אחרי שקראתי את כל השרשור עד כה
אלו המחשבות שעולות בי -
1) אני לא מאשימה אותך בכלום ואני בטוחה שכמעט כל ההורים עושים הכי טוב שביכולתם עבור הילדים שלהם. מצד שני גם ברור לי שרוב ההורים גם לא יכולים לראות את הטעויות של עצמם.
2) מכל מה שנכתב פה די ברור שאין הלימה בין הצרכים של הילד לצרכים שלכם ולכן גם אין הלימה בין מה שהוא צריך לקבל ובין מה שהוא מקבל בפועל.
3) כנראה שחוסר ההלימה עובר בצורות כאלו ואחרות גם לרווחה ומכיוון שהם די "פוני של טריק אחד" כלומר, פועלים בחוסר גמישות מחשבתית ומעשית, הם עושים את מה שהם יודעים.
4) הרבה פעמים אנחנו מאשימים את המערכת בדברים שקשה לנו להתמודד איתם. זו טעות. המערכת מקסימום מפנה חץ לכיוון הקושי. לא צריך לנסות להזיז אותו. אני לא נגד פנייה של עורך דין, אבל היא לא תפתור את הקושי של הילד ושלכם.
5) הפעולה הרצינית היחידה שאפשר לעשות היא פעולה פנימית שתייצר הלימה בינכם ובין הילד. עוד לפני ש"עוזרים" לילד, צריך להגיע למצב של קבלה, מקום ושקט.
6) צריך למצוא דרך לעשות את זה וזה לא תהליך של יום יומיים אבל כן רואים תוצאות בטווח סביר.
7) אני אשמח לעזור בהתנדבות. אתה מוזמן לשלוח לי מסר עם מספר טלפון ונדבר.
8) אחרון חביב... להוציא את הילד מהבית לא רק שיפגע בו, אלא יהרוס לכם את הסיכוי לזכות בפירות השינוי שהילד נשלח לחולל בכם. אתה הרי לא מאמין שאלוהים עשה טעות כשנתן לכם אותו, נכון?