ועוד דבר קט!
אני עבדתי כרמ"ש בביקורת גבולות. גם אני עבדתי עם שלושה טלפונים במשרד, שני מכשירי קשר וחמישים דלפקים עם בקריות שגם הן רוצות: הפסקת סיגריה, ללכת לשירותים, לשתות קפה, לדבר עם החבר בטלפון, וכן, גם להשתחרר הביתה מוקדם. גם אני עשיתי משמרות של שתיים עשרה שעות ויותר. אני בטוחה שרק שנותיי כרמ"שית יהיו יותר מכל תקופת עבודתך בנתב"ג. אני מבינה את הקושי בניהול צוות עובדים. ואני יכולה לומר לך שהיחס המגעיל ביותר זכיתי לקבל דווקא מרמ"שים שנכנסו למשרדי והיו נוגעים בדברים שעל שולחני אפילו בלי לשאול. אז גם אתם צריכים קצת, אבל קצת דרך ארץ. אני בטוחה שאם תפנה לכל בקרית שתקרא בדרכך ותשאל עלי לא תשמע דברים רעים. ולא בגלל פופולריות זולה, אלא בגלל יחס אנושי. כשאתה נותן לבנאדם יחס טוב הוא מחזיר לך באותו מטבע. כשאתה מסיים את עבודתך, מה שנשאר לאנשים ממך ולך מהם, זה זכרונות. אז אם אתם גם רוצים להזכר כבני אדם, אנא התנהגו כך.