באמת עוד לא הבנת...
אחזור על זה, לאט ובבהירות, עד שתבין. אם לא הבנת, אל תתביש לשאול. לפני כ800 שנה חי אדם בשם הרמב"ם. הרמב"ם כתב פרוש למשנה בערבית. כדי שאני ואתה, שאיננו דוברי ערבית, נוכל לקרוא את פרושו, אנו זקוקים שיתרגמו לנו. אחד מהמתרגמים, הוא הרב דוד קפאח. כך הוא תרגם את פרוש המשנה של הרמב"ם מערבית לעברית: "ודבר זה הושג מתוך התחקות במיני בעלי החיים ותועלתו לידיעת הטמא והטהור בדגים ולידיעת הבהמה מן החיה כמו שנתבאר בחולין" עוד פעם: הציטוט לעיל הוא תרגום דברי הרמב"ם עצמו. עכשיו, הלינק שאתה נתת, מתרגם כך: "קשקשת. הם הקשקשים, וסנפיר. הם הכנפים, וזה מגיע לידיעת בעלי חיים ותועלתו בידיעת הטמא והטהור מן הדג, ולידיעת הבהמה מן החיה כפי מה שיתבאר בחולין" אנחנו לא יודעים מי תרגם כך. כלומר יש לנו את תרגום הרב קפאח, לעומת תרגום אנונימי. ראוי להעדיף את תרגום הרב קפאח. (מי היה הרב קפאח, קרא בהמשך) הנה מה שכתב הרב קפאח בהערותיו (ואלה דברים שהרב קפאח כתב מדעתו, בניגוד לציטוט הראשון, שהוא תרגום של דברי הרמב"ם עצמו): "כלומר שכללים אלה לא נמסרו במסורת אלא נלמדו תוך הסתכלות מתמידה והתחקות מקיפה. ובספר המצוות כתב כן על סימני העוף. ובנדפס: "וזה מגיע לידיעת מיני בעלי החיים" והדברים מגומגמים." כלומר הרב קפאח מעביר ביקורת על הציטוט שהבאת, וטוען שהתרגום שלו הוא הנכון. לסיכום: הרב קפאח לא הוסיף דברים מתוך השערה, כמו שכתבת, אלא תרגם את דברי הרמב"ם מעברית לערבית. תרגום הרב קפאח עדיף על התרגום של האנונימי שאתה מצטט. הלא כן? הנה כמה דברים על הרב קפאח: http://www.faz.co.il/story_1517 ************************************************ ביום שישי י''ח תמוז חל יום הזכרון לפטירתו של הרב יוסף קאפח. הרב נולד בצנעא שבתימן בשנת תרע''ח (1918) ונפטר בעיר הקודש ירושלים בי''ח תמוז תש''ס (2000). למען האמת, לא ברור לי איך לתאר אותו ובאיזה תארים להכתירו. התארים הרגילים פשוט אינם מתלבשים עליו. במאמר לזכרו רב מסויים כינה אותו ''הגאון מצנעא''. לא ברור לי אם זה תואר מתאים. העיתונאי אדם ברוך כתב מספר שנים לפני פטירתו שהוא נכס לאומי כמו מכון ויצמן. בזמנו צחקנו יחד עם הרב על ההגדרה המשונה. הוא היה דיין בבית הדין הגדול וחבר מועצת הרבנות הראשית אבל לא הקים ישיבה ולא עמד בראש כולל. כנראה משום שחשב שאסור לקחת כספי ציבור למטרות אלו. את תורתו הפיץ בשיעורים שאמר בבית הכנסת הצנוע מאוד שלו בשכונת נחלת אחים בירושלים שהיתה פעם תימנית. וכן ההדיר ספרים רבים מאוד. הקדיש את רוב מאמציו לתרגם מחדש את הספרות הערבית יהודית. בין השאר תרגם את פרושי רס''ג לתורה בשתי מהדורות וכן הוציא לאור את פרוש ותרגום רס''ג לתהילים משלי איוב חמש מגילות ספר דניאל פרושיו לספר יצירה והנבחר באמונות ודעות. את הכוזרי, חובת הלבבות, ועוד עשרות ספרים. את מפעל החיים שלו ראה בהוצאתם מחדש של כתבי הרמב''ם – פרוש המשנה, מורה הנבוכים, ספר המצות, אגרות, באור מלאכת ההגיון, ושיא השיאים הוצאתו מחדש של כל המשנה תורה על פי כתבי יד תימניים עם פרוש לפי מסורת