שבוע טוב

[LadyOfClockwork]

שבוע טוב

אהלן, פעם ראשונה פה

יש לי שאלה שאני בטוחה שלחלקכם תישמע קצת מוזרה.
אני מחפשת זוגות שחוו ניתוק מוחלט, נידוי, הטרדה או כל דבר דומה מהוריהם של אחד מבני הזוג בעקבות הזוגיות. גבר או אישה שהכירו להוריהם בן/בת זוג ממוצא שלא מקובל עליהם, אולי זוגיות חד מינית - כל דבר שכזה, שגרם להורי אחד מבני הזוג לאבד את העשתונות.
הכוונה היא לא להורים שהיה להם קשה לקבל את הזוגיות - אלא לכאלה שנאבקו בה בכל דרך. מקרים קיצוניים שהסתיימו בניתוק ביוזמת אחד הצדדים.

אני לא מחפשת ליצור קשר עם זוגות כאלה לשום צורך פרסומי - לא לראיון או היחשפות משום סוג. בן זוגי ואני נמצאים במאבק מתמשך עם הוריו. המאבק הזה היה בכל זוגיות שהייתה לו אי פעם, ובכל פעם מסיבה שטחית אחרת. המוצא שלה, איך שהיא נראית, ההשכלה שלה וכו'.
המלחמה איתם הביאה לנתק מוחלט בינם לבינו. אנחנו חוששים שהמצב עלול להחמיר ורוצים להתייעץ עם זוג שהיה שם.

תודה רבה ושבוע נפלא!

 

[mykal]

אפשר בירור?

האם את גרמת לבן זוגך ניתוק מהוריו?
או הוא החליט זאת לפני הפגש איתך?
הכיצד אתם גם במאבק וגם בניתוק?

אצלי אני בניתוק ממשפחתו כבר הרבה שנים (הוריו בינתיים הלכו לעולמם)
והוא שמר על קשר איתם.
לא שהיה נוח ונעים--אבל כך היה.

ממה אתם חוששים?

 

[LadyOfClockwork]

היי,

כאמור, בן זוגי נתקל בקשיים מכיוון הוריו בכל מערכות היחסים שאי פעם היו לו (כיום הוא בן 30). הוא שקל לנתק איתם קשר כבר הרבה פעמים בעבר, וכשהכיר אותי והם הביעו כלפיי התנגדות נחרצת, הוא הציע שהם ילכו כולם לטיפול משפחתי.
לאחר מספר פגישות המטפל ניהל איתם שיחה והסביר להם שעליהם לתת לבנם חופש לבחור את זוגתו בעצמו, והם ניתקו את הטלפון והתקשרו אל בן זוגי וצעקו עליו.
אלו לא אנשים בריאים, והם ינסו את כל שבכוחם כדי להיכנס בחייו.
הוא ניתק איתם קשר כשכל זה קרה, לפני כחצי שנה, ומאז הם כמובן לא יודעים עלינו דבר.
אנחנו מתכוננים לכל אפשרות, במידה והם יגלו איפה אנחנו גרים וכמובן רוצים לקחת כל אפשרות בחשבון.


אני מחפשת זוג שעבר התמודדות דומה, כדי להתייעץ ולדעת לגבש תכנית פעולה כי לצערנו, הכל אפשרי.

תודה!

 

[mykal]

מקוה שיהיה מי שיענה

וידע טוב ממני.

בכל מקרה, אני החלט ממליצה שתלכו ליעוץ בשבילכם,
יועץ יש לו נסיון ויוכל להכין אתכם את התסריטים האפשריים.
ואת בעיקר אמורה לדעת מה עליך לעשות.
לאדם כזה גם תוכלו 'לפתוח' את כל הפרטים שבאופן טבעי בפורום לא תרצי.
בהצלחה. ההתמודדות לא פשוטה.

