שבוע טוב

[shushlush]

עונה לך בפרטי

 

[גברת מנוסה]

לגבי הנישואים האזרחיים תבררי. ואל תסיקי מסקנות שמסתדרות על פי ההיגיון. לא כל החוקים במדינה הגיוניים.
פני לעורך דין ותבררי. גם אם את נשארת "רווקה" וחייה איתו יש חוקים של "ידועים בציבור".
ואם אתם מתכוונים לעבור לחו"ל, מהם החוקים במדינות הללו...

בקשר ללימודים, אני מציעה דווקא כן ללמוד. אם יש אפשרות כלכלית.

 

[אסתי קלי]

בעיקר כשחיים יחד, יש ילדים משותפים ומנהלים

משק בית משותף לכל דבר

 

[מפלצת או ילדה]

לא מבינה

בשביל מה כל האופרציה המוזרה הזו של לנסוע לחו"ל ולהתחתן, ולהמשיך לחיות כאילו לא קרה כלום, ולא להצהיר על כך?
די נשגב מבינתי.
ואגב הפנטזיה להתחמק לנצח נצחים מרבנות - בישראל כל יהודי/ה, בלי שום קשר לאופן או מקום בו נישא/ה - חייב/ת לעבור ברבנות כדי להתיר את נשואיו/ה

כך ש אם חלילה הקשר לא יעלה יפה מסיבה זו או אחרת, בן זוגך בקלות יוכל לסנדל אותך להישאר לנצח נשואה לו, ולסכל כל קשר עתידי שלך אם הוא ''יגיד' אותך לרשויות.

 

[B l u e D e v i l]

בלי לקרוא את 2 התגובות לסיכום,משהו משלי

כמה דברים:
קודם כל לא איה זו שהאשימה אותך בדבר. היא אמרה שתזהרי שהמשפחה ואולי גם הוא בהמשך לא יאשמו אותך .זו לא האשמה רציונלית ונכונה אלא האשמה. קשה מאוד להלחם בהאשמה דווקא כשהיא לא נכונה.
דבר שני, את לא צריכה לעדכן את הרבנות בשום דבר. מתחתנים בקפריסין ומתגרשים... ברבנות. ברגע שאת מתחתנת אלא אם כן זה סוד מוחלט (ואז למה לעשות את זה? תעשי הסכם וזהו) הם יודעים הכל. שופט השלום שמשיא אתכם מוציא לכם מסמך על כך,זה מעודכן במדינה ומשם מעודכן במשרד הפנים בארץ. מגיע לרבנות.
ואם לאחר גירושים/פרידה את רוצה להיכנס לזוגיות אחרת ואולי אפילו ללדת ילד את מוכרחה להתגרש לחומרה אחרת הילד שלך עלול להיות מבחינתם ממזר מה שאומר ש10 דורות שלו לא יבואו בקהל ישראל (לא יתחתנו ברבנות וישאו בשלל סנקציות) אי אפשר לקבוע לניני נינייך את עתידם. זו אחריות כבדה מדי. יש אפילו מקרים שבהם זוג של ידועים בציבור שיש להם ילדים חוייבו להתגרש ולפני כמה שנים קראתי, אני לא יודעת כמה זה באמת תופס במציאות, שבכלל זוג שיש לו ילד משותף גם אם לא חי ביחד עלולים לחייב אותו בגירוש לחומרה. השורה התחתונה היא שאת לא רוצה לסכן את ניני נינייך. לא מתעסקים עם הרבנות.
ובטח ובטח אל תגיעי למצב שהוא מקדש אותך "כדת משה וישראל" בלי להתגרש כמו שצריך אם תחליטי להמשיך הלאה מסיבה כזו או אחרת.

אני מבינה ומקבלת את ההחלטה שלך בנתק. אתם צריכים להיות חזית אחידה ומאוחדת כי יהיה לכם רק אחד את השניה.

