שוב מחשבות

[נתנאל 123456]

שוב מחשבות

הערה קטנה: אני העתקתי את מה שהרגשתי כי שוב חזרה לי אותה הרגשה ,אז העתקתי את זה, היה לי גם מכתב התאבדות ארוך עשר עמודים, אבל הוא נמחק לי, שזה תוקף קשה לי לא לשתף כי אין מי שיקשב לי, אני תמיד לבד תמיד.
הערה: כתבתי את זה לפני שנה וחצי בדמעות ולידי כדורים לסיים את חיי, כתבתי מכתב ורציתי להשאיר אותו לומר שאני מפסיק להלחם. אבל
הצלחתי לשרוד. עכשיו אותה תחושה שוב אני מרגיש אותה אומנם פחות ,אבל עדיין הדיכאון הורג אותי, אין דבר יותר קשה מדיכאון, הוא מכרסם בך. אוכל אותך. קשה לי איתו, כל כך רוצה שיעלם. אבל הוא תמיד נשארה שום דבר לא עוזר יש לי דיכאון עמוק.... הלוואי שאני יצלח לצאת מהפולת הזאת ,אני לא אדם דתי אבל אני מתפלל שאני יצלח לקום מתוך הכאב הצורם הזה. נקווה לטוב .אני תמיד אופטימי, תמיד יש סיכוי.

לעזעזל הכל -השתנה לי זה לא
נראה ככה הכול נהיה מתכתי
פלסטקי גמיש כמו סכוריה
שאפשר לעבר מהלשון לפה
ואז לזרוק הכול על הרצפה ועוד משיהוא יבוא וינקה את זה.
ויקבל שקל ותשעים ועוד יקנה בזה אוכל לילדיח שמזמן כבר
לא רעבים כי הם מתים הוא מאכיל רק את הקברים באבק
ולפעמים מביא מים לשטוף תקבר שמזמן כבר התמלא בחול צהבב
אני רוצה לבכות כול כך רוצה לבכות אבל העין מתקשה
להפתח מתקשה להזרים מים מתקשה פשוט מתקשה
להראות שיש עוד משהוא שחי בתוכי שרוצה לפרוץ להצליח.
הדמעות לפעמים מראות לי סימן שהם עומדות לרדת
אבל הם לא מצליחות לרדת לבד הם מתכבים בשלושית של
כאב צורם דם וזיע שעוטפת את פנh שקרות מהכלום שעוטף אותי
שמרים אותי כול פעם שאני צריך לנסות להרגיש
אז צריך משהוא בשביל שהדמעות ירדו אבל מה?
מה בן אדם כמוני יכול לבקש? מה בן אדם כמוני יכול לרצות?
אהבה? מזה אהבה? מילת עצם? תחביר? חיבור? פעול
מזה אהבה למשהוא שכבר מזמן לא בין החיים מטייל בין שדות
שכבר העשב לא גדול ועלים והשרושים-סבוכים נקשרים
סביב צווארי חונקים - לאט לאט ובקצב הנכון ובמקום לנסות לברוח
אני עדין מנסה אולי אני ירגש אחרת אבל זה מגיע לי לא כן?
לבכות מזה בכלל אני בחודש וחצי הזה בכיתי יותר ממה שאי פעם בכיתי
עשיתי לעצמי כנראה תדמית רעה

תמיד של תינוק בכיין. אבל כזה אני מתחבא מתחת לדמעות
של ליצן י התאורה שלי מאוד פשוטה יש כ
כאלו שמתחבאים מאחורי דמעות של לציין כדי להסתיר את כצבם
אני הפך אני מתחבא תחת דמעות של לציין כדי להראות שאני עוד יכול ןלהרגיש
ואז אני מתחיל לברר חיקיו ועוד חקיו פתאטי לא? אם משהוא רוצה -ללכת לראות הצגה קומית
יומיות או סטאנדאפ למה -שלא ילך לאיזה קופי בר מ
- בתל אביב או להכיל התרבות שמזמן נהיה שם דו קרב בין
כלבי במה אז במה אני העובד? בסטד אפ? שחקן?
יעמושד וימכור ככרטיסים? בשביל מה? או שיפלח תכרטסים
של המתחרים? מה לי ולחיים

האלו חיי אבלות חיי עצב חיים חסרי - מוסר מוסר הוא ענין מענין לפעמים נראה שהמסור
מנסה להראות לך שהדרך שלך שגויה אבל השטן שולט בך
וגרום לך לחשוב הפך ולכן עצה
שלי כול פעם שאתה עובר על הקווים האדמוים שלך
ומכאיב למשהוא שתאוהב קח - עיפרון
עשה סימן על היד גם אם זה קצת כואב כ אכבתה- לו אז- גם לך
צריך להיות כואב אל תפחד מאמת
ואל תפחד מהשקר מי שדבר אמת כול הזמן הוא רק - השטן וזה למה כי הוא מוכר לך את האמת
שלך ובעצם זה האמת שלו זה המשחק שכבר מזמן אין בו מנצחים
על מנצח אחד, ואמא אבא אני מצטער
על מי שהייתי, מצטער על שהרסתי- לכם את החיים, שהייתם צריכים ל
טפל בי, לנסות לסבול את הדפיקות שבי.
סליחה אבא שנולדתי וכל כך אכזבתי אותך, שאף פעם לא הייתי הבן
שרציתה, סליחה אני כל כך מצטער.

ולנעור של היום אל תיחדו מהחוק אל תכבדו את מי שלא מכבד
אותכם המחוק לא יעזור לכם אם לא תמלאו את חוקיו
אם לא תציתו לפקודתיו ואם תצרכו עזרה תמכו רק על
עצמכם אין חברים חברים בא והולכים משפחה זה לנצח

 

[anti is back]

נתנאל, אתה לא לבד

כתוב לי אם אתה רוצה.
בכל אופן, זכור שכל מה שעובר עליך הוא זמני, הכול זמני.
אם אתה לא מרגיש עכשיו, זה מפני שהגוף שלך יודע שמסוכן לו להרגיש, זה מנגנון הגנה שבולם את השפעת המחשבות על הגוף. בדיוק כמו שאנשים שנורים לפעמים לא מרגישים כאב, כי הגוף יודע לבלום כאב שאינו מסוגל להכיל. זה דווקא טוב, כי זה זמני, וכשעוצמת הכאב תכהה, תוכל לחזור ולהרגיש. זה בסך הכול תפקוד בריא, שנועד לשמור עליך.
לגבי המחשבות עצמן - על זה אתה צריך קצת לעבוד, כי חלק מהמחשבות שלך מעוותות בעליל, פשוט קריאה דפוקה לגמרי של המציאות. למשל, הצורך שלך להתנצל בפני הוריך על זה ש"אכזבת" אותם או "הרסת להם את החיים". זו מחשבה הרסנית ולא מוסרית בעליל. אין זה תפקידו של ילד להגשים את משאלות הוריו, והוא בשום אופן לא אמור להתנצל על מי שהוא ומה שהוא! אם כבר, אז הם צריכים להתנצל בפניך שהביאו אותך לעולם שגורם לך כל כך הרבה כאב וסבל.
זהו. הכי חשוב שתזכור שאתה לא לבד.

