שלום לכולם...

MOA13

New member
שלום לכולם...

אומנם אני לא מכירה פה אף אחד או אחת.. אבל לפעמים יותר קל לשפוך את הלב בפני אנשים זרים... אז אני מקווה שיהיו פה כאלו שתהיה להם סבלנות לקרוא את מה שאכתוב.
אז הסיבה שאני כותבת פה בעצם היא כי אני נמצאת בתקופה לא משהו, בלשון המעטה, בחיי.
הכל התחיל לפני שנתיים בערך, במהלך לימודי התואר שלי. במהלך הלימודים גרתי המעונות עם שלוש שותפות. במהלך הלימודים אני ואחת השותפות התקרבנו ממש... היינו חברות כל כך טובות כאילו אנחנו מכירות אחת את השנייה שנים.. הרגשנו בנוח לספר הכל אחת לשנייה, ייעצנו אחת לשנייה, תמכנו אחת בשנייה, חלקנו דברים אישיים אחת עם השנייה.. בקיצור חברות מושלמת!!!
עם הזמן התקרבנו יותר ויותר... עד שלילה אחד... הפכנו מחברות הכי טובות לזוג... כן לאלו שחושבים שהם לא רואים טוב... הפכנו לזוג... שתינו סטרייטיות לחלוטין, מעולם לא היינו בקשר עם נשים, היינו צמאות לאהבה ומגע והקרבה שלנו הייתה כל כך גדולה שזה פשוט נראה לנו טבעי לגמרי ושתינו זרמנו עם זה... בהתחלה זה היה כרוך בהמון פחדים חששות דמעות ומה לא... אבל איכשהו התגברנו על הכל... ותאמינו או לא היינו יחד שנה וחצי!!!! שנה וחצי הזויה ומטורפת... מלאה רגעים קשים מאוד לצד רגעים טובים מאוד... היו רגעים שהרגשנו על פסגת העולם ומצד שני היו רגעים שהרגשנו כאילו האדמה נשמטת לנו מתחת לרגליים... אבל תמיד איכשהו התגברנו על כל הקשיים... עד לפני כמעט שנה ששם התחילו העניינים להסתבך ממש... היא קיבלה החלטה שהגיע הזמן לסיים את הקשר שלנו (הרומנטי)... זאת החלטה שהתבשלה אצלה במשך כמה חודשים... אבל כמובן שהיא לא באה לה בקלות ולכן זה לא נפסק מיד.. כל עוד גרנו יחד זה דיי נמשך כי לשתינו היה קשה לסיים את זה... עכשיו אחרי שסיימנו ללמוד כל אחת חזרה לגור בבית שלה.. אנחנו אומנם לא גרות כל כך רחוק אבל גם לא קרוב... מהרגע שכל אחת חזרה לבית שלה הכל הפך להיות הרבה יותר קשה לשתינו אבל לי בעיקר. הקשר שלנו היה השני שלה (כשהראשון היה עם גבר) ואילו אצלי זה היה הקשר הראשון... כך שהיא כבר חוותה פרידה בעבר... אומנם שום פרידה לא דומה לזו שכבר הייתה... אבל אני שלא חוויתי מעולם פרידה לא ידעתי איך להתמודד עם זה... ניסיתי בכל הכוח לשמור אותה קרוב אליי.. האשמתי את עצמי שבגללי זה נגמר... ושאני אשתנה והכל יהיה אחרת והרבה יותר טוב... הבעיה היא שהיא לא האשימה אותי... היא פשוט החליטה שדיי בלי קשר למה שאני הרגשתי... אולי זה נשמע אנוכי מצידה... אבל זה משהו שהיה דיי צפוי שיקרה מתישהו... אז זה קרה.. ולי היה מאוד קשה לשחרר.. אז במקום לשמור אותה קרוב אליי כמעט ואיבדתי אותה...
בנוסף לקושי הענק הזה של להתמודד עם הלבד הזה עכשיו הייתי צריכה להתמודד גם עם החזרה הביתה... כשאף אחד פה לא יודע מה עובר עליי... שהלב שלי מרוסק שבור מנופץ ואני מתמודדת עם פרידה. באותו זמן גם לא היה מה שיעסיק אותי כי לא עבדתי עדיין ולכן הייתי עסוקה כל היום בלבכות ולרחם על עצמי...
זו הייתה התקופה הכי גרועה בחיי ולא משנה כמה אכתוב פה ואנסה לתאר אותה זה לא יהיה באותה עוצמה כל מה שעברתי...
עכשיו אחרי חמישה חודשים קשים בטירוף שבהם ישבתי בבית סוף סוף מצאתי עבודה... אז כן אין ספק שעכשיו יותר טוב ממה שהיה... אבל... עדיין לא טוב לי!!!!
אז אתם שואלים למה??
אז כן אומנם אני עובדת... אבל מעבר לזה אני מרגישה לבד... אין לי יותר מידי חברות... ואלו שכן לא גרות לידי כך שאנחנו לא מתראות לעיתים קרובות... מעבר לזה מעט החברות שיש לי כבר נמצאות בזוגיות, גם זו שניהלה איתי קשר רומנטי, כבר במשך חמישה חודשים והקשר שלה עם החבר החדש חזק מאוד ומיום ליום הוא מתחזק עוד ועוד... הם אפילו עברו כבר לגור יחד.
אולי זה נשמע כאילו אני לא מפרגנת ועדיין רוצה אותה... אז לא... אבל אני אהיה אמיתית ואגיד שכן אני מקנאה... היא המשיכה הלאה וכבר שכחה ממני מבחינה רומנטית ורק אני נשארתי מאחור... בטח יהיו כאלו שיגידו שזה טבעי שאני מקנאה... אבל אני לא מסוגלת להכיל יותר את הלבד הזה... יש בי כל כך הרבה לתת מעצמי שאני כבר לא מסוגלת להכיל את זה!!!
אז לסיום, תאמינו לי שיכולתי לחפור עוד המון המון המון... רע ולא טוב לי... אני לא מוצאת את עצמי בעבודה מבחינה חברתית, רע לי שאני לבד וכל מי שאני מכירה נמצאת בזוגיות, ואם זה לא מספיק אז גם אל טוב לי בבית עם המשפחה!!
אשמח לשמוע קצת עצות, עידודים, חיזוקים וכל דבר אחר!!
אז תודה למי שהגיע עד לפה וימשיך ויכתוב לי חזרה...
 