 

[LadyOfClockwork]

טוב, אני שוב מגיבה פה להכל ביחד

קודם כל, קחו צעד אחורה ותנשמו. לא ביקשתי ייעוץ זוגי. אני לא צריכה לשקול את היחסים עם בן זוגי כי ההורים שלו לא בריאים. אם לאמא של בן זוגך היה חו"ח סרטן, היית מפרקת את היחסים? מה זה קשור אליכם בכלל? אתם אוהבים, מה שיש ביניכם חזק, תומך, יציב, הולך לאנשהו? יש עתיד משותף? את מאושרת? על הזין שלי ההורים שלו.
זה שאני רוצה להיות מוכנה לכל תרחיש, לא אומר שאני לא בטוחה שאני רוצה להיות במערכת היחסים הזאת.

שנית, אם הרבנות לא יודעת שאת נשואה, אף אחד לא יכול לדעת שאת רוצה להתגרש. אני לא מתעסקת עם הרבנות - נקודה. אף אחד לא ידע שאני נשואה או חיה בן זוג או מגדלת ילד או לא יודעת מה. אף אחד. כל התרחישים הפסיכיים שאתן זורקות כאן עם הנקמה של הבעל שילך ויגלה שהיינו נשואים כשהוא ירצה להתגרש... מאיפה אתן מביאות את זה?
הרבנות לא יכולה לקשור אותי אליה בניגוד לרצוני. יש לי כל זכות להתחתן אזרחית ולהתגרש אזרחית. מי שמחויב להתגרש דרך הרבנות הוא מי שהתחתן בחתונה אזרחית ודיווח על כך לרשויות בישראל (והציג את המסמכים הדרושים).
היה ובעלי ירצה לנקום בי ולהרוס את חיי לחלוטין (אני מכירה אותו ולכן אני מצחקקת בעודי כותבת את המילים האלה), אני אעמוד על זכותי החוקית לא להתעסק עם הרבנות, גם אם זה אומר שאני אתבע אותו.
אין הרבה דברים שאני עומדת עליהם כמו שאני עומדת על זכותי לא לתת יד למדינת הדת המפגרת הזאת שמנהלים פה. מכיוון שבן זוגי מסכים איתי והוא שונא את הרבנות בדיוק כפי שאני, הסיכויים שהוא ירצה לשתף איתם פעולה נמוכים.

אני בחיים לא אתחתן או אהיה בזוגיות עם מישהו שאני אחשוב שיש איזשהו סיכוי שירצה לעשות לי רע.
פירקתי בגלל זה מערכות יחסים בעבר.
צריך לבחור את הבעל כאילו בוחרים ממי להתגרש. בן הזוג שלי יהיה בעל מטריף וגרוש מהמם.
אני מקווה שאתן מנהלות מערכות זוגיות עם גברים שיש לכן אמון בהם, לפחות המינימלי, ואתן לא מתכוננות לאיזה תרחיש נקמה פסיכוטי בכל רגע נתון.
ברור שצריך לקחת דברים בחשבון, אבל יש גבול. אם הייתי חושבת שיש מצב שבן זוגי יתהפך עליי מחר וירצח אותי בשנתי, לא הייתי כאן.

כל הדברים האלה הם בגדר תאוריה. אני לא מכירה את החוק, אני מכירה רק תרחישים שחברים שלי שכבר התחתנו - עברו. אם החוק לא יאפשר את זה, לא נתחתן.
ככל הידוע לי, רק מי שמדווח על נישואים אזרחיים בארץ צריך להתגרש דרך הרבנות.
אם זה לא נכון, והם איכשהו מקבלים מידע בינלאומי (אני בספק), אנחנו לא נתחתן ונסתפק בהסכם עו"ד.
אני בעד הסכם עו"ד בכל מקרה.

 

[shoosh2607]

אהבתי את התגובה שלך

 

[רוני810]

שיעור הגברים שרוצחים את הנשים שלהן בשנתן

לא ממש מתקרב לשיעור הזוגות שמתגרשים. לשמחתנו.

כמעט אף זוג לא מתחתן עם מחשבה שהוא יתגרש בעתיד. כולם מרגישים כמוך בזמן החתונה.
ובכל זאת, מבחינה סטטיסטית זה קורה. נדמה לי שלשליש מהזוגות בארץ (משהו כזה).