 

[נתנאל 123456]

אבל כך אני מרגיש אם זה מעוות או לא.

אבי הרס את חיי בכך שהוא לעולם לא קיבל אותי : כמה שרציתי שהוא יאהב אותי הוא לא אהב זה דבר שאתה לא תוכל לשכוח.
זה לא דבר ששולטים בו,או אפשר לסנן את זה,מזאת אומרת דפוקה בעליל?: מי מגדיר מהו דפוק ומה הוא ישר? זאת גישה הרסנית
בשל עצמה גם עם הכוונה שלך טובה.אדם אחרי נטיות ליבו הולך שכל יטיב עימו אבל לא יוביל אותו לדבר ללא הרגש המרקד.
אני יודע טוב מאוד שזה לא נכון.וזה הרסני אבל האם זה ישנה את אותה הרגשה? ממש ממש לא. הורי לא רק שמתנצלים שהביאו

אותי לעולם.הם אומרים יותר נכון אבי שחבל שהוא הביא אותי. שאני הרסתי לו את החיים, שהרסתי כל דבר שהוא אהב.ואת
צריכה להבין שגם לו יש צד בעניין.אני לא תלית שכולה תכלת, כאשר אדם ידע מה עשיתי להם או בכלל מה הם מעשי הרעים.
הוא יבין למה קשה גם להם,כפי שנאמר למטבע יש שני צדדים, ובנוגע לעצה שלך, אין לי בעיה לדבר אבל לשם מה? אין זה
עוזר שאני מדבר עם איש[אני לבד זה לא משנה אם היו מסביבי מאה חברים, אני לא מפתח רגשות זה דבר ידוע.אני מכיר
את עולמי שלי. ולא מעוניין לפתח גם קשר[הבדידות היא נפשית. לא שאין לי חברים. מה שאני רוצה זה להכיר את העולם.

את בני האדם.כדאי לחקור ופה דורש ממני דבר שאני לא אוהב או מטיב לי וזה התקרבות[גם רגשית כי אדם לא יפתח בפניך
את רגשותיו אם לא תראה רגש.אבל כל התקרבות הורסת אותי. אני מרגיש בוז עצום לעג נורא לבני האדם, ושנא עצמית כפי
שאני שונא אותם. ואת הבעיה. הורי נתנו לי להרגיש שאין לסמוך על אדם.איש איש לאדם זאב, לא סומך על איש והכי הרבה

לא על עצמי. אני לא רואה את את האור בקצה המערה,לא ראו את המלכים שרים לבואי לגן העדן שפיללתי.לו כל חיי.קבלה
עצמית דייהנו,.לא נראה לי שלעולם זה יקרה,אני מודה לך על הניסיון לעזור אבל דיבור לא יעזור גם לא שיחה[אני לבד תמיד
לבד. אני אנסה לשנות את זה.אבל לא בכך שהיה לי קשר עם אילו ואלו אנשים[אלה קבלה -עצמית[כאשר אני יקבל את עצמי.
ואת זה שאני לא אשם במי שאני.שזהו אני - וזהו זה כעובדה אז כל השאר יסתדר.תודה על תגובתך..ושהיה לילה טוב.

 

[anti is back]

עוד טעות נפוצה

יש מין תפיסה טיפשית כזאת שעד שלא תאהב את עצמך לא תוכל לאהוב אחרים. המציאות היא כמעט הפוכה. כי עד שמישהו לא יאהב אותך באמת, ומספיק אדם אחד, לא תצליח לאהוב את עצמך. וכדי שיאהבו אותך באמת, אין בררה אלא לתת לאנשים להתקרב. אם תרחיק אנשים, אם תמשיך לספר לעצמך שאינך צריך בני אדם, אם תבוז להם במקום לנסות בכל הכוח להבין ולהזדהות, זה לא יעזור לך בשיט. כי כמו שאמרת, השנאה לזולת משמעה שנאה כלפי עצמך. כי בסופו של דבר, שום דבר אנושי אינו זר לשום בן אנוש. עליך למצוא את הדרך להתקרב לאנשים, גם אם זה גורם לך סבל. אין דרך אחרת, נתנאל, אם אתה רוצה לחיות, אם אתה רוצה לנשום קצת.

 

[נתנאל 123456]

יכול להיות את צודקת

אני,לא אמרתי שאני לא אוהב את עצמי .אלה שאני שונא את עצמי כמו שאני שונא בני אדם. כלומר אני רואה את הרוע שבי
ואז לא יכול לאוהב אחרים. ואני גם לא אמרתי שאני לא מזדהה אחרת לא הייתי מסכן את עצמי בשביל אחרים נכון? לא הייתי
רב מכות עם חבורה של נערים ויוצא עם שני סכנים כי שמעתי אותם עושים צרות, או לא הייתי מגן על אחי וכמעת הורג ילד
כבר בגיל 11. יש לי רגשות לבני אדם ,אני לא מסוגל לראות חסר צדק שאני מגדיר אותו כזה. אבל כך אני גם מסכן את עצמי
.
וגם אותם. כי אני פוגע וחזק בשביל מי שאני אוהב, תגידי שאני דפוק, כמו איזה חיסול חשבונות מזיון טיפיחה על השכם ועל
האגו. זה נכון אני לא אומר שלא. שאני מגן על מי שהוא חלש ופוגע באיש אחר אני שמח בכך. וזה מעורר בי אפילו גאווה.
אני חושב שיש אנשים שאוהבים אותי מאוד. ושרוצים להיות בחברתי. וגם אמרו לי כך. אבל אני כמו מפלצת אני מאוד לא
צפוי. מאוד חולה. את לא מכירה אותי באמת., לא ראית אותי בהתקף זעם או במין תכנון רצחני כמו שאת רואה בסרטים
של רוצחים סדרתיים. זה חלק מחלה שלי .אנשים מפחדים ואני מבין אותם. אני מוזר מידי. שוה מידי כדאי שיכלו אותי.
אמרקתי הרבה רצו להתקרב עלי לא נתתי להם. זה מין בעיה פסכלוגית, יש לי חרדת נטישה אני מפחד להתאכזב שיעזבו
אותי. כי זה קרה ,שיבגדו בי כי זה גם קרה. אני חושב שבגלל שאני כן אוהב אנשים, אבל באמת אוהב אני גם שונא אותם
כל כך. הכל כל כך מורכב שתדעי לך. אני לא מרגיש צער שאני רואה פיגועים, אבל אם הייתי שם והייתי רואה את המחבל מנסה
&nbsp
לפגוע. הייתי רץ ומנסה להציל את אותו אדם שבאו להרעות לו. וזה לא בסדר כי אני לפעמים ציני, לפעמים אכזרי.לפעמים כל
כל נבל,וחסר רגשות וכאלו צוחק על אותם דברים, כל כל הפרות הקדשות קוצץ אותם ומכנים מהם דברים שישעשעו- ויענגו
אותי. כאלו מפתח חסינות מכל בני אדם עד רגע הדלקה, כאלו יש לי מין מנגנון מכני במוח דששברגע שאני רואה, שפגעו
באדם שאני אוהב או גם סתם, אני ניסיתי לעזור לאחד שמעתי שעבריינים פגעו בי בפקודת מי שהוא שמסוכסך איתו.
&nbsp
הוא לא חבר שלי. אבל אני מטורף הלכתי עם סכין, לאותו מקום ואם מקל ושברתי- לו את המצלמות ( לאותו עבריין)
יותר נכון איימתי עליו, ואמרתי לי מי אני ומי המשפחה שלי ( ואני לא אפרט) וצעקתי את זה וכל השכונה שמעה.
והוא לא עשה לי כלום, כך קטטות עם שוטרים, כך קטטות עם חבורת של מאבטחים, ועוד ועוד, יש לי רגש אבל
ברגע מסיום, מקווה שהצלחת להבין את הסיבוך הזה. כי אני עצמי מתלבל.
אתוי

