שלום !!!

[סלבו לוי]

מקיווארא (ומותן)

ניתן להתאמן במקיווארא ב"אגרופים קצרים", רק שזה לא ממצה - לא את האגרוף והעוצמה ולא את השימוש במקיווארא. לעניין המותן - אכן, ברחוב לא תמיד זמן לתת מכה שבאה מהמותן (או שכן, לא יודע), אבל ברגע שיודעים לתת מכה איכותית ועוצמתית מהמותן, זה מגביר את היכולת לתת אגרוף (גם בלי מותן). מה גם, שבמשך הזמן לומדים להוציא מכה מהירה עם תנועת מותן קטנה ביותר (עד כדי בלתי נראית).

 

[zoti]

נו באמת

אתה צריך להוציא ספר, דוד.

אוסף סיפורי אומנויות לחימה על אנשים שמפילים אנשים אחרים במכה אחת. לצערנו אין חיה כזאת. יכול להיות לך פוקס ותצליח לשתק מישהו במכה אחת אבל רוב הסיכויים שתצטרך הרבה יותר מזה. בטח אם אתה נלחם מול יותר מיריב אחד.

 

[לחימה משולבת]

../images/Emo6.gif

 

[דוד כפרי]

עכשיו קראת למורה שלי שקרן

וקצת קשה לי להגיב על זה בצורה מנומסת. אני לא מתאמן להגנה עצמית, ועם הברכיים והגב שלי לא הייתי עומד באימונים שאתה ממליץ עליהם. אני גם לא יודע - ולא ממש אכפת לי - מה הרמה שלי בלחימה "אמיתית". מספיק לי שאני מתקדם. אתה בטוח לגמרי בשיטות של מגע מלא, אבל כשטייסון נתן אגרוף לתוקף אמיתי, בלי כפפה, נשברה לו היד. דוקא במקרה שאתה נלחם נגד יותר מיריב אחד, אין לך זמן ליותר ממכה אחת או שתיים לכל יריב. שיטות שפותחו לשדה-הקרב - ולא לזירה! - מנסות לסיים את הקרב הכי מהר שאפשר, כי תמיד יהיה תוקף נוסף, ולא יהיה שופט שיפריד ביניכם, אין כפפות שיגנו על הידיים שלך ועל הבריאות של היריב, אין מגיני-ביצים, והמטרה היא לא לנצח אלא לשרוד. עולם אחר. אבל אתה בטוח לגמרי בדרכך, אז המשך בה.

 

[zoti]

אני פשוט לא מאמין לסיפורים כאלה.

אף אחד לא אמר שחייבים להתאמן רק להגנה עצמית. אם אתה מתאמן ונהנה אז כל הכבוד לך. אתה משיג את מטרתך שהיא אימון והנאה. אני עצמי לא מתאמן לשם ההגנה העצמית אלא לשם הספורט. אני מסכים איתך לגבי המקרים של יותר מתוקף אחד וכן הלאה וכן הלאה. אגב, איגרוף תאילנדי פותח במקור לשדה הקרב וכלל גם נשקים כמו חרב, מקל ואלה. עם השנים הוא עבר הסבה לספורט. באיגרוף תאילנדי לשדה הקרב יש מכות לביצים ומכות אחרות שאינן חוקיות בזירה. אם אתה חושב שתוכל לנצח יריב במכה אחת או שתיים אז יופי לך. חבל שתגלה שזה לא נכון כשיהיה מאוחר מדי. רק תסביר לי איך בביה"ס לקארטה שבו אמורים להיות התלמידים ממושמעים נוצר מצב של קטטה המונית ? כל הסיפורים האלה הם ברמה של אגדה אורבנית (בלי להעליב) אם אתה לא המקור הראשון שראה את המקרה בעיניים שלך אז אני לא נוטה להאמין לסיפור. לרוב אלו הם הגזמות.

 

[zoti]

אופס, סליחה

הבנתי שהם ישבו במועדון קראטה כלמעשה הם ישבו במועדון (CLUB). קבל ביטול על החלק האחרון. אבל מה עשה שם היפני ?