את יודעת יש מצב שקראתי אותך...


כשעוד הייתם ביחד או שקראתי סיפור מאוד דומה של מישהי, אבל
ממש דומה. לא אומר עליך כמובן כלום(ההשוואה).
לגבי מה שכתבת.... הרי כל אחת מגיבה על פרידה אחרת.
אני לא בטוחה אם הקשר הזה "מכשיר" את שתיכן כלסביות לכל דבר
(לעניין שהיא כבר עם גבר), וגם על תשכחי שכל אחת מתמודדת אחרת
עם פרידה.

הרבה פעמים יצרתי במהירות קשר חדש בשביל להתחיל
לשכוח מהקודם.
זה עניין שכיח.
לגבייך אני יכולה להגיד רק שהמצב לדעתי ילך וישתפר עם הזמן.
אבל לא רק עם הזמן, גם את צריכה לפעול ולהשקיעה.
טפלי בכל עניין לגופו. מצאת עבודה? צאי מהבית של ההורים.

יש לך כסף לטיפול? השקיעי ב10-20 פגישות עם פסיכולוג.
אולי אפילו לשקול תרופה נגד דיכאון לתקופה קצרה?

הפרידי בין הקשיים ותראי איך את מטפלת בכל דבר לגופו.
 

MOA13

New member
יכול להיות...


כבר כתבתי פעם באחד הפורומים...
אז אם באמת קראת פעם את מה שכתבתי לא הרבה השתנה מאז... פרט לזה שמצאתי עבודה...
אני עדיין מתמודדת עם הפרידה והלבד... ולא קל לי.. למרות שאני עושה הכל כדי להראות לחברה שלי שאני כבר המשכתי הלאה... ואני באמת המשכתי.. אני מככבת בהמון אתרי היכרויות ואפליקציות... אבל ללא הצלחה... יש לבנים קטע מוזר שכולם רוצים שהקשר יתחיל מסקס בדייט הראשון.. וקשה לי עם זה... אבל זה כבר נשאיר לפעם אחרת...

אז בינתיים אני סופגת עוד ועוד אכזבות... מעבר לזה אין לי פה חברות כמו שתכתבי ככה שאין לי עם מי לצאת וזה מקטין לי את ההזדמנויות להכיר מישהו גם...
לגבי היציאה מהבית.. אין משהו שאני רוצה יותר מזה... אבל אני פוחדת שאני לא אסתדר כלכלית כי אני עכשיו במקום עבודה חדש ואני לא יודעת אם זה יסתדר לי... מעבר לזה אני יודעת שיהיה לי קשה לבד... אני לא טיפוס של לבד.. לא בשגרה...
 
ביררת לעצמך אם את אישה של נשים?

למה לרוץ ישר לבנים? ואם כבר עם בנים אז אני לא זוכרת אצלי
קשר טוב שהתחיל בסקס בדייט ראשון. ממש לא הכרחי לדעתי.
אם את לא יכולה כרגע לצאת מהבית אז אני ממש בעד כיוון של
טיפול.