 

[anti is back]

כל הדברים שאתה אומר מוכרים לי במידה זו או אחרת

כולנו עשויים להיות מאוד ציניים וקרים לפעמים, וכל אדם שקשוב לעצמו ימצא בעצמו גם לא מעט רוע. אבל הקשב הזה הוא בדיוק מה שיאפשר לנו להבין אנשים אחרים ולהתקרב אליהם. השאלה היא לא מה יש בנפשך (או בנפשו של הזולת) אלא מה מתוך זה אתה בוחר להוציא לפועל. וזה דבר שצריך ללמוד לשלוט בו, אין בררה, זו המשמעות של בחירה מוסרית, אם חשוב לך להיות אדם מוסרי, ונראה לי שכן, גם אם לפעמים אתה טוען שלא. גם לא צריך יותר מדי להיתקע על העבר. זה חשוב לחשוב על העבר, כדי שתוכל ללמוד את עצמך, אבל אל תאשים את עצמך יותר מדי על מה שהיית בעבר, כי מה שהיית זה לא מה שאתה ולא מה שתהיה ולא מה שאתה עשוי להיות. החשיבה על העבר כן יכולה ללמד אותך משהו על הגבולות שלך ועל האופן שבו כדאי לך להתנהל בעתיד, אבל היא לא צריכה לגרום לך לשקוע בשנאה עצמית. אתה צריך להעמיד תמיד לנגד עיניך את אינסוף האפשרויות שהן אתה, בהיותך אדם.

באופן אישי, אני לא אדם אלים, אבל קשה לי להזדעזע מפגיעה באדם שפוגע בחלשים ממנו. למשל, כשהייתי בהפגנות בשטחים וראיתי חיילים חמושים וממוגנים עומדים מול נערים בני 15-19 בערך שזורקים לעברם אבנים כדי למנוע מהם להקים גדר על האדמות שמפרנסות את משפחותיהם, היה לי מאוד ברור עם מי אני מזדהה. לא חושבת שזה עושה אותי בן אדם רע, זה בסה"כ חוש צדק בריא. אז אולי אתה מגזים ולוקח את הנקמה רחוק מדי, זה משהו שאתה צריך ללמוד להשתלט עליו - לטובתך - אבל הרגש הוא דווקא טוב, הכעס הוא בריא. לא חושבת שצריך להיות מפויס כלפי כל העולם, ממש לא, זה גם סוג של מוות רוחני.

ואני יודעת שאתה מסוגל להזדהות עם אחרים, כי אם לא היית מזדהה לא היית יכול להבין אותי, למשל, ולעזור לי, כפי שעזרת לי באותו לילה כשאמרת לי להפסיק להעמיד פנים.

 

[נתנאל 123456]