 

[LadyOfClockwork]

תודה רבה

כרגע, אני מעדיפה לוותר על היעוץ. אנחנו מדברים מדי פעם עם המטפל, והוא אמר לנו שנרגיש חופשי לפנות אליו אם נצטרך משהו ואני מרגישה שבאמת נוכל להיעזר בו באם הדברים יסלימו עד לכדי רמה משפטית.
הדברים העיקריים שאני מעוניינת לשמוע מזוגות שעברו חוויות דומות הם לגבי איך לגדל משפחה, איך הייתה החתונה שלהם ללא הוריהם, האם ההורים מהצד השני יודעים על המצב ומה דעתם על כך, איך הילדים גדלים ללא סבא וסבתא... כאלה דברים.
כמובן שגם מעניין אותי איך הם מסתדרים כלכלית ומבחינת עזרה כמו בייביסיטינג וכו' כאשר יש רק זוג סבים אחד שמתפקד.

מעניין אותי בעיקר לדעת על היומיום.

ומכיוון שאין הרבה זוגות שעברו דברים דומים (וטוב שכך), זה מעט מאתגר

תודה רבה על העזרה והעצה!

 

[mykal]

לגבי השאלות שהעלית,

אוצר כמה דברים--
ראשית משהו עקרוני מאוד--מגדלים משפחה עם הנתונים שיש ומנסים לזרום בהם.
מה עושה מישהו שהוא יתום?
ואין סבא/סבתא? מסתדרים. זהו. הילדים לומדים שאין.
אימי נפטרה צעירה, ולא עזרה לי ולא היתה--אז?
ילדי כמעט כולם נשואים, אין חסך.
עזרה, לומדים להסתדר, תאמינילי--מקסימום זה עולה עוד קצת כסף.
דוקא בענין הזה--זה הכי פשוט.

להתחתן בלי הורים--השאלה איזה סוג חתונה אתם רוצים.
לי יש חברה כזו--הם עשו ממש ארוע קטן וצנוע--רק לאנשים שמכירים את הסיפור,
כך שלא נוצרה אי נעימות. כולם החליקו.

הבעיה בעיני היא דוקא מהכיון של בן זוגך,
כל עוד החיים כך זורמים לו--הוא מלא עזוז וגבורה על ההחלטה העצמאית שלו.
אבל בטקסים כשירגיש לבד,
או כשתחגגו רק אצל הוריך--או כשיהפך לאב, אלה הרגעים שמעוררים את הצורך
'בגב' המשפחתי, כשירגיש בודד. ואז צריך להזהר שלא יאשים אותך.
כי שיחה כזו היא מתכון 'להתפוצצות'.
על זה צריך לעבוד וביסודיות.

טוב, כנראה כבר חפרתי די.
בהצלחה ולחיים טובים.

 

[LadyOfClockwork]

עדיין יש הבדל

את לא יכולה לספר לילדייך שאין סבים וזהו זה. זה לא הוגן כלפיהם. זה שקר גס, כאשר יש סבא וסבתא והם חיים וגרים לא רחוק.
כל זה גם בהנחה שהסבים המדוברים לא ירדפו אותנו גם כאשר יהיו לנו ילדים.

לגבי אשמה, במה בן זוגי יאשים אותי? הוריו חולים כבר שנים, זו לא אשמתם או אשמתו או אשמתי. או אשמת אף אחת מחברותיו הקודמות.
ההורים שלו לא שונאים אותי או אף אחת שהייתה איתו, הם לא בריאים. זה שהם משתמשים בכל פעם באדם הרלוונטי בחייו של בנם כדי לבטא את זה, זה עניין אחר וזוהי אינה אשמת איש.
אני בהתחלה הייתי בעד שישמור איתם על קשר וילך לשם בלעדיי, אך הוא סירב. הוא רצה לנתק את הקשרים כי הם רק מזיקים לו.
בחצי השנה האחרונה הוא טוען שהוקל לו מאוד.
הם היו לנטל במשך שנים, ולא תרמו דבר. אלו החלטות שהוא עשה בעצמו, אני רק הייתי כאן לתמיכה בו בהחלטות שהוא עושה.
מעולם לא אמרתי לו מה לעשות כשלא היה מדובר במשהו שכולל אותי (להגיע לאירוע מסוים, ללכת אליהם, להתקשר אליהם וכו'), רק אם מדובר בי אני מגיבה (הם לפעמים שולחים לנו הודעות ומקללים את שנינו ומאחלים לנו כל מיני "איחולים לבביים").
כך או כך, מה שהוא בוחר לעשות זה עניינו וכשהוא בחר להתנתק מהם אני רק אמרתי שאני כאן בשבילו.