 

[דוד כפרי]

נו, אז עכשיו אתה מגדיר

את דברי המורה שלי, על המורה שלו, "אגדה אורבנית". כאילו זה יותר "רך" מלקרוא לו "שקרן". בעצם גם לחברים שלי מהטאי-צ´י, שהתגוננו מול תוקפים אמיתיים (תוקף אחד עם סכין, אחר עם לוֹם, עוד כמה בידיים ריקות), אתה קורא "אגדה אורבנית", ועוד מבקש על זה סליחה. אז תרשה לי להסביר את עצמי יותר טוב: אני לא מתאמן להגנה עצמית, כי הבריאות שלי לא מאפשרת זאת. זה לא אומר שהשיטה שאני לומד אינה יעילה בלחימה. בבית-לוינשטיין טופל אדם עם ברך מרוסקת ושברים בגולגולת, אחרי שניסה לדקור תלמיד של המורה שלי - אה, סליחה, זו "אגדה אורבנית". זה שאותו תלמיד נחקר ארוכות במשטרה אחרי המקרה, לא אומר שזו לא "אגדה אורבנית", כמובן. זה שאותו תלמיד סיפר לי בעצמו על האירוע, כמובן שלא סותר את הטענה שזו "אגדה אורבנית". אחד התלמידים שלי הותקף באגרוף ע"י שיכור שהחליט להשתולל. התלמיד שלי התחמק מהאגרוף, השתלט על התוקף וריתק אותו, הכל ב-3 שניות בערך, עד שנרגע. אבל גם זאת הגנה אורבנית, הרי לא ראיתי את זה בעצמי. בעצם גם אני אגדה אורבנית, הרי אתה מעולם לא ראית אותי. נו, טוף...

אני לא חושב שאוכל לנצח במכה אחת או שתיים - אני יודע שלא תהיה לי אפשרות אחרת, כי עם הברכיים והגב שלי, לרוץ אני לא יכול. אני לעולם לא אסתבך ב"ריקוד הקוף" - אני אעדיף לחייך ולפייס את מי שיתעצבן עלי, ולא אסתובב במקומות שאני יודע שהם מסוכנים - אבל אני לא משלה את עצמי שיהיה לי זמן לבדוק איך היריב נלחם, להעריך את הנקודות החזקות/חלשות שלו, לגשש אחר פתחים בהגנה שלו, להבין את הסגנון שלו - כל הדברים שבד"כ עושים בסיבוב הראשון של הקרב בזירה. בקרב אמיתי ברחוב אין לזה זמן. את התוקף בקרב אמיתי צריך לנטרל מייד, או לברוח - לא לחכות שהחברים שלו יבואו לעזור. אבל מי שמתאמן לקרבות בזירה לא מוכן לכך נפשית, כי הוא חושב על לנצח, לא על לשרוד. לקרב בזירה יש לך זמן - שעות! - להתכונן, לעשות חימום, למרוח וזלין איפה שצריך... בקרב אמיתי אתה הולך בענייניך, שניה מהמוות. כשאתה מוריד מהפרק את "ריקוד הקוף", מה שנשאר זה הטורף האנושי, זה שיתקיף רק מאחור - המקום האחד שבו היריב בזירה לא יהיה. "חוק מספר 5. האלימות של תוקף-טורף. רוב אמנויות הלחימה מאמנות היטב את העוסקים בהן לקראת ריקוד הקוף, אבל התוקף-טורף האלים הוא חיה מסוג שונה לחלוטין. אם הוא סימן אותך כמטרה, זה משום שהוא רואה בך טרף, ובמטרה לצוד אותך הוא ידאג לכך שכל הנסיבות יהיו לטובתו. אתה תהיה קטן או חלש יותר, פצוע או עייף, דעתך תהיה מוסחת, ולא תהיה מוכן. לא תראה את ההתקפה הראשונה, לא תראה את הנשק, וסביר להניח שתפצע עוד בטרם תהיה מודע לכך שאתה מותקף. ההתקפה תתרחש במקום ובזמן שיבחר התוקף-טורף. ... זו, לדעתי, צריכה להיות הנחת היסוד הבסיסית לצורך אימון אמיתי בהגנה עצמית. מדריכי ומורי אמנויות לחימה חייבים להבין, כי הגנה בפני התקפה של טורף שונה בתכלית מההכנה לקראת האלימות שבריקוד הקוף. " מה עשה שם היפני? הוא בא לארץ ללמד קראטה, וישב לשתות בירה עם תלמידים שלו.