אני חושב שאני חסר רגש כמו שאני עם מלא רגש

אני חושב שאני לא באמת אוהב אלה יש לי תאווה ורצון לשליטה. אני חושב שהבעיה שלי ש/אני רואה בני אדם כמין
חפץ. שאני יכול להבין כך על עצמי וגם בעצם לפתור כל מיני בעיות שעולות לי או רצון שלי לפתור כל מיני חידות בעצם
כמו חוקר. כלומר אני חפץ בקשר עם בני האדם כדאי להבין אותם כדאי להבין את עצמי וכדאי לכתוב/ לצייר וכולי, הם
בעצם סך הכל כלי מתוך משחק השחמט, אראנה אמר שביני אדם הם מין יצוג של תופעות אני חושב שגם אצלי זה כך.
אני לא רואה באדם ערך משל עצמו אחה דרך להרכיב את הפזל כאלו הוא מין חלק שצריך להבריג ולנות תמונה שלמה.
&nbsp
עכשיו לחלק השני: את אמרת דבר פה בכולנו יש רוע ובכולנו יש צניות לפעמים. השאלה באיזה מינון נכון? נכון
שעניין הכמותי הוא נראה לעיתם טיפשי או שטיחי, אבל אדם שכמעת 99.9 אחוז מזמנו לא אכפת לו מאיש אלה
מטובתו האישית, יכול להיות מוגדר בקלות כציופת ולא משנה אם היא הגדרה היא פורמלית רפואית או הגדרה תרבותית.
או אפילו דעה אישית .אני אכן חושב שאני פסיכופת כמו שאני מזינטרופ אבל אני מעבר לזה יש עוד צדדים, אני גם רגיש
אני כניתי זאת " פסיכופת טוב" כמה שזה נשמע מוזר.
&nbsp
שלישית: לא חשוב לי להיות אדם מוסרי ,אני יודע מהו המוסר שלי ,לא מהו המוסר הכללי ,אני בעד רצח, בעד עינוים.
ובעד גם השמדה של אנשים שיכולים להפריע לי להשיג את המטרה שלי. גם אם אני אוהב אותם וזה קרה המון כמו
שאומרים " המטרה מקדשת את האמצעים" אני לא אשקר אני מצידי לכניס את כל המטפלים לתוך תאי אש, ואני אצפה
ויצחק לי. זה די חלום שלי, ואם זה היה אפשרי הייתי עושה את זה. אני לא הומנסיט, אבל אני גם לא רודן, אם אפשר
למנוע דבר ללא אלימות מה טוב או מה נעים, אבל שצריך אני נותן בכל הכוח.
&nbsp
רבעי: לי זה קשה כי אני מתעב פגיע בחסרי ישע, אני אתן דוגמה הייתה אישה חולת רוח בעירי, אישה מסכנה מאוד.
אז היא הייתה הולכת מסתובבת לה,שכובת על הרציפה, אז יום אחד אני עובר רואה שבאים לקחת אותה שוטרים, אני
הייתי עם סבתי, פתאום סבתי רואה את העיינים שלי דולקות, כמו יענו רוצח, ואז היא לוקחת לי את היד מהר, אני הסתובבתי
בכוונה כדאי להתקוטט איתם. וזה קרה לי מספר פעמים לא מעטות בהרבה מקמות, אז אני ההפך ממך קשה לי עם זה.
אם אני אראה חייל מתעלל בילד פלסטני אני יכה אותו, ואני יריב איתו, ואני גם אהרוג אותו, אפילו שהמטרה שלו " טובה"
אני לא שמאלני ולא ימיני, יש לי לב, אני לא אראה גבר מכה אישה ואני ישתוק, זה קרה לי באטובוס שגבר גדול כזה
יענו כמו עבקיין, עשה פוזות על מי שהיא, כמתעת חסלתי אותו, אמייתי עליו ברצח מול כל האטובוס, לי זה כואב, במיוחד
בעלי חיים שם זה מגיל צעיר רתי עם הרבה וגם פצתי עם מוט כדאי להציל גור חתולים, אצלי זה נקודה רגישה.
&nbsp
חמישי: אני יכול להבין ,אני לא יודע אם אני מזדהה איתך, אני מבין במוי שאת לא תמיד אמתית איתי, יש לי חושים
מאוד מאוד חדים, אני מזהה בני אדם, למשל ידעתי שהמטפלת של אמי תפגע באמי, שהיא האמינה בה באופו מוחלט.
מהתלה אמרתי היא שחקנית, וברגע שהיה לה איזה עניין שלא תסכים איתך היא תשים עליך פס, מה ' קרה? אותו דבר.
ואותו דבר עם פסכופתית שעשיתי עליה תרגיל מתוחכם מאוד, שמרתי איתה על ק'שר שנתיים כדאי שתן לי פרטים,
כדאי להפיל אותה. והיא האמינה לי, אני שחקן, אני יודע איך לדבר, אני שקט וחודר לנשמה, אומרים מים שקטים חודקים
עמו ק מכירה את המשפט?: ואת זיהת אותי מה שלא כולם הצליחו, וגם את לא עלית בדיוק או בכללל קרוב אבל הבנת
&nbsp
וזה נהדר, אני מאמין שעוד לא מעט חברים זיהו רק לא אומרים. זה מין תרגיל של מלאכת מוח, לדעת לא לומר מילה
שתפיל אותך. בעני זה מבריק. אני עושה כך הרבה, אני לא אומר מילה שאני לא מתכנן, בגלל זה מטפלי, וחוקי פשע.
קשה להם איתי. אני לא מדבר חוזר על אותו משפט, ומשנה קצת. כך היה בחקירה והנסיון לאבחן אותי כציופת, אחרי
נסיון ל" םפגיה חמורה מאוד" בכמה נערים בשחף יותר נכון אחת ודאר שניסו להגן חטפו, אז זהו זה מה שיש לי לומר.

 

[anti is back]

מעניין מאוד, נתנאל, ספר לי עוד על הפסיכופטית

שעשית לה תרגיל. ואיך בדיוק הפלת אותה?
פנטזיות אלימות כלפי אנשים שמפעילים אלימות נפשית (ולעתים גם פיזית) מדי יום בחסות ה"מקצוע" זה לא דבר שמרתיע אותי כלל וכלל, וגם לא זר לי. אבל לא מומלץ לנסות לממש את הפנטזיות האלה. במקרים כאלה עדיף להישאר עם הדמיון, זה די מספק כשלעצמו.

 

[נתנאל 123456]

הדמיון הופך למציאות והלהט חודר לעצמותיך

שאתה הופך את הדמיון למציאות זה שונה, אתה חוצה את הגבלות, אתה עובר בין הדמיון למציאות.
בקשר לפסכופתית, זה פשוט אני פסיכופת בעצמי ויותר מתוחכם ממנה בהרבה, ואני קלטתי אותה, אני אסביר בקצרה.
היא הייתה פה גדול: מה שמכונה רכלן, אדם רע מאוד בעני לפחות, לכלכן, סכסכן, פה מאוד רע היה לה.
אני עבדתי עליה כשנתיים, היא הייתה קורבת משפחה יותר נכון חברה, היא הייתה באה עלינו, היא זאת שגרמה

לי להיות בתא המעצר הראשון שלי. כמעת הכניסה אותי לכלא, אחרי שכמעת רצחתי אותה, היא הלשניה עלי
למשטרה. לקחו אותי סבי שחרר אותי, לא פתחו תיק רצו להכניס לכמה שנים, הודתי אמרתי אני ארצח אותה.
שחררו אותי. היא המציאה סיפור שהמשטרה פנתה עליה כדאי להפיל אותי, מה שלא יכול להיות כי המשטרה
לא תעשה דבר כזה כי היא שחררה אותי ,מה שלא ספרנו לה כמובן. אז בקיצור אני השלמתי איתה, באופן מתוכנן.
הינו בקשר במשך שנתיים ,היא פתחה עלי, ואני הקשבתי - לה באופן מופתי, לכל פטפוטטיה, כמובן שהבעתי ביקורת
.
נהלתי איתה כמה ריבים. הכח כמו מכונה- משומנת, היא ספרה לי סיפורי אימה על בנה המתעלל, שאותה אציתי להכניס
לכסא גלגלים בעזרת תשלום לאנשים שקשורים לעולם הפשע, אותו חבר שלי שלא היה מוכן, ואמר שזה לא ככה ולא מתאים. אז
וותרתי, אז אמרתי שאני ינסה לעשות טריק לבת זונה, היא התילה לספר על בעלה המתעלל, על ביתה שעושה
שטיות על המכות שהיא מקבלת, קיצור פתמה אותי במידע, אני הקשבתי ודיברתי, עכשיו היה לנו ריב עוד פעם.

