לגבי (ב):
הטיעון הזה הוא היחיד שאולי יש הגיון להתמודד איתו. זה טיעון שהביא אותו "הכוזרי". הטענה המרכזית היא שאי אפשר לזייף מאורע שהתרחש לעיני 600,000 אנשים. אני חושב שזה טיעון קלאסי לימי הביניים. (אני אפילו חושב שרבי יהודה הלוי בעצמו הבין שזו לא הוכחה באמת, ושיש בחלק הזה בכוזרי מסר אמוני אחר לגמרי). טוב, אנחנו כבר מכירים מאורעות היסטוריים שזויפו. דוגמא: אפילו רק חצי מאה אחרי השואה יש היסטוריונים רציניים שמכחישים שהיתה שואה, כשעדיין חיים חלק מהאנשים ששרדו את השואה. אל תשכח גם שכתיבת ההסטוריה בעבר היתה נחלתם של מלכים עשירים, והם דאגו לכתוב את ההיסטוריה שהם רצו. דתילוני, אם אתה רוצה להוכיח משהו, צריך להניח טיעון בנוי היטב, שניתן לנתח את נקודות התורפה שלו - ההנחות. אי אפשר לעשות מהלך מעורב של מושגים לא מובנים, קפיצות שאינם לוגיות, והנחות יסוד מוסתרות. ואם הרב שלך מצא הוכחה לוגית לאמיתות התורה - שיפרסם אותה בכתב עת פילוסופי. אם היא טובה, הוא יזכה לתפוצה יותר מכל המחב"תים בכל העולם יחד. אפילו הוכחות חלקיות, או עם בעיות, כבר התפרסמו ונקראו ע"י יותר אנשים ממה שיש יהודים בעולם. לדוגמא: "הגיונות" של דקרט, "אתיקה" של שפינוזה, מטפיזיקה של אריסטו, ולא חסר כמרים מימי הביניים.