צר לי מראש לאכזב אותך...
1. אני לא משחקת- עם סגירתן של שתי קבוצות המ"ת האחרונות בהן שיחקתי (נוסגות' ופריפורם) הכרזתי על פרישה בלתי מוגבלת בזמן מהשתתפות כשחקנית במ"ת (כי יש לי מחוייבויות שיהום לשחקני ושחקניותי שלא אנטוש סתם כך באוויר). 2. אני לא אוהבת לשחק עושי כשפים- בכל שיטה שהיא. כך שגם אם הייתי רוצה לשחק משהו MAGE לא היה מתאים לי כל כך. 3. לגבי חוזק של ערפדים... נסה קצת LOK, קרא קצת על ערפדים סיניים, ברר קלות לגבי ערפדים ברזילאים, שחק מעט עם מגוון הערפדים ההודים ואחר כך תגיד לי מי חזק יותר ממי כשתבוא להשוות לגרסה ה"חדשה" הזאת של ערפדים הוליוודיים במסווה של ערפדים טרנסילבניים. אפילו הערפדים הטרנסילבניים הלא הוליוודיים יותר חזקים מההוליוודיים. ואילו של VTM עוד יותר חלשים מאילה. רק כדוגמא: הערפדים הטרנסילבניים המקוריים הלכו באור יום בלי להפוך לערמת אפר- הם פשוט נחלשו קלות. היתד בלב הייתה בעיקר כדי למסמר אותם לארון שלהם כדי שלא יזוזו לך יותר מידי עד שתצליח סוף סוף לכרות להם את הראש... עם עזרה של 6 איש כי "טורפור" זה המצאה שהם בהחלט לא שמעו עליה עדיין. 4. הפוטנציאל של המשחק בVTM לא סובב עוצמה כי בשביל זה יש משחקים הרבה יותר אפיים במהותם - כמו אקזלטד למשל. אני ראיתי את VTM כמשחק שסובב את הקונפליקט הפנימי בין המוסר האנושי ההולך ומתפורר לבין הפראות של "חיה" הערפדית הפנימית, כקונפליקט של קיום לא משתנה בעולם בו הרוב הפעיל- בני האדם- הם דינמיים ותזזיים ואין מנוס מלהרגיש שהעולם חולף על פניך ויום אחד אתה חוזר עם הכרכרה לאחוזה שלך, הולך לישון ומתעורר חצי מילניום אחר כך לעולם חייזרי ומפחיד בו כרכרות מעשנות ומרעישות נוסעות לבד ללא סוסים על דרכים שחורות מחומר מסריח וציפורי מתכת ענקיות חולפות לך מעל הראש ברעם אדיר. זה המאבק המתמיד לשליטה- בכל דבר- מ"החיה" הפנימית ועד העולם כולו הסובב אותך במטרה לתת לך הרגשה בטוחה של יציבות בעולם משתנה תדיר. זה הידיעה הברורה שיש אלוהים ויש גן עדן ואתה לעולם לא תגיע לשם כי כשמתת היית לך הבחירה ובחרת לא למות אלא להפוך לערפד. זה לחיות בעולם בסתר כי ידוע לך שיש לך אוייבים שרוצים לחסל אותך פשוט בגלל מה שאתה ואלוהים נמצא בצד שלהם (hunters ואנשי האפיפיור ושאר לוחמים עם true faith). ועוד ועוד. הכל פותח המון אפשרויות למשחק עומק נהדר. אבל רוב השחקנים שנתקלתי בהם עסוקים בלצבור כוח ולחסל כל דבר שזז או עומד בדרכם והגישה הפאראנואידית כל כך שולטת במשחק שהמשחק מרגיש כבול. מה גם שהצורה בה הספר מתאר את החברה הערפדית כל כך מגביל את המשחק שזה לא שווה את המאמץ לנסות. היררכיה ערפדים של פאראנויה צרופה. ערפדים בעולם הזה הם גזע מפוחד, מדוכא, חלש ומעמיד פנים שהוא רק מתחבא מתחת לאבן כי הוא בעצם עכביש עם המון קורים ששולטים בכל השאר. כן כן. מה שלי נשאר מהמשחק זה לפרוש מהקהילה, לקבץ סביבי את מקצת השחקנים שעוד יכלו לשוחח שיחת דמות אמיתית איכותית ולהמשיך את המשחק על אש קטנה דרך מסרי דוא"ל. עצוב. לאחרונה התפתחו כמה דברים נחמדים יותר לגבי המשחק- שה,מ פתח את אפשרות הגלוקונדה בפני דמות שחקן ונתן בכך את הזווית הפילוסופית החדשה והמעניינת- אם ערפדים יכולים לקבל חנינה אלוהית ולהגיע לגן עדן זה מאיר באופן אחר לגמרי את הקיום שלהם על פני האדמה... העולם עדיין בנוי זיפט לחלוטין אבל זה מה שאתה מקבל כשאתה נותן לנוצרים אמריקאים לבנות לך סיפור ערפדים.