אוף, כל פעם אני שמה לב
לעוד חלק בהודעה שלך וצריכה להסביר באלף הודעות את מה שהיה עדיף אילו הייתי מרכזת בהודעה אחת. אז אעשה זאת כאן שוב: לא, אני לא נגעלת מגבר שעבר ניתוח לשינוי מיני כל עוד הוא סיים אותו כהלכה ואם (אני מקווה בשבילו ובשביל תחושתו) הוא נראה נשי. אני מעריכה גברים שילכו עם זה עד הסוף, זה דבר שונה מדראג קווין. העניין הוא שרובם לא עושים את הצעד הזה. במישור חיצוני בלבד- אני נגעלת מאוד מהכלאה של אשה-גבר, זה עושה לי רע. במישור נפשי- מפריעה לי התנהגות נשית מוחצנת , בסגנון ה"אוחצ'ות". מוזר שהבנת מהדברים שלי שדיברתי על עדינות ורגישות, כי דווקא כל בני הזוג אם יוצא מהכלל אחד היו עדינים ורגישים בהרבה מהאוכלוסייה הממוצעת. נוסיף שאני נגעלת מהתנהגות שטחית ורדודה גם אצל בנות, נוסיף שיש לי ביקורת על הקהילות הגייז (לא סובלת את המילה הזאת) ועל הסצינה התל-אביבית הזו שהתפתחה ... נסי לנחש למה?. כן, אני מאמינה שיש טבע נשי וטבע גברי, כן אני מאמינה שבכל אחד משולב קצת מפה וקצת משם וכן אני מאמינה בהבדלים בין המינים. זה לא אומר ששללתי ממך בזה הרגע את זכות הבחירה או שאמרתי שאת נחותה או שאת לא יכולה להיות כל מה שגבר יכול להיות, או שהגבר טוב ממך- הוא פשוט שונה. מה תייגתי כדבר שדוחה אותי? . נתינת חשיבות מוגזמת לחיצוניות , דיבורים מאנפפים, רכילות, דיבורי סרק, התחנחנות , אנינות/עדינות מופרזת ("שברתי ציפורן!", מה שאני אסחוב?"), חוסר אחריות... נתקלתי בזה יותר אצל נשים, אי לכך ההגדרה. ובלי קשר לסצינה אין לי שום דבר נגד הומוסקסואלים, להיפך.