יש לציין שאין לי קשר הדוק עם משפחתי האישית (מצא מין את מינו). הם בשום פנים ואופן לא מסוכנים לי או לעצמם בשום צורה, אבל גם להם יש בעיות והם לא אנשים פשוטים. אנחנו לא מבקרים אותם הרבה והם לא מגיעים אלינו הרבה (אין להם מושג משום דבר שקורה בצד של בן זוגי).
עם אחיותיי יש לי קשר פעם בהרבה מאוד זמן.
שנינו מגיעים מרקעים לא פשוטים.
אנחנו יודעים שבחגים אנחנו לבד ואין לנו שום בעיה עם זה, ואנחנו גם מבינים שיגיע יום וגם לאחיו הקטן של בן זוגי תהיה חברה ויקרה אותו סיפור -- לכן אנחנו מבינים שאנחנו נצטרך להיות המשפחה שלו בבוא היום.

בקרוב הם יגלו שאנחנו גרים ביחד ואז תפרוץ מלחמת עולם שלישית.
הם בטח ינסו לאתר אותנו, להגיע לכאן, לאיים, לצרוח. אני משערת שניתן להתלונן במשטרה על הטרדה גם אם מדובר בהורים שלך, אבל אני עדיין מאוד הייתי שמחה לקבל איזשהו יעוץ מזוג שעבר חוויות דומות.
זהו מצב מאוד סבוך ואנחנו נרגיש הרבה יותר טוב אם נוכל לקבל עצה טובה מזוג שהיה שם.

תודה רבה!

 

[Amyrlin Seat]

אני חושבת שהכי חשוב מבחינתך להבין מי האיש

שאת חיה איתו ואיך הוא יגיב לחיים האלו, כל דבר אחר זניח.

כמעט הכל תלוי באיך ששניכם תגיבו לסיטואציות שיתעוררו בחיים אתם יכולים להתבאס ולריב על שטויות שאפילו לא נמצאות בשליטתכם ואתכם יכולים להחליק ואפילו לצחוק על זה ולהמשיך הלאה, לכן אני אומרת שמה שאת באמת צריכה לבחון כאן זה את האופי של בן הזוג שלך איך הוא מגיב למצבים שונים שקורים לכם איך הוא חושב שהוא יסתדר עם חתונה שלא תכלול את הוריו, איך הוא מתנהג אחרי שהם שולחים לכם הודעות למשל, הוא מסתגר, כועס מוציא את זה עליך? או שהוא בגישה של "שוב ההורים הפסיכים שלי עושים שטויות" וממשיך הלאה, סה"כ הוא זה שאת צריכה לחיות איתו ואם הוא הגיע למקום בחיים שהוא הבין עד כמה ההורים שלו הרסניים כלפיו וזה בעצם בא מתוכו והוא שלם עם עצמו אז לא צריכה להיות בעיה.

לגבי חתונה, מכל מה שאת מספרת (גם על המשפחה שלך) אני לא רואה שם סיבה לעשות חתונה של ממש, תתחתנו בקפריסין רק את והוא בכיף (אם אתם ממש קרובים לאח שלו ויש אפשרות אז קחו אותו איתכם) תעשו אח"כ מסיבה כיפית לחברים ואם את ממש רוצה אז תזמיני את הצד שלך לארוחת "חתונה" אצלך או במסעדה וזהו, העיקר הוא שאתם אוהבים ונשואים כל היתר זה שטויות.
וככה גם בהמשך, תדאגו לחגוג כל דבר עם עצמכם בהרבה אהבה, תחפשו עוד חברים שאין להם משפחות גדולות או שאין משפחות בסביבה בכלל ותחגגו איתם (זה אפשרי ויש לא מעט כאלו) תיצרו לכם את העולם שלכם יחד ותקחו את הכל בקלות, שיהיו לכם ילדים הם יגדלו לתוך מצב נתון כך שזו לא תהיה בעיה, כשהם יגיעו לגיל בו שואלים שאלות כאלו, תחליטו מראש יחד מה אתם רוצים להגיד וזה מה שתגידו, אין לי שום ספק שמה שתגידו הילדים יקבלו כל עוד תהיו כנים וישרים, אל תתנו להם להרגיש שאתם מסתירים משהוא או שאתם לא באמת רוצים לדבר על זה כי אז זה יצור תחושה של משהוא לא תקין.

