שלוש שאלות או נושאים שמענינים אותי לאחרונה
* פיתוח בטחון עצמי שלא קשור בתוצאות שאתה רואה במציאות , בעיקר מציאת בת זוג לחיים, והשקעת הרבה משאבים נפשיים ( ואחרים ) בכך, ואני מרגיש קצת אובססיבי ב"מרדף" למצוא בת זוג. כן, יש את עניין הגיל, ואני באמת מאוד רוצה להקים משפחה משלי, אבל אני לא רוצה שהבטחון העצמי שלי יהיה תלוי באם אני אמצא בת זוג או לא ( או ירידה במשקל או מציאת עבודה שאני נהנה ממנה או שיהיו לי חברים חדשים או שאני אעשה דברים אחרים שאני רוצה לעשות או...דברים חיצוניים אחרים ). העניין כאן – האם לדעתך ניתן להפריד בין העבודה הפנימית לתוצאות החיצוניות ( זה נראה לי כל כך מחובר ומזין זה את זה ) , ואם כן, כיצד לדעתך ?
* דיסוננס לגביי מי שאני – זה מעין מפגש של מי שהייתי בעבר ומי שאני רוצה ויכול להיות בעתיד, ונוצר, כלומר זה לא משהו ערטילאי אלא מוחשי ביותר בשבילי – אדם מורכב מאוד, עם צדדים שמאוד לא קל לי להתמודד איתם. אני אנסה להמחיש את זה באמצעות דוגמא אחת קטנה, אבל באמת זה נמצא אצלי בתחומים שונים – כל החיים הייתי שקט, ביישן, מאוד זהיר ומתוכנן, מתחשב בכולם, היה קשה לי להגיד "לא" לאנשים וכדומה. ולאט לאט בתהליך האישי שעברתי נהייתי יתר מוחצן, יותר ספונטני, יותר מעיז לעשות דברים חדשים שלא עשיתי בעבר, יותר "חוצפן", וגם הבטחון העצמי שלי עלה, אבל זה לווה הרבה פעמים בשאלה מי אני באמת ? ואם כבר פחות אכפת לי מה אנשים אחרים חושבים עליי או על מה שאני עושה או אומר, אז נהייתי יותר "אגרסיבי" בהתנהלות החברתית שלי, ממש מחפש את העימות עם אנשים כדי להרגיש שאני "מוציא" את מה שיש לי להגיד ( ולא שומר בפנים כבעבר ). אני מרגיש פחות רגיש למה שהאחר עובר, ואני אדם מאוד מאוד רגיש בטבעי ( hsp קלאסי אם את מכירה את המונח ). עכשיו, ברור לי שזה רק שלב מעבר, שלב בו אני משתנה והופך למישהו "אחר", אבל מעניין אותי לשמוע איך לדעתך נכון לעבור את התקופה הזו בה יש מעין מאבק תוך-נפשי באשר לכיוון העתידי שלי ?
* וויתור והתפשרות או הכרה במוגבלות וריאליזם בכל הקשור למקום המקצועי שלי בעולם ( העבודה ) - אני עובד בחינוך מיוחד בתור סייע בבית ספר. למדתי ויש לי תעודת הוראה, כלומר הייתה לי את האפשרות להיות מורה, וכל האנשים מסביבי כאילו "דוחפים" אותי לשם, או דחפו, כי לכולם אני אומר, קצת קשה לי להסביר את זה לפעמים , שאני פשוט לא מתאים להיות מורה, ואני גם כבר לא רוצה להיות סייע ( מרגיש שאני לא באמת יכול להביא את מה שיש לי בתור שכזה ). במהלך השנים, שחקרתי את זה מבחינה פנימית, עלה לי שהדבר שהכי מתאים לי הוא משהו פרטני, עבודת שילוב או טיפול ביתי לילדים שזקוקים לכך ( אוטיזם וכדומה ). עכשיו, כבר התחלתי לפעול למען זה, גם אם זה לקח או לוקח זמן, אבל לפעמים, ככה מדיי פעם שאני יושב וחושב עם עצמי, יש בתוכי איזה ניצוץ של ספק שממש "אוכל" אותי לפעמים, שאולי אני מוותר לעצמי בקלות מדיי, שאני הולך למקום ה"נוח" שלי, ושדווקא במקומות שהכי קשים לנו, שהכי קשה לנו לראות את עצמנו מתאימים, אולי דווקא שם מצוי המקום של הגדילה וההתפתחות. יש לי את התשובות הפנימיות שלי לספקות האוכלים אותי מבפנים, אבל רציתי לשאול אותך איך לדעתך נכון לבצע החלטות כאלו, להיות שלם איתם על אף הספקות ? וללכת עליהם במלוא העוצמה הפנימית, שזה לדעתי המשמעות של לקחת אחריות על החיים שלי באמצעות הבחירות שלי בהם ?
