שונא את עצמי
אומרים שאני לא יודע לקחת אחריות. ושאני בכלל ילד קטן שנתקע איפשהו בין כיתה ו' לז'. עוד אומרים לי שאני מבוגר מספיק כדי לקחת החלטות לגבי העתיד שלי, ואותי זה לא מעניין, כי עם מינוס בבנק וסליק של גראס בארון החיים נראים הרבה יותר יפים מחיים בדירה ממוסדת + חברה קבועה + עבודה מסודרת בשעות קבועות + שמירה על פאסון נקי + שעות שינה וערות המושפעות מתנועת כדור הארץ. החיים הרבה יותר יפים עם המאניה-דיפרסיה שלי (הנה, אמרתי) וחוסר הבטחון הכללי והיצירה שאף פעם לא יוצאת כמו שאני רוצה, אם בכלל, והאמבולנסים שאני כל הזמן שומע אצלי בדמיון אחרי שאני מתאבד. ואיך זה שאני חי את החיים ההפוכים שלי שמתחילים ב1 וחצי בצהריים ונגמרים עם הזריחה. עוד אומרים לי, בשקט, כדי שאני לא אשמע, אבל העיניים שלהם מספרות הכל, איך זה שאני כזה אאוטסיידר עם דעות לא מגובשות, וטימטום שלא פוטוגני ולא מתקשר עם שום דבר שהם מכירים ולמה לעזאזל אני לא הולך לטיפול פסיכיאטרי, או לפחות פסיכולוגי, עם כל המאזנים הכימיים-שליליים האלה שיש לי במוח. תכל'ס, הם צודקים. אולי אני צריך להתבגר סוף סוף ולהפסיק לחיות על מוזיקה, סקס, מילים, סמים ונסיונות נואשים-כושלים עד כדי גיחוך להוציא תחת ידיי יצירה שתעניין את רואיה ותספק אותי. ואיך זה שתמיד אני מרגיש בודד גם אם אני נמצא במקום שמפוצץ באנשים, אבל זה כבר למשהו אחר. בשורה התחתונה, אין לי מושג מה ניסיתי להגיד בהודעה הזאת, ואפילו בקושי ערכתי אותה. אם היא תשורשר, לא אשלח מסר מתרעם, אשתוק ואלך לישון, מבטיח. שי
אומרים שאני לא יודע לקחת אחריות. ושאני בכלל ילד קטן שנתקע איפשהו בין כיתה ו' לז'. עוד אומרים לי שאני מבוגר מספיק כדי לקחת החלטות לגבי העתיד שלי, ואותי זה לא מעניין, כי עם מינוס בבנק וסליק של גראס בארון החיים נראים הרבה יותר יפים מחיים בדירה ממוסדת + חברה קבועה + עבודה מסודרת בשעות קבועות + שמירה על פאסון נקי + שעות שינה וערות המושפעות מתנועת כדור הארץ. החיים הרבה יותר יפים עם המאניה-דיפרסיה שלי (הנה, אמרתי) וחוסר הבטחון הכללי והיצירה שאף פעם לא יוצאת כמו שאני רוצה, אם בכלל, והאמבולנסים שאני כל הזמן שומע אצלי בדמיון אחרי שאני מתאבד. ואיך זה שאני חי את החיים ההפוכים שלי שמתחילים ב1 וחצי בצהריים ונגמרים עם הזריחה. עוד אומרים לי, בשקט, כדי שאני לא אשמע, אבל העיניים שלהם מספרות הכל, איך זה שאני כזה אאוטסיידר עם דעות לא מגובשות, וטימטום שלא פוטוגני ולא מתקשר עם שום דבר שהם מכירים ולמה לעזאזל אני לא הולך לטיפול פסיכיאטרי, או לפחות פסיכולוגי, עם כל המאזנים הכימיים-שליליים האלה שיש לי במוח. תכל'ס, הם צודקים. אולי אני צריך להתבגר סוף סוף ולהפסיק לחיות על מוזיקה, סקס, מילים, סמים ונסיונות נואשים-כושלים עד כדי גיחוך להוציא תחת ידיי יצירה שתעניין את רואיה ותספק אותי. ואיך זה שתמיד אני מרגיש בודד גם אם אני נמצא במקום שמפוצץ באנשים, אבל זה כבר למשהו אחר. בשורה התחתונה, אין לי מושג מה ניסיתי להגיד בהודעה הזאת, ואפילו בקושי ערכתי אותה. אם היא תשורשר, לא אשלח מסר מתרעם, אשתוק ואלך לישון, מבטיח. שי