שלום לכל המשתתפים
היי אני לא יודע אם כולם מכירים אותי בטוח ששולמית זוכרת אותי
אז ככה בתמצות קצר, אנחנו משפחה שיש לנו ילד ASD בתפקוד גבוה, אובחן בגיל 6 סופית והתחיל לקבל גמלת בטל"א וקיבל נכות קבועה עד גיל 18 ו 3 חודשים
הילד כיום כבר מתקרב לו לגיל 10, ועם כל התופעות של התחלת גיל הטיפש עשרה + בעיית ה ASD שלו אנו נתקלים בהמון בעיות.
א. בעיית משמעת קשה. אנחנו מבקשים מהבחור לסדר את החדר הבחור מתעלם מאיתנו לחלוטין. כל מה שאנחנו מבקשים ממנו הוא אומר אוף עוד פעם מטלות.... הוא ניכנס לחדר משחק עם הדברים שלו (מסדר אותם בטורים ושורות).
ב. בעיית אכילה. הבחור יכול לשבת על המחשב מצאת החמה עד צאת הנשמה ולא להכניס פרור לפה לעמות זאת אם אנחנו סוגרים לו את המחשב הוא פתאום נזכר שהוא רעב.
גם שהוא אוכל הוא מאוד בררן. הוא יעדיף סנדביץ עם גבינה ומלפפון על פני אוכל בצלחת (ארוחת צהרים מלאה).
ג. בעיית אלימות כלפי האחות הגדולה ממנו בשנה והאח הצעיר ממנו ב 9 שנים. כל דבר שהם מתערבים לו הוא נותן להם מכות.
לאחרונה ביחד עם העו"ס שלנו החלטנו שהגיעו מים עד נפש והסקנו מסקנות קשות.
להוציא את הילד מהבית. כן הלב שלי נקרע מהמחשבה הזו זו החלטה קשה כואב לי לכתוב את המילים הללו אבל לטובת המשפחה ולטובת הילד אני חושב שזה הצעד הנכון
אנחנו כיום במצב הכלכלי שלנו לא יכולים לתת לו מענה מלא לצרכיו המורכבים. המערכת המשפחתית שלנו דועכת בגלל מה שקורה איתו.
קשה לנו לנו להתמודד אתו למרות שניסינו והוא נעשה חזק יותר מיום ליום והפחד שלנו שהוא יפעל באלימות ויגרום לנזק.
ההחלטה היא החלטה להכניס אותו למסגרת חוץ ביתית במגזר שלנו (דתיים)
ואנחנו כיום מחפשים מסגרת תומכת וחמה שתעזור לו ולנו.
אני יודע שביום שבו נימצא את המסגרת והוא יצטרך לעשות את המעבר הזה אני אבכה ויהיה לי קשה להתרגל לחוסר שלו בבית. אנחנו אוהבים אותו אבל בגלל שאנחנו אוהבים אותו אני חושב שאנחנו צריכים לשחרר אותו למסגרת בחוץ לטובתו ולטובתנו כמשפחה.
רציתי לדעת מה אתם חושבים...?
היי אני לא יודע אם כולם מכירים אותי בטוח ששולמית זוכרת אותי
אז ככה בתמצות קצר, אנחנו משפחה שיש לנו ילד ASD בתפקוד גבוה, אובחן בגיל 6 סופית והתחיל לקבל גמלת בטל"א וקיבל נכות קבועה עד גיל 18 ו 3 חודשים
הילד כיום כבר מתקרב לו לגיל 10, ועם כל התופעות של התחלת גיל הטיפש עשרה + בעיית ה ASD שלו אנו נתקלים בהמון בעיות.
א. בעיית משמעת קשה. אנחנו מבקשים מהבחור לסדר את החדר הבחור מתעלם מאיתנו לחלוטין. כל מה שאנחנו מבקשים ממנו הוא אומר אוף עוד פעם מטלות.... הוא ניכנס לחדר משחק עם הדברים שלו (מסדר אותם בטורים ושורות).
ב. בעיית אכילה. הבחור יכול לשבת על המחשב מצאת החמה עד צאת הנשמה ולא להכניס פרור לפה לעמות זאת אם אנחנו סוגרים לו את המחשב הוא פתאום נזכר שהוא רעב.
גם שהוא אוכל הוא מאוד בררן. הוא יעדיף סנדביץ עם גבינה ומלפפון על פני אוכל בצלחת (ארוחת צהרים מלאה).
ג. בעיית אלימות כלפי האחות הגדולה ממנו בשנה והאח הצעיר ממנו ב 9 שנים. כל דבר שהם מתערבים לו הוא נותן להם מכות.
לאחרונה ביחד עם העו"ס שלנו החלטנו שהגיעו מים עד נפש והסקנו מסקנות קשות.
להוציא את הילד מהבית. כן הלב שלי נקרע מהמחשבה הזו זו החלטה קשה כואב לי לכתוב את המילים הללו אבל לטובת המשפחה ולטובת הילד אני חושב שזה הצעד הנכון
אנחנו כיום במצב הכלכלי שלנו לא יכולים לתת לו מענה מלא לצרכיו המורכבים. המערכת המשפחתית שלנו דועכת בגלל מה שקורה איתו.
קשה לנו לנו להתמודד אתו למרות שניסינו והוא נעשה חזק יותר מיום ליום והפחד שלנו שהוא יפעל באלימות ויגרום לנזק.
ההחלטה היא החלטה להכניס אותו למסגרת חוץ ביתית במגזר שלנו (דתיים)
ואנחנו כיום מחפשים מסגרת תומכת וחמה שתעזור לו ולנו.
אני יודע שביום שבו נימצא את המסגרת והוא יצטרך לעשות את המעבר הזה אני אבכה ויהיה לי קשה להתרגל לחוסר שלו בבית. אנחנו אוהבים אותו אבל בגלל שאנחנו אוהבים אותו אני חושב שאנחנו צריכים לשחרר אותו למסגרת בחוץ לטובתו ולטובתנו כמשפחה.
רציתי לדעת מה אתם חושבים...?
