תמליצו לי

[nute kram]

והגירסא מושמעת תוך כדי שהוא אומר:

"i hate the fuckin´ eagles, man"

 

[comfortably pink]

ועוד ציטוט מביג לבובסקי:

"he treats objects like women"

 

[matanbu]

סיימון וגרפונקל ענקיים ביותר

והרבה יותר טובים מהאיגלס. [לדעתי] היתה תקופה בחיי ששמעתי את הוטל קליפורניה וטקילה סנרייז, בלי סוף - זה היה הסאונד של התקופה ההיא (קצת כמו היהודים מטליקה ולינקין פארק, זה בערך אותה תקופה). ואז היה לי גם את כל הדיסק ששני השירים מופיעים והאמת, שלדעתי, הדיסק ממש סתם. השירים היחידים ששווים הם אלו שהזכרתי. אפילו שאר הלהקות ששמעתי באותה תקופה (למרות שאני כבר לא יכולה לשמוע אותם עכשיו) יש לי הרבה דיסקים שלהם (חוץ מלינקין רק דיסק 1) וכל הדיסק היה שווה. ככה סיימון וגרפונקל - לא שמעתי עוד שיר שלהם שהוא סתם, ועוד לא הצטערתי על שום אלבום...

 

[Mr Jack]

אני לא ממש מתמצא בלהקות הללו,

שמעתי שירים אחדים ותו לא, ושמעתי שהן קלאסיקות, אז בא לי להכיר אותן יותר... אז לא מחפש סגנון מסויים, תגיד לי איזה דיסקים אתה הכי אוהב וזהו...תודה.

 

[LadyG]

אפשר להתערב?

הסגולים הם מאהבותי הגדולות: The book of taliesyn אלבום שלא קיבל ביקורות טובות אבל שנות נעורי עברו עלי בחרישתו. עדיין Kentucky Woman ו - Anthem ו- The Shield נשמעים מופלאים בעיני. האלבום מ- 1969. ואני חייבת להזכיר את העטיפה המופלאה של התקליט (טוב - אצלי זה תקליט) לפי הרונימוס בוש. הטוב באלבומים לדעתי הוא Machine Head מ- 1972. Highway Star ו- Space truckin ולא נשכח את הלהיט Smoke on the water (אפשר גם בלעדיו). איאן גילאן האדיר במלא תפארתו. Deep Purple in Rock מ- 1970. Speed King והכי חשוב Child in time האלמותי. את השנים אני זורקת מהזכרון אז מקווה שלא עשיתי סלט. וקווין - ממש לא התחום שלי.

 

[yoavsc]

הייתי ממליץ על

Made In Japan של הסגולים. אמנם לא אלבום, אלא יותר כל מיני הופעות חיות ביפן, אבל הביצועים האהובים עלי לכל השירים שלהם (מה שמופיע שם, לפחות).

 

[LadyG]

Made in Japan המופלא מ- 1972

עם ביצועים נהדרים לשירים המופיעים באלבומים אחרים. ביצוע נהדר ל- Lazy וכמובן שוב Child in Time. חובה.

 

[malolds]

QUEEN

תקליטי קווין שפשוט חובה, וכדאי להתחיל לפי הסדר שאני רושם: 1) A night at the opera 2) A day in the race 3) Jazz 4) Queen I 5) Queen II ובדיפ אני לא מתמצא, רק אני פשוט אוהב את Made In JAPAN המצווין, מומלץ

 

[Mr Jack]

פשש...תודה לך תודה.

 

[המיש]

הגדולים שבאלבומי הסגולים

מן התקופה הראשונה של הסגולים הכהים, תחת השפעתו וניהוגו של הקלידן גון לורד, האלבום הכי טוב לדעתי הוא דווקא השלישי, שנקרא בפשטות deep purple משנת 1969. יש שם כמה שירים נפלאים, כולל היצירה הנפלאה בשלושה חלקים april. מן התקופה השניה, אחרי הכשלון המסחרי של הנסיון לחבר בין הקלאסי לרוק הקשוח, שבא לידי ביטוי מוחץ באלבום הכושל שהוקלט בהופעה חיה ברויאל אלברט הול בשנת 1970, באה תקופה של רוק כבד איכותי, עם שלושת אלבומי המחץ: in rock, fireball וכמובן, הגדול מכולם - machine head. זה ללא ספק האלבום שכדאי להתחיל איתו. בהצלחה. באשר ל- queen. עזוב שטויות.

