[IceL]

זה מה שהמנחה שלי עשה...

בהתחלת המערכה הדמויות שלנו לא היו ידידותיות במיוחד אחת לשנייה, אז הוא דאג להציב אותנו במצגים בהם נדרשה התקשרות בין הדמויות, עד שכעת הם חברות טובות, אחים לנשק.

 

[panters]

אני לא אמרתי שיש לי בעיה

דיברתי באופן כללי. אני אומר שאם העלילה שלך היא לינארית אז זה לא בעיה לעבוד מלמטה למעלה. ואם העלילה שלך היא מקבילית ולא לינארית אז יותר קל לעבוד כשהעולם כבר קיים.

 

[ננסק]

אבל אני אומר שיש לך בעיה.

אם אתה נתקל במצב שהשחקנים הולכים כל אחד לאיפה שבא להם, ויש לך גרזיליון עלילות שמתרחשות בו-זמנית, *זאת בעיה*. אם אתה מתעקש לקדם את החופש של הדמויות והשחקנים על פני סיפור קוהרנטי, לבריאות, אבל אל תתלונן על כך - זאת הבחירה שלך. אני מסכים שעלילה מקבילית עובדת טוב יותר עם עולם קיים, ולינארית עובדת מלמעלה למטה. זה רק אומר שאולי כדאי לך לנסות לינארית. בתחילת הדיון טענת כל מני טענות נגד גישה לינארית, אבל אני מקווה שאתה מבין שיש בה יתרונות שאסור להתעלם מהם.

 

[panters]

אני לא התלוננתי! אתם התלוננתם!

ברור שיש יתרונות לשיטה הלינארית. אבל יש לה חיסרון ברור! היא משעממת! לשחקנים יש כאילו רק דרך אחת ללכת בה. הם לא יכולים לבחור ימינה או שמאלה. איפה המשחק תפקידים פה? אם אתה מחזיק את הדמויות שלך ביחד בגלל התירוץ של "קשה לי לארגן את העולם" אז שוב אנחנו מגיעים להנחייה גרועה! הדמויות חיות בעולם! לפעמים צריך! ליצור עלילה שתפצל את דרכי הדמויות! ראה ערך - שר הטבעות! לדעתי אתה מתקשה לנהל מערכות מקביליות אולי בגלל השיטה של בניית העולם שלך. אתה צריך לזכור שאתה צריך שיהיה לך עולם שבו הדמויות שלך יכולות לעשות כל מה שהן רוצות גם אם אתה לא רוצה שהן תעשנה את זה. במיוחד אם אתה לא רוצה שהן תעשנה את זה!

 

[ננסק]

תודה על העצות

הן סבבה. הן גם מוטעות. נראה שאתה מכיר רק שיטה אחת לשחק מ"ת, וחושב שהיא היחידה. כבר כתבתי מקודם, ואולי פשוט לא הבנת למה אני מתכוון: אחד המדדים של כל מערכה הוא היחס בין מידת החופש שניתן לדמויות לבין סיפור סגור. אפשר לשחק מ"ת בכל אחת מהדרכים, ובשלל דרכים באמצע. "צריך לתת לדמויות לעשות כל מה שהן רוצות" היא רק *דרך אחת* לשחק מ"ת, היא לא הדרך היחידה, והיא גם לא הדרך האידאלית - רחוק מכך! זה עניין של טעם ותו לא. אישית אני מאוד אוהב לשחק גם בצד השני של הסקאלה, בסיפור סגור. כאשר המנחה *כופה* על השחקנים לשחק דמויות מסוגים מסוימים ("כולכם חיילים בצבא"), *מגדיר* להן את המקום והסיבה שהן פועלות ביחד ("אתם באמצע מלחמה גדולה, כולכם באותה יחידה"), *ומאלץ* אותן למטרות מסוימות ("אתם חדורי מוטיביציה ומאמינים בצדקת המטרה"). אתה כנראה חושב שזה משחק מאוד לא נכון, אבל זה רק בגלל שלא ניסית אותו, ורק בגלל שאתה מכיר רק את הגישה שלך למ"ת. אני *בוחר* להגביל את העולם והדמויות, מתוך מטרה להשיג חווית משחק ייחודית, לא בגלל שקשה לי להסתדר עם חופש מוחלט. למעשה, רוב הזמן אני מוצא חופש מוחלט כצורת המשחק המשעממת יותר. איפה הסיפור? איך אפשר לארגן דרמה אמיתית או הומור אמיתי - איך אפשר לארגן משהו בכלל, אם לא מגדירים אותם מראש? זה כמו ההבדל בין תיאטרון אימפרוביזציה להצגה. שניהם נחמדים, שניהם דברים שונים, שניהם עובדים. בבקשה אל תגער בי מתוך בורות.