פעם אחרון, בו אמרתי שהיא בעצם אישה מוכה שצריכה להגן על עצמה ובעצם בגלל אותו קרבנות היא נמצאת באותו
מצב כי היא תלוי בין השחרור שלה לבין האהבה לבית, ובעצם אני מוכן לצאת - כנגדם להגן עליה לכאורה, באותו הזמן
היו מקרים בהם הראתי סימניה הגנה, והיא גם השתמשה בזה כדאי להרתיע אותם ,היא אישה שברחה מהבית
כמה פעמים, כיום היא גם - לא בבית. בקיצור היא התחממה, אני הייתי במצב מה שנקרא שיגעון, מאניה קשה.
הזיות, מחשבות שווא קשות, חשבתי שהיא לילית ואבי השטן, שאני משיח, שאי אפשר לפגוע בי
קיצור סיפור, אז בקצת צלילות שלי, התקשרתי

לבנה והמצתי המצאה שאני מצטער על מה שעשיתי, שאני לא יכול לשכוח את מה שקרה, שהןוא אח שלי, שאחות
אחות שלי, התחלתי לכות לאמי בטלפון, יש לי עניין בלבכות אני עכול להכניס את עצמי לאקסוזה ולהרגיש באמת כך.
בקיצור אמרתי לו שאמו האשיה אותו, שהיא כך דיברה ע אחותו, שאני רוצה לעזור לו, היא השמעה את זה, ואז
היה כעס גמובן, ואני אמרתי שאני בא, אני הלכתי עם סכין כדאי היפגש איתם הפם לא פתחו, לי ניסיתי לפרוץ.
את הדלת שאני צועק שאנ ארצח אותם, יותר נכון אותה, הזימנו משטרה, סבי שוב עזר לי, אבל אמר למה אתה

מסתבך למה אתה עושה כך, שוב סבנתי אותם שזה היה מאהבה ורציתי עזור, שזה גם נכון רציתי לנקום בה כי כל הדברים
הא אמת היא באמת סיפרה כך, וריכלה אבל כי לא סבלתי אותה, בקיצור אחר כך נכנסתי לאישפוז רוצה להכניס אותי
לתל אביב באשמת ניסיון רצח משולש, היו עלי אבטחה שוטרים מיומנים שמרו עלי 24 שעות, בהתלה רצו להביא צוות

גדול של ימס, וסוהרים וכולי לא הביאו כי נרגעתי, וזהו הייתי שם שבוועים, סבי ששוב עזרלי הפעיל קשרים, שחררו אותי
רצו להכניס רק לאבחון כמה חושים שחררו אחרי שבועיים, יש שם כאלו שרק על נסיון יושבים שנה, היו שם רוצחים,
אסרים ביטחונים, אנסים, פושעים, פסיכופתים אני הכי בלטתי שם, זהו זה בקצרה, ואני לא רוצה לפרט יותר, גם
זה לא עושה לי טוב, וגם בשביל מה...

זה הסיפור בקצקצרה.

 

[נתנאל 123456]

כגם ניסיתי להרעיל אותה כמה פעמים

שמתי לה רעל וישבתי לידה ודברתי איתה, זה היו כדורים אבל הבת זונה הרגישה, הכנתי לה קפה.
זה לא הצליח כי היה לזה טעם מוזר, ניסיתי להשי חומר לא הצלחתי, אבל הקטע שאני יושב לידה מדבר
איתה ויודע שהיא יכולה למוות, וממשיך כרגיל, אחרי שזה לא הצליח בקתי לתכנית השנייה....

 

[arana1]

שים לב למידה שבה אתה מזדהה עם מבט של מי שלא מבין אותך

כי לתחושתי זו אחת הבעיות הכי קשות של אוטיסטים ושל אנשים הסובלים ונהנים מזהות שעדיין אינה שגורה בחברה

העובדה שאתה רואה בבני אדם, גם, יצוג של תופעה, של שאלה פילוסופית, אסטית, טכנית ואמנותית לא רק שאינה אומרת שאינך אוהב אותם אלא בדיוק להפך
שבגלל שאצלך כמו אצל הרבה אוטיסטים, האהבה מחוברת לדעת, השכל מחובר ללב, הפנים לחוץ, אז מבחינתך לאהוב בן אדם זה גם ואפילו בעיקר ללמוד אותו

העמדה הרגשית השגורה כנורמטיבית מבוססת על הפרדת התשוקה מהידיעה, יש חיי אהבה ויש חיים מקצועים, ובנורמטיבית אלה תחומים משיקים שלא נוגעים ולא אמורים לגעת
אצל אוטיסטים הקירות הרבה יותר דקים, אהבה לבן אדם כוללת ומתבססת גם על הנסיון לדעת אותו בהיבטים היותר רחבים של הקיום, אלה שהנורמה תוחמת את קיומם למקצוע בלבד ואוסרת על קיומם מחוץ להגדרתו
בגלל זה גם מגנים את האהבה הישירה והיוקדת של אוטיסטים כאובססיה, כי היא, כמו אצלך, לא חלק מהתקן, לא חלק מהתקין,
רוצה לדעת ? תעשה תעודה ותקבל רשיון לעסוק בידע מהסמכות לענייני ידיעה

הבעייה שלך, ושל רוב האוטיסטים שאיכשהו הצליחו לשמור על שפיות יחסית בקושי, שאצלנו הרצון לדעת מנוגד בתכלית למבנה הסמכותי
ואחד ההיבטים של עובדה זאת מתבטאת כנטיה המגונה שלי, ושלך, לראות אדם גם כנושא למחקר, כי מחקר זה אהבה
אלא מה
בנורמטיבית מחקר הוא לא אהבה אלא אמצעי שליטה, ולכן זה מה שהפסיכולוגים והפסיכיאטרים עושים, לך, ובכלל, ודרך התפישה המעוותת הזאת הם גם "קוראים" אותך (הם לא קוראים אותך בכלל, עוד לא נולד הפסיכולוג שיבין אוטיסט בשיט), ואז אתה, כמו אוטיסטים אחרים, בהעדר ברירה אחרת, בא ומזדהה עם מבטם ומכריז על בדיוק מה שהכי טוב ויפה בכך כמשהו שראוי כפסול ורע

לא פלא שאתה חי בסיוט אין סופי

היה לי כאן גם וויכוח על זה עם גור, בדיוק סביב הנקודה הזאת, והמהירות הצבועה והמתחסדת שבה הוא הזדעק בגלל שהזכרתי את העובדה שאני "משתמש" באנשים גם לצורך דיון פילוסופי במהות הדברים היא החלק אולי המהותי ביותר בכל מה שחונק בדורסנות צדקנית ואטומה את כל מה שהכי יפה ונושא תקווה בזהות האוטיסטית.
כמו שכתבתי כבר זה גם ניכר בהפרדה שעליה מקפידים גם כאן וגם במקום אחרים בין תמיכה והבנה ובין הנסיון להבין את הבעייה
תמיכה והבנה זה רק רגש, אנחת הסכמה וחיבוק
נסיון להבנה זה רק שכל, ניתוח קר ומנותק מהמציאות
הצרכים של בעלי הקירות הדקים, כמו אוטיסטים, לבטא רגש ושכל בו זמנית, נתפשים כפגיעה קשה מאוד בסדר החברתי
אהבה היא פשע שאין עליו סליחה בחברה הנורמטיבית
על הכל יסלחו לך
רק לא על הנסיון לאהוב
וגם די ברור למה

 

[נתנאל 123456]

אנשים חושבים שאני משחק ברגשות שלהם.