 

[yoavsc]

אולי אני די בודד בקטע הזה אבל

אפריל לדעתי היא יצירה די משעממת. החלק הקלאסי הוא נחות בתור יצירה קלאסית, וכשהוא נגמר, התזמורת הולכת הביתה, והלהקה מתחילה בשיר רוק חביב, אבל רחוק מנפלא.

 

[קיר קמט]

ישר כח

לא אוהב את אפריל. אבל האמת , גם לא אהבתי את צ´יילד אין טיים בהתחלה, אז אולי יש עוד תקווה לאפריל.

 

[Creamy Weather]

איזו התארגנות..

תהרגו אותי, אני ממש אוהבת את אפריל.

 

[Lucky Little Lady]

אתה לא בודד ../images/Emo13.gif

הייתי אומרת שאני כמעט שונאת את השיר הזה....

 

[comfortably pink]

מה לא אהבת?

 

[זנואלזאן]

מעניין מה מעניין אותך...

יצירה משעממת זה הדבר נאחרון שזה - אבל אתה כנראה כבר כ"כ ותיק שזה התעפש אצלך. אפריל - יצירה משעממת כמו ארבע העונות של ורדי...

 

[yoavsc]

אחד הדברים האחרונים שאני זה ותיק

ועדיין, אפריל אולי לא "משעממת", אבל גם לא כ"כ מעניינת. במיוחד הקטע הקלאסי שבה. NP - Genesis - Dancing With The Moonlit Knight הרבה יותר מעניין אותי מאפריל.

 

[זנואלזאן]

אם כך אז יש לי רעיון בשבילך...

הדבר הגדול באפריל הוא השילוב של הקלאסי עם הרוק. קחך את הקטע, שמע אותו ברציפות 4 5 פעמים בעיניים עצומות. כשתדע מתי נכנס בקטע הרוקי בעל פה - תחזור אלי ותאמר לי אם הקטע הקלאסי אינו ענק !!! אבל אני מרשה לך לומר לי הכל.. אפילו שאני פלצן... יש לי הרגשה שאתה תאמר לי משהו אחר לגמרי lord of the hammond אני מחכה. אתה חייב להכיר את הכניסה של הרוק - זה הנסיון שאתה מץבקש לבצע..

 

[LadyG]

קצת בדאגה ניגשתי לפטיפון

והנחתי בזהירות את אפריל. חשבתי שאולי הזכרון מתעתע בי, אולי השתנתי אבל הצלילים הקסומים שבו והציפו את החדר. השילוב המופלא של בלקמור ולורד. איזה מזל שלא הגבילו עצמם רק ל- Heavy Metal. גם עצוב וגם שמח והכל בערבוביה אחת גדולה. אז נכון שעל טעם אין מה להתווכח ואולי טוב שכך, אבל אולי עוד צ´אנס אחד קטן?

 

[זנואלזאן]

האלבום של הרויאל אלברט הול

הוא מ 1969 ולא 1970. הוא הצליח מאוד מבחינת האפקט אבל לא מסחרי. הוא שודר בשידור חי בבי בי סי והוא הפך למושא הערצה של כל להקות הרוק. המון ניסו לעשות אותו דבר ולא הצליחו עד 1999 כשהלהקה הקליטה שוב חגיגות 30 שנה ליצירה של לורד. אז באו המי ועשו גם הופעה באלברט הול ואז גם מטאליקה שחררה את החומר שלה. לפני כן היה נסיון של הפילהרמונית הבריטית להוציא שירים של קווין בפילהרמוני אבל זה נכשל טוא=טאלית באמצע ינואר יופיע לורד בעצמו עם הפילהרמונית של סינדי בסידני וינגן יצירה חדשה ללהקה ולתזמורת אחרי שפרש מהסגולים בציוחד לצורך זה. הלהקה היא להקת קאבר לדיפ פרפל. המרץ הוא ינהל את המחלקה למוזיקת רוק הפקולטה למוזיקה באוןניברסיטת מינכן. good lord.