תבררי דברים לעצמך קודם כל. מה מתאים לך.

לא חושבת שמה שחשוב כרגע זה להראות לחברה שהתגברת.
צריך לאושש אותך, שתרגישי טוב לפחות עם חלק מתחומי
החיים שלך.
 

MOA13

New member
לא...

אישה של נשים אני ממש לא... איתה זה משהו שפשוט קרה... בחיים לא חשבתי שאני אהיה בסיטואציה כזאת... אף אחת מאיתנו לא חשבה.. זה פשוט קרה
לגבי היציאה מהבית זה משהו שיקרה בקרוב.. אני כבר לא מסוגלת להישאר פה...
לגבי הטיפול זה משהו שחשבתי עליו.. רק שבאותה תקופה לא היה לי כסף.. ומעבר לזה לא בטוחה אם זה יעזור לי...
וכן אני יודעת שזוגיות זה לא הכל בחיים... אבל מבחינתי כן.. אני צריכה את זה כמו אוויר לנשימה... אין לי ספק שיהיה לי יותר טוב כשאני אכיר מישהו... זה הדבר היחיד שיעזור לי באמת להמשיך הלאה!!
 
פשוט קרה...

אהבתן, חלקתן רגעים של עצב ושימחה ביחד. גם אם זה היה חד פעמי
זה לא מבטל את כל הטוב שהקשר נתן לך וכל מה שלימדתן אחת את השניה על אהבה ונתינה
, טוב נו גם על כאב ואיך זה לאבד אדם אהוב.

אז אני ממליצה לא לבטל את הקשר "שסתם משהו שקרה".
ואני כן חושבת שאת יכולה להעזר במטפל זה או אחר.
הרי אפילו לספר על מה שעובר עליך אין לך למי שזה מאוד חשוב.
ומה שלא תעשי
.
מוזמנת להמשיך לשתף אותנו.
 

MOA13

New member
אין לי ספק

שהקשר הזה תרם לי המון... כמו שאמרתי קודם זו הייתה מערכת היחסים הראשונה שלי... בזכותה סוף סוף הצלחתי להרגיש מה זאת אהבה... ואיך זה מרגיש לתת מעצמי ולדאוג למישהי... וכמובן שזה תרם גם לה... עד אז היא לא חשבה שהיא ראויה בכלל לזוגיות בעקבות זוגיות איומה שהייתה לה לפני...
אבל השאלה הגדולה שלי היא אם זה שווה את הסבל שלי עכשיו...?
נכון שזה היה יכול לקרות גם אם זה היה גבר במקומה... אבל בגלל שזו אישה ושתינו סטרייטיות בהגדרה אולי זה קשר שממילא מועד לפורענות..? אולי זה היה צפוי שזה מה שיהיה ויכולתי לחסוך את כל זה מעצמי? הרי שעכשיו היא כבר הרבה אחרי ואני זו שעדיין מתמודדת בקושי עם כל זה...
 
שום דבר לא נצחי

לדעתי הסיפור שלך יפהיפה.
זה פשוט היה החיים שהתרחשו, זה קרה מעצמו בלי שתכננת וזה גם נגמר מעצמו בלי שתכננת.
בשום שלב, בעליות ובירידות את לא היית הנהג, אלא הנוסע.. זאת שחווה את מה שקורה.
ואת יודעת משהו? זה החיים! ואת עדיין חיה, ועדיין דברים יקרו לך פשוט כך מעצמם, וגם יגמרו מעצמם.
אז את מתארת שעכשיו את בקטע של הירידה.. טוב מאוד. תני לזה לקחת אותך בלי שליטה, תפחדי, תתרגשי, תתהי על העתיד, אל תדעי מה עומד לבוא, תחשבי שאת רוצה דברים, לפעמים תקבלי אותם, לפעמים לא.
לפעמים זה יהיה צפוי, לפעמים זה יפתיע אותך לחלוטין.. אין רגע משעמם.
 

MOA13

New member
זה כל כך נכון...

אני באמת הייתי הנוסעת... לפעמים הייתה לי תחושה שאני זו שהובלתי את הקשר.. אבל עכשיו בדיעבד ברור שזה לא היה המצב...
אין לי ספק שיהיו לי עוד סיטואציות בחיים שיתחיל ויסתיימו מבלי שאני אבקש... וזה נחמד לתהות על העתיד שלי... עושה את זה בכל שנייה ביום...
כרגע יש שני דברים שאני הכי רוצה בעולם... לצאת מהבית ושתהיה לי הפינה השקטה שלי... ודבר שני זה זוגיות... כדי להתגבר סופית ובאמת להמשיך הלאה...
ויש עוד משהו בעצם... רוצה כלב...

