שופכת את הלב.

[עוזביםלקצת]

תודה מותק. אגב, אולי נדבר על זה פנים אל פנים?

יש לי מלא שאלות שאולי הייתי צריכה לשאול בפעם האחרונה שנפגשנו, אבל היה כל כך קצר!!!

 

[womandl]

קפה בחמישי?

 

[WarrenBuffett]

שימי לב לכותרת של הפוסט שלך. שופכת את הלב...

כי בסופו של דבר את בקונפליקט בין הלב, שכנראה אומר ישראל, והראש שמן הסתם בעד קנדה. לפחות בעיני, עד כמה שרומנטי ללכת עם הלב (מעבר לבחירת הלב בבן/ת הזוג) בסופו של יום הבחירות צריכות להיות עם הראש. טוב לכם כאן, עדיף כלכלית, עתיד ברור ובטוח. לכו עם זה. והיה ומתי שהוא תרצו לחזור - תחזרו. ובינתיים, אם אופציית החזרה באוויר, שמרו על אופציות פתוחות: עברית בבית (בעיקר בשביל הילדים) וביקורי מולדת.

 

[עוזביםלקצת]

אני מאוד מודה לכולם!! (כנסו כנסו!)

ברור לי שהדברים שאנשים אמרו וחלקו כאן הם אישיים ואני מאוד מעריכה את הכנות והפתיחות של חלק מהכותבים. כמו שאמרתי, לא תכננתי לקבל יעוץ. עניין אותי לדעת מה עובר בראש של אנשים אחרים שעוברים או עברו את אותם תהליכים וזאת כנראה הסיבה העיקרית שאני מגיעה לפורום הזה, כי אני לא באמת פה בשביל דיונים על דירוג האשראי או על ביטוח חייים. כל אלה דברים שאני יכולה לשאול את החברים הקנדים שלנו. התשובות פה הכניסו לי קצת סדר במחשבות. אני אמשיך להיכנס ולחפש דברים חדשים שעוד אנשים אולי יכתבו (תודה מראש!).

 

[mapleleaf]

דעתי

אחרי שקראתי את מה שכתבת לקחתי כמה דקות לחשוב לפני שהגבתי. אני לא יודע בדיוק מתי עברתם אבל אני יכול להגיד שלגבי עצמי עם השנים המרחק נהייה יותר קל ביחוד עם הטכנולוגיה. ואני יודע שזה לא בדיוק אותו הדבר.. המצב בישראל עכשיו ממש לא משהו מהרבה הרבה בחינות, ואם אני מנתח נכון את כל המידע שמגיע מהחדשות המזרח התיכון בדרך להתלקחות, יכול להיות שכן יכול להיות שלא. אם תשארו עוד קצת ותקבלו אזרחות תוכלו לחזור לכאן במידה והחזרה לישראל לא תלך כמצופה (אני מכיר שני אנשים שחזור לישראל ואחרי חצי-שנה ושנה חזרו לכאן). לדעתי, קבלו את האזרחות ואז כל הדלתות פתוחות בפניכם. שיהיה בהצלחה בכל דרך שתבחרו.

 

[עוזביםלקצת]

יש לך ילדים?

אם כן, מה היו הגילאים שלהם כשהגעתם לכאן?

 

[mapleleaf]

עדיין לא אבל

זה משהו שלקחתי בחשבון שעזבתי, אני מאמן שאני אתן לילדים שלי עתיד יותר טוב פה. אני חושב שחינוך ותרבות זה דבר שאפשר גם להשריש מהבית. נכון שזה לא בדיוק אותו הדבר אבל בסוף היום לילדים שלי תמיד תהייה האפשרות לעלות לישראל אם הם לא יהיהו מרוצים כאן ותמיד יוכלו לחזור לכאן אם הם לא מרוצים שם. סליחה שאני קצת מנתח מעבר.. כמה חברים ישראלים\יהודים יש לכם כאן שאתם יכולים לחגוג איתם את החגים? יכול להיות שחסר לכם גם קצת מזה, וזה מה שגורם לבידוד והרגשת געגוע למשפחה (מלבד הרגש הטבעי להיות עם המשפחה)?

 

[mapleleaf]

ועוד משהו קטן..