תימן. הסימן הראשון עבורינו שמשהו לא בסדר היה כאשר כתב בהקדמתו לאחד הכרכים שכיון שהגיע לגיל מסויים שחז''ל אומרים שצריך לחשוש לו הוא ממהר בעבודתו. כיום אני יודע שבאותו זמן נתגלתה אצלו מפרצת באבי העורקים. הוא עבד במהירות וצמצם בפרושיו ואמנם זכה לראות את כל מפעלו יוצא לאור. הכרך האחרון שופטים ב יצא לאור בתשנ''ו (1996) ומאז למעשה חי על זמן שאול. ובכל זאת הספיק לתרגם את הכוזרי, מדרש הבאור, וכן את פרושיו של ר' אברהם בן שלמה ליהושע שופטים ושמואל א. על שוחלן כתיבתו עוד נותר חומר לכרכים רבים והלואי שימצא ביננו מי שמסוגל להוציא דברים נוספים לאור. קיבל את פרס ביאליק, פרס בן צבי, פרס הרב קוק, פרס כץ, פרס ישראל וגם אשתו קיבלה את פרס ישראל זמן מה אחריו וזה המקרה היחיד בתולדות הפרס הזה ששני בני זוג קיבלו את הפרס בזה אחר זה בהפרש של מספר שנים. כך או אחרת בעצם כל מה שכתבתי כאן אינו אומר דבר למי שלא הכירו את הרב. בכל אופן ליום השנה הוצא לאור ספר זכרון לרב יוסף ב''ר דוד קאפח. בספר זה כתבתי את המאמר המובא להלן. למאמר זה חשיבות רבה מעבר לסוגיות שנדונו בו בגלל הגישה העקרונית שהוא מציג. לפיכך הוא יצא לאור גם בתדפיס נפרד וגם קוצר ויצא לאור בחוברת עם מאמרים נוספים ונדון בבמות נוספות וכן השבוע הוא קוצר על ידי יואב שורק ויצא בתוך הדף השבועי ''מעט מן האור'' של השבת האחרונה. ************************************************ http://www.yshilo.co.il/artshow.asp?aid=52 ************************************************ הרב יוסף קאפח זצ"ל נולד בכסלו התרע"ח (1918) בצנעא, בירת תימן, למשפחת קפאח הידועה. מימי ילדותו נודע כת"ח. וכבר בגיל צעיר השיב לשאלות שהופנו אליו. הוא נתייתם מאביו בגיל שנה, וגדל בבית סבו. בהיותו כבן 16 התחתן. הרב עלה לא"י בגיל 25 בשנת התש"ג (1943) ושנתיים לאחר מכן עלה לגור וללמוד בירושלים. אח"כ עבר ללימודי דיינות ושימש בבית הדין בת"א כשנה ולאחר מכן בבית הדין הרבני כ-20 שנה, וב-1970 שימש כדיין בביה"ד הגדול לערעורים וכחבר מועצת הרבנות הראשית עד פרישתו לגימלאות. במשך חייו היה נאמן לשיטת הרמב"ם- שאין לעשות את התורה קרדום לחפור בה, וע"כ התפרנס בתחילה ממלאכת הצורפות וכשעלה לארץ ושימש כדיין התפרנס מהדיינות. הוא התרחק כל חייו מכבוד ומחומרנות, והשקיע כל מרצו וכוחו בלימוד התורה, היה אדם מתון מאוד שמעולם לא התלהם בהשמעת דעות פוליטיות. עבורו- קדושת הארץ, התורה והעם היו כרוכים זה בזה, באישיותו מוצאים שילוב של מידות ודרך ארץ עם התגדלות בתורה. הרב נסתלק לבית עולמו במוצאי צום י"ז בתמוז, אחרי שהודיע למשפחתו שנתבקש בישיבה של מעלה, נרדם ונפטר. בהלוויתו ובמשך כל השבעה הספידו אותו גדולי הדור שהיו עמו בקשרים במשך חייו. הגר"מ אליהו אמר עליו שמי שרוצה לראות האיך התנהג הרמב"ם בחייו, יסתכל בדרכיו והנהגותיו של הגר"י קפאח. הרב עובדיה יוסף סיפר על זמן ישיבתו ביחד עם הגר"י קפאח בביה"ד, וכששמע על דרך הסתלקותו ענה ואמר: "חבל על דאבדין ולא משתכחין". ************************************************