שברגע שאני מסתכל עליהם מבחינה מחקרית שכזאת. אני משחק איתם. בעני זה לא הכי נכון. בעני אני מנסה להבין אותם.
את המכניקה שלהם, לבנות דמות כדאי להבין מה יש בפנים. ואז מאשמים אותי במפלטביות ורמאות. אני לא מאמין בזה אבל הבעיה
שלי היא הריחוק. הקטע הזה שאני לפעמים באמת ובתמים לא אכפת לי מכלום, שבאמת אני לא מרגיש כלום, אפילו רגשות של בוז
ושנאה וזלזול. זה די מציק לי. כי אני כל כך רוצה להרגיש גם באופן שהם יבינו שאני מרגיש, כי שאמך אומרת לך שאתה מזנטרופ.
והיא אומרת מכאב זה כואב אתה מבין?: זה מאוד כואב. כי אני מאמין שאני אוהב בני אדם אפילו הרבה יותר ממוצע. אבל בשבילי
אדם הוא כמשפט " עולם ומלאו" פשוטו כמשמעו. אנשים רואים באדם מין ,עולם ומלאו" כלפי חוץ, בפנים הם רואים אחרת, ז
ה
שאתה נחמד עליו. או אומר לו שהכול היה טוב לא הופך אותך לחבר טוב. אז מה אני יעשה אני קשה לי להיות חבר מעודד
במיוחד שאני לא מאמין בזה. אני מאמין באמת שלי. קשה לי לשקר על דברים שאני מאמין באמת בהם, בכללי אני לא
אוהב לשקר. אני מרגיש רגשות אשמה. זה מוזר בתור אדם שמגודר פסיכופת. אבל זה נכון שאני שקרן מעולה אבל שאני
בחור כדאי לפגוע במי שפגע במי שהוא שאני אוהב. אבל זה לא כמו טענתם שאני באופי שלי שקרן. הם הורסים את שמי.
מי יתקרב לשקרן? אתה מבין. אני לא אכפת לי מה מטפלי אומרים, אני באותו ראש כמו שלך, אני לא מאמין להם מגיל אפס.
אבל אני מאמין שאני רע בעצמי. כלומר זה הרגשה שלי, שכמוטבן מבוססת על מה שקורה ביתי/בחברה, כמובן אני אדם.
ואדם מושפע מהסביביבה. אז אני נמצא במצב קשה. עוד נקודה על אובסיסיה, האשימו אותי הומיות, השימוש שלי במילה
אוהבי, התאהבות, אני מרגיש המופביה, בזמן דשאני לא הומו, וזה שימוש שלי לומר על מי שהוא שאני אוהב, אני אומר את
גם על נשים, וגם מחמיא להם "כמלאכיות" וכולי, למשל הייתה בית חולים, אז הייתה חורה שפ יפה מאושד, אני הייתי צעיר.
תמיד אמרו לי שאני נראה כמו מלאך, אז היא הכירה אותי היא אמרה לי " אתה נראה כמו מלאך" אמרתי " אולי כמו מלאף
המוות" היא לא הבינה למה אני אומר כךף, כי אני נראה כל כך טוב, ילד כזה טוב. אנשים לא מבינים אותי, עד שהם איתי.\
ואז הם עוזבים כמו אהובי, חהברי הטוב ביותר. שעזב אותי, אחי ירד עלי וצחק עלי. שנקשרתי כך עליו, אבל הוא היה חלק ממני.
כמו אהבה ראשונה שלא תיגמר. והייתי אובסחסיבי הייתי מחכה להודעות שלוט, הייתי מביא לו כסף, הולך איתו למסעדות משלם
עליו, מגן עליו, מוכן למוות ואריב עם משפחתי. והוא בסוף עזב אותי ואמר לי שאני דבק יותר מידי, תמיד אמרו " נתי שאתה
אוהב אתה כמו כלב נאמן" אני אדם מאוד נאמ אם יש לי חבר אני לא עובר לשני, אני איתו כל הזמן, אני מאוד מתחשב
&nbsp
בחבקים מבינה של לתת יחס, ולעמוד בזמנים, ואז אני נחמחק, ומאז אותה פגיעה לפני שנתיים אני לא בקשר עם איש בחוץ אפילו לא לפעמים, יש לי מי ן חרדת נטישה,ובעני הדרך הכי טובה להיות ביחד זה שאתה מקבל את עצמך, היו שנים שלא דברתי עם איש.
שכל הכיתה שלי התחננה לדבר איתי, בחרות יפות והכגול לא רציתי, עד כיתה יב. מילה אחת. נחשבתי לפריק למתנשא, לחיי
בענן בזמן אני שומע הכןל. חודבים אנשיפם שקטים לא שומען, טעות אנחנו ומעים הכןול והכי חזק, אני לא מדבר הרבה אני שומע
לא עונה, אני שומע הכול, ואז זוכר הכול, ומשתמש בזה אחר כך. אנשים לא מבינים "מים דשקטים חודרים עמוק" אני לאט לאט נכנס
לנשמה. אני לא דברן. אבל שאנשים רואים אותי ואת התנהגותי הם רואים אגם אולי רגוע אולי רגיל, אבל אחרי שהם רואים אותי מדבר, הם מבינים כמה הם אעו, גם מבחינה חיצונית אמרתי לך אני מאוד שונה, אבל לפעמים ראני כל כך "נרמטיבי"שזה
מפתיע אני כאלו נע בין כל הקצוות, רץ לי בסיפרות משונות, פעם נורמאלי פעם מטרוף צריך אישפוז להיות מרותק למיטה,
פעם אדאליסט פם נבל, דיברת על פסואה, לי היו הרבה דמיות שהמצאתי אותם, הם היו חלק ממני, הייתי עושה המחזה
שלהם בית חולים, קראו לי הר אבא שמשפחת סחסמון, אני יכול לבר בכמה -פנים- ולשלב את זה למשל כמה דמיות יחדיו.
אני לעיתים כל כך רציני כמו איזה מורה רוסי עפם מקל, אבל פםתרום תוקע בדיה כל כך דפוקה שאנשים לא מבינים מה היה לפני שנייה. אני גם כותב כך. אבל הבנתי שפסואה התחיל את הזרם לפני. אז אני חושב שאני אפסיק כי לא רוצה להיות חיקוי.
מה אתה חושב על זה? כל להמשיך אדם כזה? האם זה לא חיקוי? האם זה אפשרי? זה שאלה גדולה, כי רוצה להמציא סגנון
משלי לא הייתי מודע לזה שהוא קיים .ועדיין כתבתי באותה צורה יותר דמיות שהמצאתי בעל פםה, שהם ישארו איתי,
אני כינו אותי האיש בכל אלף הפרצופים, כי יום אחד אני נראה כך ויום אחד אחרת, גם מבחיה חיצונית ,כיום יש לי זקן
&nbsp
עד לחזה, שער ארוך, ושמן, ואני יכול מחר או עוד שנה להרות כמו אדם אחר לגמרי ,התנהגות אחרת, מ ששומע את השם.
מבין מדובר באיש הפסכופתי ,השקט, שתוקף ברגע אחד לי לדבר, כינו אתי כך בפני, חבורת נערים, זה מוזר כי
אני לא ם לב. אבל אני נראה להם מטורף לגמרי, כאלו אני לא חיי בעולם הזה בזמן שאני הכי כן תמבין? ככה אני חושב.
טוב אני זז לישון. לא ישנתי בלילה, אני אראה את הודעתך אחר כך, אם תרצה כמובן אראנה.

