סוגי מקלות יפניים ואורכם
באמנויות היפניות יש מספר סוגי מקלות, שהיותר נפוצים בינהם והמוכרים לי הם (מהארוך לקצר): בו או רוק-שקו-בו : מקל של 6 אמות, זהו מוט קשיח באורך של כ- 188 ס"מ ובקוטר של כ-5 ס"מ. מקל זה מופיע בשיטות (בעיקר ולפי ידיעתי) קראטה אוקינאווי, בנינג'יטסו (בודו-טאי-ג'וטסו), בג'ו-ג'וטסו מסורתי (ראיתי אצל קאזה-הראשי ריו ונדמה לי שגם בדאיטוריו אמרו שהם מתאמנים ) ואצלנו בקורינדו אייקידו. ג'ו או יונ-שקו-בו : מקל של 4 אמות, מקל באורך של כ- 126 ס"מ ובקוטר של כ- 2.5 ס"מ. מקל זה מופיע בשיטות (בעיקר ולפי ידיעתי) נינג'יטסו (בודו-טאי-ג'וטסו), בג'ו-ג'וטסו מסורתי (ראיתי אצל קאזה-הראשי ריו ונדמה לי שגם בדאיטוריו אמרו שהם מתאמנים) באייקידו של אאושיבה ואצלנו בקורינדו אייקידו. בנוסף, קיים סגנון יפני של Jodo עליו כתבה מיתר נדיר שמתמחה בשיטה זו, אני לא יודע על מקומות שמלמדים סגנון זה בארץ (אך היתה הודעה על סמינר קרוב כאן בפורום). המי-בו או סאן-שקו-בו: מקל של 3 אמות, מקל באורך של כ- 96 ס"מ ובקוטר של כ- 2.5 ס"מ. לא ראיתי עבודה במקל הזה בסגנונות אחרים מלבד אצלנו בקורינדו אייקידו. אני בטוח שהוא מופיע בסגנונות ג'ו-ג'וטסו מסורתי (משם הגיע אלינו סה"כ), אך אינני יודע האם הוא חלק מהכלים הנלמדים בארץ בעוד מקום. יש סוגים נוספים של כלי נשק מסורתיים מעץ בשיטות היפניות, שאינם רק מקל יחיד החל מהטונפה (אלת השוטרים נבנתה לפיה) של הקראטה האוקינאווי ועד לכלים באורך של כף יד בערך, דומים לקובוטן שהציג סנסאי גליסקו במפגש פורום 6 (אני מכיר כלי כזה דווקא מווידאו של ג'ו ג'וטסו מסורתי שקיבלתי). בנוסף, כלים מעץ משמשים לעיתים קרובות כאמצעי דימוי לכלי נשק חדים, במסגרת זו ניתן למצוא את הבו-קן, שמופיע כמעט בכל אמנויות הלחימה היפניות - ג'ו-ג'יטסו, נינג'יטסו (בודו-טאי-ג'וטסו), אייקידו וקורינדו-אייקידו. ברוב המקומות הללו ניתן למצוא גם סכין/טנטו מעץ, וכמובן שגם ליתר הכלים , חרב קצרה/ווקיזאשי/קו-דאצ'י, נאגינטה, רומח/סאי המציאו "תחליפי עץ לתירגול" גם כן. אני משוכנע שיש עוד כלי נשק ששכחתי ברפרטואר היפני, ומלכתחילה לא התיימרתי לרשום גם על כלי נשק סיניים או פיליפיניים. בכל כלי כזה יש המון ידע ללמוד ולתרגל כדי להגיע להבנה שלו, כשלפחות בשלבים הראשוניים קשה למצוא את הקשר בין לימודו של כל כלי ובין הלחימה בידיים ריקות ו/או הכלים האחרים. אך, כשמתאמנים יותר, מגלים שכלים שונים, פשוט נותנים דגש שונה לאותם עקרונות לחימה. ונקודה אחרונה - לגבי לחימה בידיים ריקות מול כלי-נשק, בזמן שתרגילים כאלה מופיעים בכל אמנויות הלחימה. במציאות, נשק, ואפילו קר, מהווה יתרון עצום לאוחז בו, יתרון שיכול להיות גדול יותר מכוח, משקל או זריזות. ואם רובנו מסכימים שהמנצח בקרב יקבע על ידי שילוב בין מאזן היתרונות, הסיטואציה והמזל, הרי שלהתגבר על היתרון שנותן הנשק (ואפילו רק סכין) לאדם אחר, נדרש ידע מאוד מעמיק באמנויות הלחימה, שרוב המתאמנים אינם מגיעים אליו (שנים של אימונים). ואם לאדם השני יש ידע ואימון בכלי הנשק, הרמה הנדרשת עולה עשרות מונים ומשלב מסויים, יש רק יחידי סגולה בכל האמנויות השונות שסיכוייהם בהתמודדות מול יריב שכזה, סבירים. אמיר