אני לא סמכות מקצועית, אבל...
יש לי קצת "נסיון" בהתעללות בתוך המשפחה. רק בשנה האחרונה התחלתי טיפול שאפשר לקרוא לו פסיכולוגי ( למרות שהוא מהזרם היותר אלטרנטיבי, יש בו גם מאפיינים של הטיפול הקלאסי ). אני לא רוצה להיכנס לכל השאלה ששאלת, משום שאני בעצמי שואל את עצמי את השאלות האלו לגביי הטיפול שלי. אני מניח שכדאי "לחיות" עם השאלה קצת, ואולי לקוות שהתשובה או משהו אחר יגיע מאליו...
ראשית, אני שולח לך
חם , לפעמים זה כל מה שצריך ( ביחד עם לבכות הרבה, ובכלל להביע את הרגשות, בכתב או בדרך אחרת שמתאימה לך...אצלי, למשל זה באמצעות כתיבה ו...ריקודים... נשמע קצת מוזר, אם תרצי אני יכול להרחיב על כך קצת...).
הדבר האחר שרציתי להגיד לך זה שבעיניי זה פחות חשוב אם תלכי לטיפול מקצועי או לא ( לפעמים זה עניין של הבשלה פנימית שאת מבינה שאת צריכה והולכת לזה , עניין של טיימינג, וצריך את הכוחות הפנימיים להאמין בעצמך ובאמת כמו שכתבת שתדעי את התשובה בעצמך מתי זה נכון בשבילך ). לפעמים אפשר לעשות הרבה לבדנו, יש לנו כוחות שלא חשבנו או לא האמנו שיש לנו, ולפעמים יש דברים שרק באמצעות טיפול מקצועי יכולים לעלות. למשל, אצלי יש המון עניין של הדחקה, שהזכרונות פשוט לא נמצאים ( ואפילו נכנסים לי ספקות האם זה בכלל היה באמת או לא ) , ולהעלות אותם מאוד קשה לעשות לבד. באופן כללי, הדבר העיקרי, שגם את כתבת, הוא שהדברים מהעבר משפיעים בצור מאוד מאוד עמוקה על מי שאת היום, על המחשבות ואמונות שלך, ובכלל כל מה שקורה בחיים שלך, הפנימיים והחיצוניים, ממש עד הפרטים הקטנים ביותר, וזה הרבה פעמים מאוד קשה לזהות את ההשפעה הזו בעצמנו ולכן דרוש הטיפול מאיש מקצוע, ואז לאט לאט ( כל אחד בקצת שלו ) הדברים האלו עולים למודעות, וככה יותר קל לנו לשנות דברים בחיים שלנו, אם צריך, או להיות אנשים יותר שלמים, שמקבלים את מי שאנחנו, את מה שקרה לנו שלא באשמתנו , לסלוח לעצמנו, וככה אולי נגיע יום אחד, בהדרגה, למקום של אהבה עצמית. זה דרך ארוכה, אין ספק, אבל אולי עוד משהו שהוא חשוב ביותר הוא עניין ההתחייבות האישית לעצמנו לא אבד את התקווה, אף פעם, לא חשוב מה קורה או יקרה לנו...תמיד לשמור על האמונה והתקווה ש"יום אחד יהיה טוב יותר", לפעמים זה ( ההתחייבות הזו לעצמנו ) יותר חשוב מהטיפול עצמו...
בהצלחה !