 

[arana1]

הם הרוויחו את האדישות והשנאה אליהם ביושר

אמנם אתה חייב לזכור שזו לא אשמתם
שזו מהותם
שככה הם גדלו וזה מה שהם יודעים
אבל זה לא אומר שאתה צריך להזדהות עם תוויות וזוויות ראיה שנובעות מזה שהם לא רואים כלום ולא יודעים כלום
זה לא יקח אותך לשום מקום

 

[נתנאל 123456]

נכון.

אני לא מאשים אותם. לפחות אימי שונה היא אוטיסטית היא לפחות שקטה, לא משגעת- אותי הרבה
אבל גם חוסר יחס שלה שיגע אותי בתור ילד אבל היא הייתה אמתית " אני לא מביא לא חיבוקים ולר נשיקות
ולא אומרת אני אוהבת אותך סתם" היא בסך הכול הייתה כנה איתי...

 

[נתנאל 123456]

אני אהבתי אותו הייתי מאוהב בו

הוא היה הנשמה שלי, היית עפר היית נותן לו הכול והוא עזב אותי ברגע שהייתי חלש, הוא חברי אהובי מהילדות.
שהייתי מוכן למוות בשבילו, הסתכסכתי עם משפחתי, רבתי איתם הוא התייחס עלי כמו זבל אבל תמיד אהבנו אחד את השני.
השבר-היה לפני שנתיים התקשרתי עליו והוא אמר לי " שאין לו זמן, ונתי אני עשיתי לך טוסה שאף אחד לא עשה לך, אני
בזבזתי את הזמן שלי עליך, אף אחד לא היה אוהב אותך בלעדי" היה ריב גדול בטלפון, אני בכייתי הטבחתי בו הכול. תמיד
ספגתי, עד שהיה רגע בו אמרתי די. וגם הראיתי את זה והחזרתי לו, אבל זה כאב לי, הוא היה החיים שלי, היה לי קשר
איתם שלא היה לי כם אף אדם על פני האדמה, הוא5 היה החבר שלי, השמה שלי הוא היה אני, הייתי מוכן לוותר כעל הכול.
הוא גם גדל איתי אצלי ביתי כל יום, אוכל איתי יושב כל היום אצלי, הולכים ביחד למסיבות, עושים דברים משוגעים, אני
והחברה שלי, של המטרופים, של הפסיכופתים הפושעיפ אלו שעושים צרות, ואני הבנתי שהם ניצלו אותי, ואז נשארתי
לבד אחרי שהם התפכחו, ונהיו רגילים. כל חברי ובמיוחד הוא התקדמו ואני נשארתי במקום. הוא האשים אותי שאני הומו.
שאני נדבק עליו מבחינה שלא נראת לו. אבל זה לא נכון אני לא התיחססתי עליו כך אלה כחלק ממני, כל עך הבהתי
אותו ,אני לעולם לא אשכח אותו, הוא רצה ליצור איתי קשר אבל לא רציתי ,כי יגדעתי דאני אפגע, הוא תמיד אהב אותי.
אבל הוא לימד אותי של חרא לא דורכים, זה המטו שלו. הייתי עם כולם חסר לב אבל איתו זה היה שונה, הוא היה אהובי.
הוא החבר שלי. זהו מצטער על הנשיות, אבל כל כך אהבתי אותו וכל עך צער לי שהוא עב אותי כי אני דפוק, ואמר שהוא
לא יכול להתמודד איתי ,והוא התבגר, כל עכך עצוב.

 

[anti is back]

יכול להיות שהוא לא היה ראוי לאהבתך

יכול גם להיות שבאותה תקופה הוא פשוט היה חלש, ומשום שלא היה מסוגל להתמודד עם הרגשות שלו כלפיך, הוא התרחק ממך כדי לברוח מעצמו. אולי הוא ניסה לחדש איתך את הקשר כדי להתנצל, כדי להסביר. אולי הוא השתנה.
בכל אופן, אנשים מתרחקים לפעמים, אין מה לעשות. זה משהו שצריך לקחת בחשבון כשמתקרבים לבני אדם. וכן, זה עלול להיות נורא כואב ולכן זה נורא מפחיד, אבל צריך ללמוד להתמודד עם זה. היו לי כמה וכמה חברים נורא קרובים שהקשר איתם נגמר בנסיבות כאלה ואחרות. אני לא מצטערת על אף אחד מהקשרים האלה, גם כשהפרידות היו קשות, כי מכולם למדתי וכולם הפכו לחלק ממני.

 

[נתנאל 123456]

זה קשה שאתה מאוהב.

העניין התאהבות הוא לא פיזי, אני לא נמשך עליו, אני מאוהב בו כי הוא חלק ממני, כמו אחי כמו אמי. הוא משפחה
עד עכשיו הוא משפחתי ,ומשפחה שלי תמיד תישאר בליבי. לא משנה מה בגלל זה זה כואב, כי הוא היה חלק ממני.
ועכשיו הוא איננו וזה כואב מאוד. ואני לא היכנס שוב למלכודת הזאת, כי אני רק אפגע.

 

[arana1]

תנסה לראות את זה גם מהצד

הרי לא סתם אתה מוכשר לכך

ליחסים עם סמכות, ואביך נשמע כאדם סמכותי, כמו רוב האבות, כמו רוב האנשים למעשה, יש תמיד היבט מאוד מאוד בעייתי, חד צדדי, לא הוגן וטיפשי, ומאוד מאוד מכאיב
ברור שלא רק ההגיון מדבר כאן, אלא גם הרגש, וגם הצורך ההישרדותי (אחד ההיבטים הכי נבזיים של כל סמכות מתבטא כניצול השליטה במשאבים על מנת להתנות, אם לא ממש להזנות, את אלה התלויים בה)