 

[zoti]

לא אמרתי שהכל לא נכון

אבל סיפור על מורה יפני לקראטה שמעולם לא עשה קרב ושמפיל יריבים במכה אחת נשמע מפוקפק. להלחם נגד שיכור שכמובן עושה לך את ריקוד הקוף (אגב, מאמר מעניין ביותר אם כי כמובן אני לא מסכים עם כולו) זה לא ממש חוכמה. אתה רואה אותו בא מקילומטרים. אתה כותב דברים שעם רובם אני מסכים. אין לי וויכוח איתך לגבי התקפה ברחוב וכמו שאמרתי כבר מספר פעמים אני לא יודע איך אני אתמודד מול תוקף. לא יצא לי עדיין להלחם ככה נגד מישהו.

 

[דוד כפרי]

נו, לשכנע אותך בעניין טומו סנסאי אנ

אני לא אנסה. עם מה אתה לא מסכים במאמר?

 

[zoti]

הקטע עם הדופק

הוא טוען שמעל 115 פעיצות לב לדקה אתה לא יכול לבצע מוטוריקה עדינה והיכולת קטנה ככל שהדופק עולה. אז ישנם שני דברים שאני לא מבין אותם. 1 אני חושב שלמעט מקרים בהם אתה בטוח שאתה הולך למות (היינו כבר ירו עליך או דקרו אותך) הדופק אינו עולה כ"כ גבוה. בטח שלא במכות ברחוב אחרת כל המכות ברחוב היו נגמרות בשני אנשים שמשתינים על עצמם.

כמובן שזה תלוי באדם עצמו אבל העובדה שאנחנו מתאמנים באומנויות לחימה מאפשרת לנו (לדעתי) כן לפעול טוב יותר תחת לחץ והדופק שלנו, בניגוד לאילו שאינם מתאמנים, הוא מלכתחילה נמוך יותר. 2. באותו נושא של קצב הדופק ויכולת התפעול של הגוף. אתה לא חושב שהדופק של חיילים שנמצאים בלחימה מגיע לרמות המתוארות במאמר ? הרי מדובר במצב שמוות בו הוא דבר שיכול לקרות כל רגע. הרי יורים עלייך. אך עם זאת חיילים מאומנים לפעול תחת לחץ והם מצליחים לירות חזרה ולפגוע. להסתער ולזרוק רימונים. להפיל מטוס אוייב תוך כדי תפעול מערכות אלקטרוניות מסובכות. קצת קשה לי להעריך אם אני צודק כי מעולם לא הייתי מעורב בקרב יריות (הייתי ´עלק´ קרבי). סה"כ מאמר מעניין מאד ובקריאה שניה אני מסכים עם רובו.

 

[דוד כפרי]

הדופק כאן הוא מדד לכמות האדרנלין

בדם, לא מדד בפני עצמו. לא מדובר על מצב בו הדופק עולה בהדרגה, אלא במצב בו האדרנלין המשוחרר לדם מקפיץ את כל מערכות הגוף מ-0 ל-100 בשניה אחת. אני יכול להעיד שבמצבי סכנת-החיים בהם הייתי, אם כבר יכולתי לבדוק, הדופק שלי עלה די רחוק מעל ל-120 (לפני הצניחות

הייתי בודק. באחת הצניחות היה ליידי בחור שעשה במכנסיים עוד במטוס, לא רטוב

... אני מניח שאצלו הדופק עלה מעל 175). מילר מניח שהתוקף יותר גדול, רגוע, בטוח בעצמו, מנוסה בלחימה - מהמותקף (אחרת הוא לא יסתכן). לכן התיאור שלך, "שני אנשים שמשתינים על עצמם", משעשע ככל שיהיה, אינו נכון. מה שכן נכון הוא שדופק מעל ל-175 הוא יחסית נדיר. לגבי החיילים בקרב - בד"כ הם לא מופתעים לגמרי. כמו הלוחם בזירה, בד"כ יש להם זמן להתלבש, להתארגן על ציוד, להכין את עצמם נפשית לפני היציאה לדרך - לסיור או שמירה, מארב או פשיטה. ההכנה הזאת חיונית! במצבים שחיילים מותקפים בבסיסם (והיו לנו מקרים כאלה), כשאינם מוכנים, התוצאות קטסטרופליות. כשמחסום הותקף בירי, לפני כמה חודשים, החיילים במחסום הגיבו בירי - לכיוון ההפוך מזה שבו היה היורה...