מצ"ב כתבה ממעריב היום... זוהי המציאות... זאת האמת... מה שהיה פעם ארץ זבת חלב ודבש כבר איננו...

 

[עוזביםלקצת]

אני לא רוצה להישמע מתנשאת, אבל כשיהיו לך,

תגלה שאתה יכול לעשות שיקולים רציונליים מפה ועד ירושלים, אבל כשהלב מתערב כל הרציונליזציה קורסת. ואם לא, הופך להיות מאאאוד קשה להוציא לפועל את ההחלטה הרציונלית שעשית. חוץ מזה, גם אם מנתחים רציונלית, איזה משקל כמותי אתה נותן לאהבה של הסבא וסבתא? במקרה שלי סבא וסבתא שלי היו מרכיב מאוד משמעותי בילדות שלי. למרות שהיו להם מעל שלושים נכדים, הם תמיד מצאו דרך לגרום לכל אחד להיות מיוחד. יש לי בן דודה שמביא את החברות שלו לפגוש את סבתא שלי לפני אמא שלו. ברור שבחגים ובערבי שבת יותר קשה. וזה לא משנה שיש לנו עם מי לחגוג. זה אף פעם לא אותו דבר. אני לא רוצה שישמע כאילו אני עושה אידאליזציה, אז אני לא אספר לך איזה מצחיק בשולחן ערב שבת אצל ההורים שלי (זה מצחיק עד שמתחילים לריב מי יפנה את השולחן ומי ירחץ כלים, למרות שחמישים אחוז מאתנו כבר מזמן חצו את גיל שלושים). אין שום דבר שישווה לנינוחות שאתה מרגיש כשאתה עם המשפחה.

 

[mapleleaf]

Never say Never

את לא נשמעת מתנשאת ואני די מאמין במשפט NEVER SAY NEVER אבל אני לא חושב שילדים ישנו את המצב אצלי. את המלחמה של ההגיון נגד הרגש ניהלתי בשנים הראשונות שעברתי ואני חייב לציין שמצד המשפחה שלי לא ממש קיבלתי זריקת עידוד ואמא שלי עד היום חושבת שאולי אולי יש סיכוי שאחזור. אני מאוד מקווה שאף אחד מהמשפחה שלך לא מעפיל עלייך לחץ רגשי כי זה פשוט לא הוגן! תראי, זה לא קל אבל כמו שמישהו כאן בפורום אמר זוהי איפושהי בחירה בין עתיד לעבר... מהדברים שאת אומרת אני מבין שזה לא רק קשור לילדים, לך עצמך קשה עם זה ואני מאוד מבין לליבך. בסוף היום הבחירה היא שלך, אני מציע בחום שאם אתם נשארים תנסי להקים כאן סביבה חמה שאת אוהבת ונהנת לחיות בה. חברים הם אולי לא משפחה אבל תאמיני לי שעם חברים טובים החיים נראים לגמרי אחרת. אני לא רוצה להבטיח הבטחות כי לוח הזמנים שלי צפוף בטירוף אבל בקרוב נזמין אותכם אלינו בקרוב לאיזה ארוחת שבת ו... את מוזמנת לעשות את הכלים

 

[עוזביםלקצת]

לא מתארחת איפה שאין מדיח

אבל אני אביא את הקינוח. הפאי לימון שלי כבר עשה לו שמות ברחבי מונטריאול

יש לנו כבר סביבה חמה ויש לנו חברים שכבר נחשבים לחלק מהמשפחה. כשהיינו בארץ רופאת הילדים שאלה את הבת שלי על המשפחה. אז הבת שלי אמרה לה: אמא, אבא, XXX (השמות של האחיות שלה), כריס... זו אחת הסיבות שקשה לחשוב על עזיבה. כי זו לא חזרה מאיזו חופשה. כבר יש לנו פה מרקם חיים שלם..

 

[mapleleaf]

פאי לימון יתקבל בברכה אבל נראה לי שיש בעיה קט

פאי לימון יתקבל בברכה אבל נראה לי שיש בעיה קטנה... אני חושב שאנחנו לא בדיוק גרים באותה עיר.. זה לא אומר שההזמנה בוטלה אבל נראה לי שיידרש תכנון קצת יותר מעמיק.. אנחנו מטורונטו... נו.. אז מתי אתם באים לביקור?