זה שאתה מהווה בעייה לאביך לא אומר שאתה בעייה
להפך
זה אומר שיש בך משהו טוב ונקי שלכן לא מוכן להשלים את התבניות שהוא מנסה לכפות עליך ועל סביבתו
לא נעים לאכזב הורים
רוב האנשים לא מסוגלים לעמוד בכך
והורסים לעצמם ולאחרים את החיים
אבל לתחושתי יש בך גם 'עצמי' מאוד חזק וחיוני ( שבאופן פרדוקסלי כביכול ירשת גם ממנו) כך שיש סיכוי שאתה תוכל לעמוד במה שרוב האנשים אפילו לא מנסים
וזה לחיות בשלום יחסי עם העובדה שבעיניו אתה כשלון ואכזבה
אגב
מנסיוני המר
גם כשתצליח, ואפילו אם היית מצליח מאוד, זה היה מוציא אותו מדעתו, כי אז הוא היה מקנא בך
כך שכך או כך אין לך ברירה אלא לחיות את עצמך

שוב
אתה לא אמור לשכוח שום דבר אלא רק לחיות עם המציאות
אבות, אמהות, זה חרא, אין מה לעשות, צריך לחיות עם זה איכשהו, זה חלק, אולי הכי מהותי ממה שכל כך כואב ומייסר ונורא בקיום האנושי
משפחה לפחות כרגע, נוטה לרכז לתוכה את כל מה שהכי מצחין באנושות,
נקווה שבעתיד זה קצת ישתפר
אלא שכדי שזה ישתפר אנשים כמוך צריכים להתנער ולמצוא בהם את הכח או את הכוונה האמיתית בקיומם

אתה לא אמור להיפתח בפני הוריך
להפך
אתה אמור להיפתח בפני השווים לך
בפני מי שחולקים איתך את קיומך

 

[נתנאל 123456]

אתה צודק בעני הוא בתחרת גם אם הוא לא מודה

כמו שהוא בתחרות עם אחי בישול, שאחה התחיל להתעלות עליו, והוא תמיד רוצה ללמד אותו בזמן שאחי.
נהיה יותר טוב ממנו. זה בדיוק כמו התחרות שיש לי עם אחי שלא מודה. אני גפ חשבתי שהוא יקאנא בי.
הוא לא מוכן להודות שיש לי כישרון. הוא מוכן לומר לכולם, לשכן מלמעלה כמה הוא מחונן וחכם רק לבן
שלו לא. ועוד נקודה אני היחד מכל המשפחה המטומטמת שלי שיצא נגד הראש, כלומר נגד סבי, ובעני אבי
&nbsp
לעולם לא יכול להיכנס בנעליו של סבי ,הם כל כך הפכים. סבי כל כך שונה ממנו, גם אם הוא לא הכי חיובי.
אבל הוא חכם בהרבה, הן הצד הניהולי והם בצד האישי, סבי חגם מידי הוא לא מדבר וחאי אפשר לעבוגד
עליו או להתקרב עליו, אני מדבר מנסיון כאחד שניסה, ופיצח אנשים חזקים. שלישית אני מילדות אומר שיחסיים
שלי עם הורים שהם שיא הסמכתיות שיא הנורמטביות גם אם הם לא רוצים, כי תמיד יש יחסי עבד ומעביד,
&nbsp
ככה אני קורא לזה וכעוסים עלי. כי חושבים שיש איזה שיצוף בעני אולי אבל הוא קו מאוד מטושטש, חוץ מזה
היחס של עם ארבי לעולם לא אפתא, כמו שספרת לי על ארלסון זוכר? שהיה לו אבא מכה, ושהוא עדיין אהב אותו.
כך גם אני ילד מוכה תמיג מחפד אחרי אביו, אתה בטח מכיר את אלן גזברדג המשורר הומוסקסאול יצא לי להחשף עליו
בזמן האחרון, האמא שלו נעמי הזכירה לי את אמי אפילו שהיא חולה בהרבה. אבל לחיות בצל אמא חולה, לראות את אמך
מתחרפנת, ואבא לא ועושה כלום. טדואג רק לעצמו חדר לי לעצמות. כמה שאתה אטומר שהדבר נפוץ. אבל אני לא שומע
ך מהרבה אנשים אם בכלל. אולי הם לט מספרים אבל לי רשה עם הזערנות, או רסיסי הזכרנות על דברים נוראים. ב'יצור
קשה לי להתמודד... ורחרון: אני די השלנמתי עם זה שאני לעולם לא אהיה הבן שהוא מעריך, אבל עדיין כואב לי הלב.
אני לא מראה לו, אבל שהוא יורד עלי, ומשוואה אותי לכל מיני אנשים זה כואב, הכנוי " כבשה שחורה" " בושה למשפחה"
&nbsp
קשה מאוד, אם לא היה משתמ בכאלו ביטוים רעים היה לי יותר קל. המילים האלו כמה שהם נשמעות שטחיות, או מזה זה ממש
לא נכון אל תעלב, זה חודר ללב מגיל אפס. כמו שסבתי אומרת אתה ל כמו ליאור, אתה גאון, אתה יותר יצרתי, אבל ליאור
הוא הילד הטוב והנמוס, הוא הילד שכולם רוצים ושאתה שומע את מאמא הראשונה שלך, זסאתי שהכי אהבה אותך זה כואב.
השוואות בכלל זה דבר כואב, ריצור אני בתסיבוך.

 

[arana1]

זה קיים בכל המשפחות במידה זאת או אחרת

הבעייה מחריפה מאוד במשפחות מאוד מסויימות
כי בדיוק כמו אצלך
התחרותיות העצומה שמכלה כל חלקה טובה נמצאת בסמיכות עצומה לרגישות להדדיות שמטבעה היא הרבה יותר פתוחה ורכה ולכן סופגת את הכל מכל הצדדים ומכולם

אז כשאתה מדבר על תחרותיות והיררכיה הם בכלל לא מבינים על מה אתה מדבר כי כל מה שנקרא כישורים חברתיים מבוסס על אין סוף מחוות ומשפטים מסוגננים והסכמות ומוסכמות שנועדו להסתיר בדיוק את מה שאתה הכי רואה ואת מה שאתה הכי סובל ממנו
כמוך כמו אוטיסטים אחרים

את כבשה שחורה, גם אני, אבל הם תמיד ידעו לפנות אל ה"כבשה השחורה" שצריך משהו אמיתי, אז אני אומר לך שיזדיינו ויקפצו לי מאה מטר באוויר
אני מרחם עליהם אבל לא מתכוון להוריד את המכנסיים בשבילם
לא בגלל שאני עושה חשבון אלא בגלל שזה גורם לי סבל ומפריע לי להתפתח כבן אדם

אתה יודע נתנאל, יש גם מוסר בעולם, והוא הרבה יותר חשוב ממה שנדמה לבהמות האלה, אם ניחנת בחוש מוסרי אז מצווה עליך לממשו, גם אם וכשמפחתך, באופן בלתי נמנע, שונאת אותך ועושה את הכל על מנת שלא תפתח אותו ותתפתח דרכו
זו רגישותך ועליך לחיות איתה ואותה
כל מה שאתה מספר זה איום ונורא אבל אם אתה נכנע לזה אז מצבך יהיה הרבה יותר רע