שלום לכם אנשים יקרים
אני בת 17 וחצי בכיתה יב שהייתי בכיתה ב' גילו שאני מחוננת... רצו להקפיץ אותי כיתה אבל ההורים העדיפו שאני ישאר עם החברים שבכיתה... עכשיו עד כיתה ו' השתעממתי בשיעורים כל הציונים היו מאה (כמו אצל כולם לא?) בכיתה ז' הפסקתי ללמוד... עניין אותי יותר מצבי החברתי מאשר הלימודים... הציונים הפכו לבינוניים מאז... בכיתה ט' שכבר לא עניין אותי המצב החברתי מצאתי את עצמי יושבת בשיעורים ומשתעממת מהחומר שנלמד בכיתה.... המורה מורחת חומר של 5 דקות ב40 דקות וחוזרת עליו כל הזמן... אני לא ילדה סבלנית וקשה לי להקשיב אם לא מדברים נטו אז אני פשוט לא מקשיבה.. ובגלל שאני עצלנית ויש לי בעיות בכתף ימין אני גם לא כותבת... כך שבעצם ב6 שנים האחרונות אני לא עושה כלום בבית הספר... עד היום בחיים לא למדתי למבחן או בגרות יותר משעה.... כי החומר לא מעניין אותי ובגלל זה כל הציונים של ממוצעים ביותר... אני מרגישה שאני מתבזבזת... אני נורא ילדה של דווקא... והדווקא הזה דופק אותי... המח שלי עובד בצורה כזאת: מה שלא מעניין אותי, אני לא לומדת. מה אני יעשה בעתיד? אני רק רוצה לציין שבבית אני לומדת הרבה דברים אחרים שכולם משום מה לא קשורים לבית הספר... אני אוהבת לקרוא ספרי רפואה מילונים וספרי שירה... כולם כולל המשפחה שלי חושבים כבר שאני טיפשה אבל אני יודעת שאני לא... אני יודעת שאם אני רוצה בקלות אני מקבלת מאה.... אין לי מושג למה כתבתי את כל זה... אולי כי זה על הלב שלי כבר הרבה זמן ואני מרגישה שכאן המקום לפרוק את זה... תגידו לי אתם... האם זה צודק שאני מאשימה את בית הספר במצב שלי? לפי דעתי בתי הספר בישראל לא מתחשבים בפרט אלא בכלל.. ואם כבר הם מתחשבים ביחיד זה רק באלה שזקוקים לעזרה... שהם מתקשים בחומר... שיש להם "צרכים מיוחדים" למה בית הספר לא רואה שגם אני צריכה עזרה?? 6 שנים ואף אחד לא רואה כלום.... אני מרגישה בזבוז שיעמום וכשלון.... תודה שהשקעתם מזמנכם לקרוא את ההודעה המשך שבוע נפלא מיש מיש
אני בת 17 וחצי בכיתה יב שהייתי בכיתה ב' גילו שאני מחוננת... רצו להקפיץ אותי כיתה אבל ההורים העדיפו שאני ישאר עם החברים שבכיתה... עכשיו עד כיתה ו' השתעממתי בשיעורים כל הציונים היו מאה (כמו אצל כולם לא?) בכיתה ז' הפסקתי ללמוד... עניין אותי יותר מצבי החברתי מאשר הלימודים... הציונים הפכו לבינוניים מאז... בכיתה ט' שכבר לא עניין אותי המצב החברתי מצאתי את עצמי יושבת בשיעורים ומשתעממת מהחומר שנלמד בכיתה.... המורה מורחת חומר של 5 דקות ב40 דקות וחוזרת עליו כל הזמן... אני לא ילדה סבלנית וקשה לי להקשיב אם לא מדברים נטו אז אני פשוט לא מקשיבה.. ובגלל שאני עצלנית ויש לי בעיות בכתף ימין אני גם לא כותבת... כך שבעצם ב6 שנים האחרונות אני לא עושה כלום בבית הספר... עד היום בחיים לא למדתי למבחן או בגרות יותר משעה.... כי החומר לא מעניין אותי ובגלל זה כל הציונים של ממוצעים ביותר... אני מרגישה שאני מתבזבזת... אני נורא ילדה של דווקא... והדווקא הזה דופק אותי... המח שלי עובד בצורה כזאת: מה שלא מעניין אותי, אני לא לומדת. מה אני יעשה בעתיד? אני רק רוצה לציין שבבית אני לומדת הרבה דברים אחרים שכולם משום מה לא קשורים לבית הספר... אני אוהבת לקרוא ספרי רפואה מילונים וספרי שירה... כולם כולל המשפחה שלי חושבים כבר שאני טיפשה אבל אני יודעת שאני לא... אני יודעת שאם אני רוצה בקלות אני מקבלת מאה.... אין לי מושג למה כתבתי את כל זה... אולי כי זה על הלב שלי כבר הרבה זמן ואני מרגישה שכאן המקום לפרוק את זה... תגידו לי אתם... האם זה צודק שאני מאשימה את בית הספר במצב שלי? לפי דעתי בתי הספר בישראל לא מתחשבים בפרט אלא בכלל.. ואם כבר הם מתחשבים ביחיד זה רק באלה שזקוקים לעזרה... שהם מתקשים בחומר... שיש להם "צרכים מיוחדים" למה בית הספר לא רואה שגם אני צריכה עזרה?? 6 שנים ואף אחד לא רואה כלום.... אני מרגישה בזבוז שיעמום וכשלון.... תודה שהשקעתם מזמנכם לקרוא את ההודעה המשך שבוע נפלא מיש מיש