 

[demon80]

אל תחזרו לישראל .

עדיף להתגעגע למשפחה ולחיות כאן מאשר לשרוד שם . שעון הזמן של מדינת הקומבינה מתקתק ובקרוב יגיע לשלהי הקריירה שלו. תחשבי על ילדייך ועל עתיד שלהם. אני לא חושב שיש כאן בכלל על מה לחשוב . ואם תחליטי להיכנע לחולשה למזרח התיכון ,דרכון קנדי תשאירי בקנדה למי שאכן רוצה להיות קנדי.

 

[rinam]

זה מה שאני מבלבלת לה במוח כמעט כל בוקר בטלפון

אמרתי לה תמיד צריך שתהיה אופציה שניה, PLAN B למקרה שקורה משהו בישראל. ישראל זה בע"מ ובגדול!!!

 

[יאנג4]

איך להתמודד עם רגשות אשם כלפי ההורים?

את כותבת שנדמה לך שהילדים שלך זקוקים לסבים וסבתות, אך ייתכן שאת "מייחסת" להם למעשה את הצורך שלך בהורים שלך ואת רגשות האשם שלך כלפיהם. להרבה ישראלים יש רגשות אשם מכיוון שההורים נשארו בארץ. מצד שני, אני יודע שאם נחזור לארץ הילדים יסבלו מאד גם מהלם הקליטה וההשתלבות מחדש אך בעיקר לטווח רחוק יותר: לחיות במדינה היושבת על חבית חומר נפץ לעומת מדינה מערבית ומתקדמות כמו קנדה. במקרה כזה אהיה צפוי לרגשות אשם חריפים: מה עוללתי לילדיי ולצאצאיי?. צריך לבחור בין רגשות אשם מסוג אחד לעומת סוג שני.

 

[rinam]

 

[נעמה מנשאים]

או במילים אחרות

בכל בחירה יש ויתור. במקרה הזה הבחירה היא בין הדור הקודם לדור הבא. אני חושבת שהבחירה ברורה.

 

[עוזביםלקצת]

דרכת על נקודה מאוד כואבת...

רגשות האשם כלפי ההורים..

 

[dekelsgi]

הורים מול ילדים.

ואתם במרכז. דילמה קשה. בנוסף בליגה שנייה משחקים חברים ומשפחה . קשה מאד. אף אחד לא יודע מה יוליד יום. האם תהייה מלחמה בישראל?. האם קנדה תסבול מהמשבר הכלכלי העולמי? האם ישראל תהפוך למדינהת כפייה דתית ? האם יעלו את מחירי הרכב החדש בקנדה? האם יעקלו את חסכונות או קרנות הנאמנות בישראל על מנת לכסות על אוזלת יד הממשלה? האם יהיה לנו זמן לנסוע מקנדה לחופש בקריביים השנה? כל אילו שאלות חשובות ומשתנות ממקום למקום אבל תבדקי היטב את הדילמות. קיומיות מול זניחות. היכן נראה לך שטוב יהיה לילדייך יותר? ואפשר להמשיך ולהקשות קושיות עד מחר. התשובות הן שלך ורק את תשאי בתוצאות. ללכת עם הראש או עם הלב? ........... מה דעתו של בעלך בנושא?.

 

[קרקלה]

אין לחילונים מה לעשות בישראל

הדמוגרפיה תנצח אותנו. זה ענין של זמן. לא רואה איך אפשר לכופף את המספרים. אם הייתי חושבת שיש למדינה הזאת עתיד, לא הייתי אפילו חושבת להגר. נולדתי כאן, טוב לי כאן, מעמדי החברתי טוב, אני לא מהגרת, אני שייכת. עם כל הכבוד לתנאים נוחים ומשכורת טובה, זה לא שווה ערך לשייכות. להיות מהגרת, שונה, זה הרבה יותר גרוע מיוקר המחיה בעיניי. אבל - ע"פ ההגיון, צריכים לנצל את הזמן ולעזוב כל עוד אפשר, כי ככל שהדת תסגור על הדמוקרטיה יהיה קשה יותר ויותר לברוח. כולם ינסו להגר, ונהיה כולנו מבוגרים יותר, או מדי. לטעמי, וגם אם לא מהסיבות הנכונות, לטווח הארוך עשיתם בחכמה.