ציפיתי לטענה
הטענה לכאורה בבחינת נוק אווט. אבל לא כך הם הדברים. אנו מוצאים הרבה מאוד אמירות בתנ"ך שבוודאי אינן עולות בקנה אחד עם עקרונות האמונה הישראלית. כמו בקריאת שמע "וחרה אף ד'" וכיו"ב תיאורים ואמירות רבות מאוד. וניתן להוסיף לדוגמה זו את שמואל א 15 11 "נחמתי כי המלכתי את שאול" וכיו"ב רבים מאוד (יעויין בקונקורדנציה בערך "נחם"). אולם הכלל הנקוט בידינו שאלו הן אמירות הנועדות לבני אדם שאינם מתמחים בעקרונות האמונה אלא אמורים לקלוט רעיון בצורה פשוטה. לכן אנו בפירוש לא מאמינים שהקב"ה התנחם או התחרט. אנו מאמינים שהקב"ה יצר את העולם עם מנגנונים עצמיים מפותחים כאשר התורה הינה כתב השימוש והתכנון של העולם. מבחינה זו אכן ההזדקקות לתורה שבכתב בלבד מביאה בעל כורחה לזיוף גם בעקרונות האמונה. הפיתוח המדוייק של הסברת הרעיון הזה נמצא בספרות הקבלית. המסורת שבידינו אינה המצאה מן הדורות האחרונים. היא מופיעה כבר בדברי שמואל הנביא:בשמואל א טו 29 שנזקק להבהרה על רקע זה - "וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם" וכן בספר מלאכי פ"ג ו "כי אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם" לעומת זאת האיסלאם מפורשות טוען שהקב"ה שינה את תורתו שהיתה עד להופעת האיסלאם לפי כל גירסה. מבחינה זו השגיאה שבאיסלאם תתברר מאליה מן האפשרות שיבוא נביא אחר ויחליף שוב פעם את הדת האיסלאמית בתואנות חדשות. לפי ההגיון המוסלמי יהיה על כל מוסלמי לקבל זאת ולהחליף בהתאם את עקרונות דתו. לעומת זאת בדת ישראל אין הדבר אפשרי כלל. בתורה עצמה יש מחסום מפני קבלת נביא כזה. זאת בדיוק מן הסיבה ששינוי בדעתו של הקב"ה הוא בגדר גימוד אלוקותו. נביא כזה לא יקובל בין אם יפקיע את האמונה בקב"ה ובין אם יפקיע את האמונה בשמירת מצוות התורה. זאת גם אם יעמיד את השמש במרום. אדרבא הוא יוצא להורג.
הטענה לכאורה בבחינת נוק אווט. אבל לא כך הם הדברים. אנו מוצאים הרבה מאוד אמירות בתנ"ך שבוודאי אינן עולות בקנה אחד עם עקרונות האמונה הישראלית. כמו בקריאת שמע "וחרה אף ד'" וכיו"ב תיאורים ואמירות רבות מאוד. וניתן להוסיף לדוגמה זו את שמואל א 15 11 "נחמתי כי המלכתי את שאול" וכיו"ב רבים מאוד (יעויין בקונקורדנציה בערך "נחם"). אולם הכלל הנקוט בידינו שאלו הן אמירות הנועדות לבני אדם שאינם מתמחים בעקרונות האמונה אלא אמורים לקלוט רעיון בצורה פשוטה. לכן אנו בפירוש לא מאמינים שהקב"ה התנחם או התחרט. אנו מאמינים שהקב"ה יצר את העולם עם מנגנונים עצמיים מפותחים כאשר התורה הינה כתב השימוש והתכנון של העולם. מבחינה זו אכן ההזדקקות לתורה שבכתב בלבד מביאה בעל כורחה לזיוף גם בעקרונות האמונה. הפיתוח המדוייק של הסברת הרעיון הזה נמצא בספרות הקבלית. המסורת שבידינו אינה המצאה מן הדורות האחרונים. היא מופיעה כבר בדברי שמואל הנביא:בשמואל א טו 29 שנזקק להבהרה על רקע זה - "וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם" וכן בספר מלאכי פ"ג ו "כי אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם" לעומת זאת האיסלאם מפורשות טוען שהקב"ה שינה את תורתו שהיתה עד להופעת האיסלאם לפי כל גירסה. מבחינה זו השגיאה שבאיסלאם תתברר מאליה מן האפשרות שיבוא נביא אחר ויחליף שוב פעם את הדת האיסלאמית בתואנות חדשות. לפי ההגיון המוסלמי יהיה על כל מוסלמי לקבל זאת ולהחליף בהתאם את עקרונות דתו. לעומת זאת בדת ישראל אין הדבר אפשרי כלל. בתורה עצמה יש מחסום מפני קבלת נביא כזה. זאת בדיוק מן הסיבה ששינוי בדעתו של הקב"ה הוא בגדר גימוד אלוקותו. נביא כזה לא יקובל בין אם יפקיע את האמונה בקב"ה ובין אם יפקיע את האמונה בשמירת מצוות התורה. זאת גם אם יעמיד את השמש במרום. אדרבא הוא יוצא להורג.