שלום לכולם..
אני די חדשה פה..האמת אני לא יודעת מה אני עושה פה אבל הרגשתי שאני צריכה לשתף אתכם..
בכל מקרה,מה שרציתי לספר.. אני בת 14 וחצי,ואני ב-ח' במקום ב-ט',וזה לא כי השאירו אותי שנה או משהו. זה בגלל שהפסדתי שנה ואמא שלי שלחה אותי מאוחר לגן,ואני חושבת שזה מה שנתן לי צעד אחד לפני כולם-הידיעה שיש לי ידע קצת יותר נרחב משאר עמיתיי לכיתה או לגן..
בכיתה ב' או ג',לא זוכרת,היועצת נכנסה ביחד עם עוד מישהו ועשו לנו מבחני אינטליגנציה ואיי קיו.אני,באורח פלא עברתי אותו בהצטיינות. כך הגיע לו עוד מבחן שגם אותו עברתי בהצטיינות,למרות שאני לא מחוננת או אפילו חכמה בגרוש. אחרי שהודיעו להורים שלי על המבחן המצויין שהיה לי (שאגב,היה היחיד בשכבה או בכיתה..רק אני עברתי אותו בציון כלכך טוב..),הציעו לשלוח אותי לקורס שהיה בקניון אני חושבת,לתלמידים חכמים מכל ירושלים. ההורים שלי לא הסכימו לזה,ובמקום זה התחלתי ללמוד במן קבוצה מצומצמת שהייתה נפגשת פעם פעמיים בשבוע,והייתה לומדת על הכל. החל מחשבון ועד להיסטוריה של ישראל ולאנטומיה של הגוף,ואפילו פסיכולוגיה. היה לי כיף בקבוצה..נהניתי,אבל אז,לא זוכרת למה,הפסקתי. כל היסודי היו לי רק תעודות מצטיינות (למעט בתנ"ך,שם הייתה לי בעיה מאז ומתמיד,ועדיין יש) וההורים שלי היו גאים בי בצורה פשוט מדהימה.בכלל,כולם היו גאים בי.בי!קרן הקטנה.. בכל מקרה,לחטיבה הלכתי להבחן לבית ספר למחוננים בעיקר.כמובן שלא עברתי את המיונים הראשונים (המבחן) וזה כי החומר היה קשה מדי למישהי שאוטוטו סיימה יסודי. אבל השלמתי עם זה.זה לא היה לי כל כך חשוב,והתחלתי ללמוד בבית ספר טיפוסי ששם דגש רציני על מדעים ומתמטיקה,מה שלי-הכי חשוב. שם-בחטיבה-רק כיתה ז',התחילו הבעיות. לאט לאט התחלתי להתדרדר בלימודים ולקבל ציונים גרועים. אני מבינה,כי עברתי לבית ספר חדש,מתכונת חדשה,מסגרת חדשה,חומר חדש..וקשה.. אבל הבטחתי לעצמי ולאמא שלי (שהלימודים שלי חשובים לה מאוד) ששנה הבאה (השנה כבר..),כיתה ח',אני אשתפר ואביא הבייתה תעודה מצטיינת. כל כך איכזבתי אותה..את עצמי.. הציונים שיש לי כל כך מפחידים..וזה לא שאני לא לומדת. פשוט איבדתי את הרצון והמוטיבציה ללמוד.הרי כל מבחן שלמדתי אליו,קיבלתי נכשל.מה הטעם אז לקרוע את התחת ולא לקבל שום דבר בתמורה? אני מאוד משתדלת ללמוד.מאוד. אבל אני לא מצליחה לעמוד בהכל ופשוט מתמוטטת. זה הורס אותי..הלחץ והכל.. אני רוצה ללמוד בבית ספר ספציפי (הכי טוב בארץ) בעוד שנתיים,על מגמת אומנות,ומאוד קשה להתקבל לשם. אני יודעת שיהיה לי צ'אנס קצת יותר גדול אם אני אצליח במבחן הדסה (מבחן שקובע את הקבלה לתיכון/מבחן פסיכומטרי). הבעיה היא שאני לא אצליח!הוא עוד מעט ואני יודעת שכל הקורסים לא יעזרו לי.. אמא שלי אומרת לי שאני חכמה ואני מסוגלת להמון אם אני רק אשקיע,אבל אני לא מצליחה!המוח שלי פשוט לא מוכן להתרכז בלימודים,ויש לי בעיה גם עם הסביבה כשאני לומדת (מבחינת שקט או רעש). אני לחוצה כמו משוגעת,וזה לא עוזר לי.. התיכון ההוא מאוד חשוב לי והמבחן הזה קובע לי את ההמשך..בהכל..
אוףףף..אני אפילו לא יודעת למה כתבתי..בקשר למה ביקשתי עזרה..לא יודעת.. תגיבו בבקשה מה שאתם מרגישים.אם יש משהו שמרגיע אתכם,או..או לא יודעת.. אפילו אל תגיבו..פשוט עזר לי איכשהוא לשחרר את הלחץ מעצמי בכתיבה..
קרן.
אני די חדשה פה..האמת אני לא יודעת מה אני עושה פה אבל הרגשתי שאני צריכה לשתף אתכם..
בכל מקרה, גם אם לא תתקבלי, הרי זה לא סוף החיים... את תוכלי להצליח גם בלעדיו.