דבר אחרון בנוגע להוריו, אם אתם חושבים שהם יהוו מטרד עבורכם אז בהחלט שווה להוציא צו הרחקה (בעיקר כאשר יהיו לכם ילדים קטנים), אישית אני חושבת שבעלך צריך לפחות פעם אחת להתייצב שם להודיע חד משמעית שאת הבחירה שלו ושלהם אין שום מילה בעניין ואז להודיע להם שאם הם לא יניחו לכם אז תפנו לעזרה משפטית, בתקווה שזה ישתיק אותם.

מקווה שתצליחו להתמודד, זה לא פשוט אבל זה אפשרי.

 

[B l u e D e v i l]

נקודה קטנה

לא חייבים לנסוע לקפריסין כדי להתחתן ביחידות. גם ברבנות אפשר להתחתן בלי משפחה או חברים. רק צריך 2 עדים.

 

[LadyOfClockwork]

אנחנו דווקא מתנגדים

לחתונה רבנית ומלכתחילה העדפנו לנסוע לפראג או קפריסין כדי להתחתן אזרחית.
ההבדל היחיד היה אם כשנחזור לארץ, נעשה מסיבה למשפחה וחברים או רק לחברים

 

[רזאי]

בעניין היום יום, זה לא קשור לנתק.

אצלנו לצד אחד לא היתה אפשרות כלכלית לעזור, והסתדרנו עם פחות עזרה. לצד אחד לא התאים אישיותית לעזור עם פעוטות בבייביסיטינג, וגם כאן התארגנו.
הבעיות הן בעיקר רגשיות. איך אתם תרגישו עם חתונה בלי הורים. הילדים יתרגלו בקלות לזוג אחד בלבד של סבא וסבתא, הקשיים יהיו שלכם. אתם צריכים לשבת ולחשוב איך אתם מתכוונים להתמודד. ההתמודדות הרגשית היא של שניכם. בן זוגך יצטרך להתמודד בכל מקרה, אם יקים משפחה איתך או עם מישהי אחרת. את צריכה להחליט אם את מוכנה להכנס למערכת משפחתית כזאת.
לא לכל אחת זה מתאים.

 

[B l u e D e v i l]

רק לגבי השאלה איך ילדים גדלים בלי סבא וסבתא

ילדים גדלים מצויין בלי סבא וסבתא. תתפלאי כמה סבים וסבתות נפטרו או יצאו מחייהם של ילדים עוד לפני שהם נולדו...
גם כשהילדים יודעים שסבא וסבתא חיים ואין איתם קשר אז זה בסדר כי לתוך זה נולדים, גדלים וחיים. אם לא תעשו מזה דרמה בכל יום הם אפילו לא יהרהרו בזה. מה עוד שיש לילדים שלך סבא וסבתא מהצד שלך.

אני לגמרי מציעה לך לשתף את ההורים שלך אם תבחרו לנתק קשר עם ההורים שלו עד כדי שלא יהיו בחתונה. לא רק שתקבלי תמיכה והבנה, למה להסתיר מההורים שלך דברים?

 

[אסתי קלי]

את בטוחה שאת רוצה לנהל חיים כאלו?

 

[B l u e D e v i l]

היא לא, בגלל זה היא שואלת

לקבל ראית עולם אולי אופטימית (או לפחות לא מזעזעת) על החלקים הבעייתיים בחיים שכאלו.

