אוף, זה נורא נורא מעצבן.
זה לחלוטין משהו שהמנחה אמורה לקלוט שקורה. אני יכול להבין איך מישהו יכול אפילו לא לשים לב שמשהו כזה קורה, אבל המנחה לחלוטין אמורה כן לשים לב לזה.
אני כן חושב שאולי כדאי לך לפנות אליה שוב ולהעיר לה על מה שקרה.
כי חלק בי רוצה לומר לך לוותר על הקבוצה הזאת ולנסות למצוא משהו אחר, אבל מצד שני זה לא תמיד קל למצוא משהו אחר. כי דבר אחד נוסף שלקחתי מהסיפור זה שאת נפתחת בפני האנשים האלו. אני בטוח שזה היה קשה לעשות את זה, במיוחד אחרי שכבר היו לך חוויות קשות עם הקבוצה הזאת, אבל עשית את זה, וזה שלב חשוב מאוד שכבר הגעת אליו עם הקבוצה הזאת.
לגבי מה שאת אומרת האם זה משהו בך:
תראי יש אנשים שהם מעולים בלהפוך כל שיחה שתעסוק בהם. אני מניח שזה אפילו לא דווקא משהו מודע לחלוטין, פשוט יש משהו שמעניין אותם אז הם ידברו והם גם יציגו את זה באופן שימשוך תשומת לב. אנשים יכולים לספר סיפור על איך הם כמעט נפלו ולהפוך את זה לטרגדיה.
ויש אנשים שהם כל כך שקטים שקל מאוד לא לשים לב אליהם ואל מה שהם אומרים.
נראה לי שההבדל פה הוא בעיקר ברמת האסרטיביות.
אז כן, כנראה את לא מאוד אסרטיבית ולכן בקלות לא קולטים בכלל שנכנסים לך לדברים.
אבל חשוב שתזכרי שזאת לא תכונה רעה - זאת פשוט תכונה שלא משרתת אותך טוב בסיטואציה כזאת. אבל בהמון מצבים אחרים זה לא בעייתי.
חוץ מזה רמת אסרטיביות היא דבר משתנה בתלוי בזמן ותנאים.
אני למשל במצבים מסויימים יכול להיות מאוד אסרטיבי ובמצבים אחרים אני שתיל.
מה שאני אומר זה שאת לא צריכה לדאוג על לשנות את כל האופי שלך והמהות שלך - את רק אולי צריכה למצוא דרך להיות קצת יותר אסרטיבית בתוך הקבוצה הספציפית הזאת (ועצם זה שאת הצלחת להפתח בפני הקבוצה זה כבר צעד בכיוון הנכון).
אבל בכל מקרה זה חייב לבוא גם עם תמיכה של המנחה שתמנע סיטואציה כמו מה שתיארת היום. אז נראה לי שאם את נשארת, את חייבת לדבר איתה שוב.
בחו"ל לא גורמת לך לחשוב שאנחנו לא מחכים לשרשור שלנו היום 