תודה מראש
* פיתוח בטחון עצמי שלא קשור בתוצאות שאתה רואה במציאות , בעיקר מציאת בת זוג לחיים, והשקעת הרבה משאבים נפשיים ( ואחרים ) בכך, ואני מרגיש קצת אובססיבי ב"מרדף" למצוא בת זוג. כן, יש את עניין הגיל, ואני באמת מאוד רוצה להקים משפחה משלי, אבל אני לא רוצה שהבטחון העצמי שלי יהיה תלוי באם אני אמצא בת זוג או לא ( או ירידה במשקל או מציאת עבודה שאני נהנה ממנה או שיהיו לי חברים חדשים או שאני אעשה דברים אחרים שאני רוצה לעשות או...דברים חיצוניים אחרים ). העניין כאן – האם לדעתך ניתן להפריד בין העבודה הפנימית לתוצאות החיצוניות ( זה נראה לי כל כך מחובר ומזין זה את זה ) , ואם כן, כיצד לדעתך ?
* דיסוננס לגביי מי שאני – זה מעין מפגש של מי שהייתי בעבר ומי שאני רוצה ויכול להיות בעתיד, ונוצר, כלומר זה לא משהו ערטילאי אלא מוחשי ביותר בשבילי – אדם מורכב מאוד, עם צדדים שמאוד לא קל לי להתמודד איתם. אני אנסה להמחיש את זה באמצעות דוגמא אחת קטנה, אבל באמת זה נמצא אצלי בתחומים שונים – כל החיים הייתי שקט, ביישן, מאוד זהיר ומתוכנן, מתחשב בכולם, היה קשה לי להגיד "לא" לאנשים וכדומה. ולאט לאט בתהליך האישי שעברתי נהייתי יתר מוחצן, יותר ספונטני, יותר מעיז לעשות דברים חדשים שלא עשיתי בעבר, יותר "חוצפן", וגם הבטחון העצמי שלי עלה, אבל זה לווה הרבה פעמים בשאלה מי אני באמת ? ואם כבר פחות אכפת לי מה אנשים אחרים חושבים עליי או על מה שאני עושה או אומר, אז נהייתי יותר "אגרסיבי" בהתנהלות החברתית שלי, ממש מחפש את העימות עם אנשים כדי להרגיש שאני "מוציא" את מה שיש לי להגיד ( ולא שומר בפנים כבעבר ). אני מרגיש פחות רגיש למה שהאחר עובר, ואני אדם מאוד מאוד רגיש בטבעי ( hsp קלאסי אם את מכירה את המונח ). עכשיו, ברור לי שזה רק שלב מעבר, שלב בו אני משתנה והופך למישהו "אחר", אבל מעניין אותי לשמוע איך לדעתך נכון לעבור את התקופה הזו בה יש מעין מאבק תוך-נפשי באשר לכיוון העתידי שלי ?
* וויתור והתפשרות או הכרה במוגבלות וריאליזם בכל הקשור למקום המקצועי שלי בעולם ( העבודה ) - אני עובד בחינוך מיוחד בתור סייע בבית ספר. למדתי ויש לי תעודת הוראה, כלומר הייתה לי את האפשרות להיות מורה, וכל האנשים מסביבי כאילו "דוחפים" אותי לשם, או דחפו, כי לכולם אני אומר, קצת קשה לי להסביר את זה לפעמים , שאני פשוט לא מתאים להיות מורה, ואני גם כבר לא רוצה להיות סייע ( מרגיש שאני לא באמת יכול להביא את מה שיש לי בתור שכזה ). במהלך השנים, שחקרתי את זה מבחינה פנימית, עלה לי שהדבר שהכי מתאים לי הוא משהו פרטני, עבודת שילוב או טיפול ביתי לילדים שזקוקים לכך ( אוטיזם וכדומה ). עכשיו, כבר התחלתי לפעול למען זה, גם אם זה לקח או לוקח זמן, אבל לפעמים, ככה מדיי פעם שאני יושב וחושב עם עצמי, יש בתוכי איזה ניצוץ של ספק שממש "אוכל" אותי לפעמים, שאולי אני מוותר לעצמי בקלות מדיי, שאני הולך למקום ה"נוח" שלי, ושדווקא במקומות שהכי קשים לנו, שהכי קשה לנו לראות את עצמנו מתאימים, אולי דווקא שם מצוי המקום של הגדילה וההתפתחות. יש לי את התשובות הפנימיות שלי לספקות האוכלים אותי מבפנים, אבל רציתי לשאול אותך איך לדעתך נכון לבצע החלטות כאלו, להיות שלם איתם על אף הספקות ? וללכת עליהם במלוא העוצמה הפנימית, שזה לדעתי המשמעות של לקחת אחריות על החיים שלי באמצעות הבחירות שלי בהם ?
תודה מראש