אז כן לפעמים זה יכול להיות נחמד לתת לחיים להוביל אותי.. להיות בלי שליטה.. אבל כמה אפשר? מהו הגבול? מתי יגיע הרגע שאני צריכה להגיד לעצמי דיי.. לקחת את עצמי בידיים?
נכון שלחיים יש תכנון משל עצמם ואנחנו לא תמיד שולטים במה שקורה לנו... אבל במצב הנוכחי אני ממש לא רוצה להישאר... הוא נמשך כבר יותר מידי זמן!!
רוצה שינוי כאן ועכשיו!
 
היי, יקירה...

אני מציצה בכרטיס שלך ורואה שאת בת שלושים כמעט...
עוד לא הבשילה בך התחושה הזאת שהכל קורה כמו שהוא אמור לקרות? אני חושבת שלהגיד "הייתי צריכה לדעת יותר טוב..." וכו'
זה מבחינתי על גבול של היתממות במובן הפחות טוב
של המילה. זה היה וזה נגמר והמיבנה של האישיות שלך לא מאפשר
לך לשחרר בקלות. וזה בסדר, שוב כל אחד מתמודד אחרת.
 

MOA13

New member
תמימה אני לא...

וגם לא מנסה להיות... פשוט לא קל לי ואני לא ממש יודעת איך להתמודד עם המצב... אני מנסה לחשוב חיובי ולדמיין לי עתיד ורוד שיתגשם בקרוב...
תמיד חושבת שהאביר שלי תקוע בפקקים או משהו...

אז אם מישהו במקרה פוגש אותו... תגידו לו שאני מחכה...

לפעמים אני חושבת באמת שהכל קורה כמו שצריך לקרות.. זה מה שחשבתי כשהייתי בתוך הקשר הזה... אבל עכשיו כשכבר אין לי אותו ואני נמצאת בירידה אז זה קצת יותר קשה לחשוב ככה...
אבל איך אומרים? כל ירידה היא לצורך עליה... אז אומנם אני בירידה הזאת כבר דיי הרבה זמן.. אבל מקווה שבקרוב אתחיל לעלות!!
 

MOA13

New member
אין לי ספק

שהקשר הזה תרם לי המון... כמו שאמרתי קודם זו הייתה מערכת היחסים הראשונה שלי... בזכותה סוף סוף הצלחתי להרגיש מה זאת אהבה... ואיך זה מרגיש לתת מעצמי ולדאוג למישהי... וכמובן שזה תרם גם לה... עד אז היא לא חשבה שהיא ראויה בכלל לזוגיות בעקבות זוגיות איומה שהייתה לה לפני...
אבל השאלה הגדולה שלי היא אם זה שווה את הסבל שלי עכשיו...?
נכון שזה היה יכול לקרות גם אם זה היה גבר במקומה... אבל בגלל שזו אישה ושתינו סטרייטיות בהגדרה אולי זה קשר שממילא מועד לפורענות..? אולי זה היה צפוי שזה מה שיהיה ויכולתי לחסוך את כל זה מעצמי? הרי שעכשיו היא כבר הרבה אחרי ואני זו שעדיין מתמודדת בקושי עם כל זה...
 

HH husa

New member
שתיכן לא סטרייטיות בהגדרה

מי שאוהבת גברים ונשים אינה סטרייטית , זו אינה ההגדרה.

בעניין ההתמודדות , זה כמו כל קשר תשקיעי בעצמך במנוחה עד שתרגישי חזקה מספיק רגשית לנסות להכיר אנשים חדשים.
 

MOA13

New member
אני לא יכולה

להגיד שאני אוהבת נשים.... היא הייתה מקרה אחד ויחיד שלא יחזור על עצמו... אני לא רואה את עצמי מפתחת זוגיות נוספת עם בחורה אחרת...
הדבר היחיד שאני רוצה כרגע זה זוגיות עם גבר... זה משהו שאני רוצה מאז שאני זוכרת את עצמי... ככה שמבחינתי אני סטרייטית לחלוטין...
 

HH husa

New member
זה שאת לא רואה זוגיות

לא אומר על הנטיה.
הרבה ביסקסואליות מרגישות בנוח בזוגיות עם גבר.
 

MOA13

New member
זה ממש לא

עניין של להרגיש נוח עם גבר... אני לא רואה את עצמי במערכת זוגית נוספת עם אישה...
אני רוצה מערכת זוגית עם גבר כי זה מה שאני רוצה וצריכה.. ממש לא כי נוח לי עם זה...
 

HH husa

New member
אוקי , זה לא משנה שזה כי את רוצה

וצריכה ולא רק כי נוח לך.
לפי השימוש הרגיל זה לא סטריטית.
 
למעלה