 

[אוהד סמט]

תחת אש אתה מתפקד הרבה פחות טוב

מאשר כאשר אתה מוכן. בהתקפה על המוצב שלי החיילים שלי פיספסו פעם את האויב ממרחק 50 מ´ (לא כולם, אבל עדיין) ופעם אחרת תחת אש ישירה חייל שלי לא הצליח לתפעל מעצור פשוט במאג. אני אגיד לך מה קורה: הידיים שלך רועדות, אתה שומע את הלב שלך דופק באוזניים, אתה נושם כל כך חזק שהריאות כמעט נתקעות לך בגרון. חלק מהחיילים פורקים את זה בירי רציף של תחמושת. אני לא מחשיב זריקת רימונים כפעולה יותר מדי מסובכת וגם לא הסתערות חזיתית שאין בה הרבה מחשבה, להיפך, חוסר המחשבה מסייע לה לקרות.

 

[neko]

למה?

מכה אחת לעיניים של לוחם מנוסה לא תפיל אותך?

 

[nitzano]

../images/Emo45.gif

 

[סלבו לוי]

הכוונה היתה ("מגע מלא")

שאם כל מכה היא הרסנית (מה שנובע מהשם "מגע מלא" שבאה לתאר את עוצמת המכות), אז מוזר שהאדם שקיבל את המכה עדיין עומד על רגליו. הראיה והחשיבה מאחורי הדברים, שאם אתן למישהו מכה בכל מאודי, ואשקיע בה את מקסימום העוצמה שיש לי - והמכה לא השפיעה - אז כנראה שמשהו כאן בעייתי (במכה או בהגדרה שלה).

 

[machdo]

דעתי בענין "המגע מלא"

דבר ראשון,העובדה שמדובר ב"מגע מלא",לא אומר שאין חוקים והגבלות(אחרי הכל ,מדובר באימונים או תחרויות),אלא שהמכות ניתנות בעוצמה מלאה במטרה להתקרב כמה שיותר למציאות(ונכון שבמציאות אין חוקים ואין כללים,לכן אמרתי "להתקרב למציאות") אני מאמין שדרך אימונים מסוג זה(שכוללים כמובן גם עמידה וגם קרקע, גם מצב של מרחק מהיריב וגם כשהוא צמוד אליך) מפתחים את רוח הלחימה, את האינסטינקטים לקרב, את ההכרה של ה"לחץ" הפיסי והמנטלי והיכולת לבחון את כישוריך בסיטואציה שמנסה להיות כמה שיותר ראלית. שיטות של סימונים זה כמו "לשחות ביבשה"(ציטוט של ברוס לי) כאחד שהתאמן בשתי התפיסות אין מה להשוות בכלל. כדי להיות לוחם טוב צריך לעשות קרבות ולעבוד חזק זו בכל אופן דעתי.

 

[לחימה משולבת]

אני מסכים.. ומוסיף...

אין לשלול את השיטות הרכות. להם גם יתרונות רבים. אבל מי תמיד מנצח בקרבות? נגיד ברחוב.... מי שלדעתי הצליח להיות הכי מסיבי, לפגוע בצורה אפקטיבית, ספג מכות מהיריב השני והצליח להתגבר מנטלית ולהתיש את היריב שלו... ושיטות רכות לא משדרות את המסיביות הזאת שכל כך צריכים ברחוב... אז איך המתאמנים של השיטות הללו יכולים להתמודד עם קרב מסיבי באמת? אז ככה.. אם מדובר בקרב עם אדם שאין לו מושג באיזה שהיא אומנות לחימה קשה, יכול להיות שהם יצליחו להתמודד, ורובם של האנשים לא מתעסקים באומנויות לחימה קשות... לכן אין לשלול את השיטה הרכה.. אבל אם הם יתקלו באדם שהתאמן מספיק שנה אחת באגרוף תאילנדי... אני מאמין שתהיה להם בעיה קשה מאוד.... יניב

 

[WhiteBear]

שיהיה,איש איש ודרכו, נכון ?!

 

[nitzano]

אין לשלול את השיטות הרכות

אל תכליל . עוצמה של אגרוף שינג אי חזקה יותר מאגרוף בשיטות חיצוניות מנסיון . אני דווקא אומר אין לשלול את השיטות החיצוניות .

 

[לחימה משולבת]

אני לא יודע מה זה שינג אי..

אבל לפי השם זה כבר נשמע כואאבב