שלום לכם

yellow feather

New member
הממ

תתלונן על בעיות שינה (שינת יתר או חוסר יכולת להרדם - תבחר - רק תדבק בהחלטתך).
שינויים בתיאבון (אכילת יתר או חוסר תיאבון - גם כאן אתה יכול לבחור, אבל תזהר - כי יצפו ממך להראות שינויים במשקל)
מחשבות טורדניות על מה יהיה כשהילד יהיה גדול, איך תסתדרו, רצון לברוח מהבית
בכי
חוסר עניין בפעילויות שמהן נהגת להינות (למשל, אתה יכול לטעון שאיבדת את היכולת להתפלל לאל כ"כ אכזר
).
חוסר יכולת/סבלנות לתקשר עם בני משפחה וחברים.
מחשבות אובדניות (לפעמים ממש בא לך לזרוק את עצמך מול משאית, אבל חבל לך על נהג המשאית, או לקפוץ ממרפסת הקומה ה-12, או משהו בסגנון)
אם אתה יכול לבכות אצל הפסיכיאטר - מוטב.
תבקש שירשום לך כדורים (אל תבלע אותם, אבל תצטרך לקנות אותם מבית המרקחת, כי האח הגדול רואה הכל במחשב).
רצוי גם שיותר משתקונן על מר גורלך שלך שתקונן על מר גורלה של אישתך ותתהה איך היא תחזיק מעמד ומה היא תעשה אם אתה תתמוטט.
אם אתה עובד - תרבה בהעדרויות.
אם אתה לומד בישיבה אל תלך בכלל, ואם אתה הולך, שב שם עם פרצוף תשעה באב ואל תלמד, אל תדבר עם אנשים.

עצתי - תכתוב לך סיפור, קרא אותו, ושכתב אותו עד שיהיה מושלם.
הדרך הכי בטוחה - היא להאמין בסיפור שלך בעצמך.

כמובן, שאם תלך לפסיכאטר או שניים שאינם נמנים או מקורבים למגזר הדתי או החרדי - אתה יכול לוותר על ההצגות ולומר לו ישירות מה הבעיה שלך, אם זה יהיה פרטי - אז בכלל לא תהיה לך בעיה, כי בניגוד להמלצה לפטור משרות צבאי - המלצה לאישור להפלה של עובר לא תקין אינה עבירה ובטח שלא פלילית.
זה אפילו עדיף, כי זה ימנע ממך הסתבכויות בלתי צפויות.
כמובן מול אישתך, עדיף שתמשיך עם ההצגה - לא כדי לעבוד עליה, אלא כדי לנקות את מצפונה בנוגע להפלה.
 
ליבי איתך.........

אמנם אני לא פעילה כיום בפורום אבל בעבר כתבתי כאן..בניק אחר....אבל הרגשתי חובה להוסיף את התגובה הזו ואיני מעונינת כרגע לשוב לכתוב כאן ולכן לא כתבתי איתו.
אז אלה דבריי....
מאד קשה לאשה לעשות הפלה לא רק מהצד ההלכתי אלא גם מהצד הרגשי שבדבר
אנחנו נקשרות לעובר מהרגע בו נודע לנו על ההריון...
ולא משנה אם או כמה הוא פגוע.
כאמא לילדה שנולדה פגועה עלתה בי עשרות פעמים השאלה האם הייתי עושה הפלה לו הייתי יודעת שהיא תיוולד כך.
היום אני עונה שאני לא מסוגלת להעלות בדעתי את חיי בלעדיה ואיזו ילדה מדהימה היא וכמה למדתי והחכמתי מגידולה .
להגיד לכם שזה קל?ממש לא.
החיים משתנים לבלי הכר ומלמדים אותנו לשים בצד את הצרכים והרצונות שלנו ולשים את צרכיו באמצע.
האם אתה יכול לקבוע לה האם היא תפיל או לא?
ממש לא.זו החלטה שלה בלבד.
כי אם היא תפיל ותעשה זאת בלב לא שלם זו מועקה שהיא תישא אותה כל ימיה ולא תסלח לעצמה ולך.
אתה צריך לנסות להשיג היתר מרב אך נגיד ויהיה לה היתר היא תעשה זאת בלי להניד עפעף?
זו השאלה שאתה צריך לברר לעומק.
בכל מקרה כאם שחובה מהו התמודדות עם ילד נכה אני לא מתחרטת לרגע על בואה לכאן ורואה זכות גדולה להיות אמא ולשמח אותה בכל רגע ושנות שהותה עימנו.
באזור שנות העשרה נאלצנו להוציאה מן הבית כיוון שהטיפול הפיזי היה קשה מנשוא,אך הקשר עימה עצום חזק ומיוחד
ולא משנה איפה היא גרה.
באם בסופו של דבר הילד יוולד האפשרות של להשאיר ילד בבית חולים או למסור אותו לאימוץ נשמעת לי אכזרית וחסרת רגישות.
קודם כל צריך להבין את מהות הפגיעה ולנסות לבדוק אם יש כלים רפואיים להתמודד איתה והיום בעידן הרפואה המתקדם
אפשר לשפר את איכות החיים.
אם תראו שמצב הפגיעה קשה מאד או שאין לכם את הכלים והיכולת הכספית והנפשית להתמודד אז ניתן לשקול למסור את
הילד לאומנה אבל לשמור על קשר.
כי תחשוב שילד שנולד פגוע לא בהכרך נולד עם פיגור וכל ילד זקוק לחום ומגע אמהי ואם תמנעו זאת ממנו בגלל קשיים טכניים
זה ילווה אתכם בכל דקה ובכל שלב בחייכם.
כמובן שמי אני שאתן עיצות לאנשים אחרים.כל אחד ויכולתו להתמודד עם קשיים.
אני רק נותנת את נקודת ראותי לאור נסיון חיי.
מה שלא תעשו ובאיזו דרך שלא תלכו הכי חשוב שתיהיו שלמים איתה.
בהצלחה
 
לא רצית להשתמש בניק הישן שלך פה

ולכן שלפת ניק שקיים 4 שנים ובמקרה לא קשור לפורום לצורך כך?

נשמע לי מעט משונה, אבל בהחלט יתכן שאני סתם פרנואיד.
 
מי שחש חוסר אמון

יכול לפנות למנהלים.
ההודעה הזו התפרסמה אחרי דין ודברים איתם.
ורק לאחר אישורם אני כותבת כאן.
אולי טעיתי והייתי פונה לכותב ההודעה באופן פרטי וחוסכת את התהיות.
מטרתי היחידה היתה לתת לו פן נוסף לחשיבה מתוך נסיון חיים אישי.
לא יכולתי לכתוב בניק הקודם בו הייתי מוכרת ביוצאים בשאלה וכאן מחשש חשיפה.
כבר עברתי בעבר את כל הבלאגן של איומים מצד רבנים כאלה ואחרים ואין לי צורך בחגיגה חדשה.
 
שלא ישתמע שאני מסכימה להודעה

דעתי הפוכה לחלוטין ואיני מסכימה בשום אופן לכתוב בה, אלא שמאחר וההודעה, כפי שהבנתי, אינה נובעת ממניעי דת ואגודת אפרת, הרי היא לפניכם...
 
למעלה