 

[אסתי קלי]

מה זאת אומרת? אם היא נשארת איתו

אילו החיים שיהיו לה, הפורום לא ימתיק את העובדה שלילדים שלה יהיו סבא וסבתא קוקאים מצד אחד, שיהיה ניתוק או מריבות ומעקבים
שיהיה טירוף

אני שאלתי האם אילו החיים שהיא רוצה עבור עצמה

 

[B l u e D e v i l]

אם היא נשארת

היא ובן זוגה וגם הילדים יחיו ככל הנראה בסוג של ניתוק מהצד שלו, ובקשר קר מהצד שלה (על פי המשך דבריה) הפורום לא ימתיק את זה מעצם היותו פורום, אבל אם יש זוגות שחיים ככה ויכולים לספר לה שהשד לא נורא כל כך בזה שאין קשר עם צד אחד של הורים הרי שהיא קבלה ראיה אופטימית זהירה על המצב.
האם זה טוב או לא זה כבר דיון אחר. ואגב, בהמשך לתשובה שנתתי ישירות לה, אם הם מחליטים לנתק איתם קשר זה לא דבר נורא שאין לעמוד בו. החלק היותר קשה זה שגם מהצד שלה אין משפחה תומכת וזה אומר לחגוג את החגים יחסית לבד (עם או בלי הילדים) וכנל ספשים. כששאר המשפחות מתהדרות במשפחתיות שלהן. בארץ כמו שלנו שמשפחה היא מרכיב מאוד מרכזי באירועים זה לא תמיד נעים.

 

[LadyOfClockwork]

אני מבינה את התהייה שלך,

אבל בן זוגי הוא האיש איתו אני מנהלת זוגיות -- לא עם ההורים שלו. זה שהם מנסים לעשות רעש, לא אומר שהם מצליחים.
אנחנו התרחקנו מהם ולא נמצאים בקשר איתם, לפי החלטת בן זוגי, הם ביקשו את המפתח שלו לביתם בחזרה ובזה נגמר הקשר.
האם אני רוצה להיות בקשר הזה? בוודאי. אני בזוגיות מאושרת וכיפית עם גבר מכבד, מכיל, אוהב, חם, מתחשב, מעניק וטוב לב. כיף לנו ביחד ואנחנו מאוהבים, וזה לא מהיום או מאתמול.
אנחנו בקשר מאוד רציני ושום דבר מהתהיות שלי לא נוגע אליו -- אני איתו ואין לי ספק בזה בכלל, ולו הקטן ביותר.

אני בטוחה שכל אחת שיש לה בעיות עם הורי בן זוגה אולי מתקשה לפעמים, אבל אף פעם לא מפקפקת באהבתה לבעלה או ברצונה להיות בקשר הזה.

 

[אסתי קלי]

את צריכה לדעת שאת נכנסת לחיים קשים

זה לא פשוט לחיות במשפחה עם כל כך הרבה בעיות קשות.
ולעיתים בעיות כאלו הורסות גם את האהבה הכי גדולה

בכל מקרה בהצלחה במה שתבחרי

 

[גברת מנוסה]

רגע... הבנתי למה אסתי מתכוונת ויש שם הגיון תראי, הבנתי שאת מאד מאד אוהבת את בן זוגך ואתה רוצה אותו כבעלך. במקביל את מוכנה לתמוך בקשר עם הוריו אם העניינים ישתפרו.
ואת צודקת במאת האחוזים: את חייה איתו ולא עם הוריו.
אבל מה שאסתי מנסה לרמוז לך (ותקני אותי אסתי אם אני טועה) הוא שאת כרגע עדיין לא נשואה,
ואת צריכה להיות מודעת למה את נכנסת כי לאחר שתתחתני יהיה קשה להחזיר את הגלגל לאחור.
העצה כאן היא "היי מודעת" ותחשבי טוב. המצב מאד לא פשוט ואין לדעת מה יהיה בעתיד (והיו דברים מעולם).

אולי את באמת צריכה להתייעץ עם זוגות שעוברים /עברו סיטואציות כאלו אבל באמת המבחן האמיתי הוא כיצד יגיב בעלך,
כמו שכבר נכתב כאן ע"י Amyrlin.
בהצלחה!

 

[אסתי קלי]

מדוייק

כל עוד לא היתה חתונה או יותר נכון, אין עדיין ילדים, אני הייתי בהחלט חושבת עם עצמי טוב אם זה מה שאני רוצה בעתיד שלי.