יש לך עוד הרבה מה ללמוד. אני מקווה שלא תלמדי בדרך הקשה.
זו המטרה של כל המייעצות פה. לחסוך לך הרבה כאב לב.

קשה לך להבין למה אנשים פה לוקחים תרחישים פסימיים לגירושים. אני אגיד לך למה:
זה בגלל שהם מכירים זוגות שהתגרשו.
אם היית מכירה כמה זוגות שהתגרשו, אני חושבת שגם את לא היית אופטימית בקשר לשכיחות של גירושים נחמדים. זה נדיר.

אם אתם לא רוצים שהרבנות תהיה מעורבת בעתיד -
תבדקו כבר לפני הנישואים, איך לגרום לכך שהרבנות לא תוכל להיות מעורבת.
תוודאו את זה עם עורך דין.
אל תסמכו עם החיים שלכם על "יהיה בסדר" .

 

[LadyOfClockwork]

טוב, די עם הגישה המתנשאת

את אומרת שזוגות שמתחתנים מרגישים כמוני -- הם לא. אני לוקחת בחשבון גירושין ולוקחת בחשבון תרחישים לא אופטימיים בכלל, ואני מאוד ריאלית.
אם אני חושבת שבן זוגי יכול להפוך מהפציפיסט הכי רגיש ואמפתי בעולם לתפלץ דו ראשי עם כוונות זדוניות להרוס את עתידי? פחות. כי שוב, אני ריאלית.
אני מכירה זוגות שהתגרשו. אני מכירה גם זוגות שמתגרשים ברגעים אלה ממש, או עוברים תהליכי פרידה. אני לא תמימה, אני יודעת מה אחוז הגירושים.
בן זוגי ואני שונאים את הרבנות בכל לבנו. ואמרתי, אנחנו נעשה את כל הבדיקות האפשריות כשהדבר יהיה רלוונטי. אנחנו עוד לא מאורסים. לכשנהיה, נעשה את כל הבדיקות האפשריות ונדאג שגם במקרה של גירושין מכוערים חס וחלילה, אני אהיה מכוסה והוא יהיה מכוסה.

המטרה של כל המייעצות פה היא לחסוך לי הרבה כאב לב? אני שמחה, ומעריכה את זה. אבל כולכן מדברות על גירושין.
אני לא שאלתי על זה, ואני בכלל לא נשואה או מאורסת.
אתן זורקות לי פה תרחישים פסיכיים על בעלים נקמניים, ואני בכלל מדברת על גידול ילדים בלי סבא וסבתא.
זה לא לחסוך לי כאב לב, זה לנסות להוסיף לי חרדה ופחד.
המזל שלי הוא שאני לא היסטרית ולא נגררת לחשוב "אוי ואבוי, אסור לי להתחתן כי בעלי ירצה להרוס לי את החיים".
בגלל זה אמרתי תנשמו, תירגעו ורק אז תגיבו. כי מה שאתן מדברות עליו הוא דמיוני לחלוטין ואינו קשור לשום דבר שאני דיברתי עליו.

אם אצטרך עצות בנוגע לנישואין מחוץ לרבנות, אבקש. עד אז, בואו נשמור את שיחות הבעל הנקמן בצד.

לגבי כל הקטע של "אל תסמכו על החיים שלכם עם יהיה בסדר" -- נו, באמת. לא אמרתי שום דבר דומה לזה אפילו.
אני לא בגישה הזאת ואם הייתי, בטח לא הייתי טורחת להתעניין לגבי הנושא שמטריד אותי בפורום הזה. הייתי אומרת "יהיה בסדר" וממשיכה הלאה.

 

[shoosh2607]

את נורא כועסת

ולא ממש ברור לי למה. דיון בפורום, בפרט כמו זה, יכול להגיע לכל מיני כיוונים. לאו דווקא להישאר בנושא המקורי.
זה נחמד וזה מעניין יותר.
אז נתנו לך כל מיני עצות. מה שלא רלוונטי לך, אל תיקחי. למה לכעוס?
אני למשל, מכל הדיון הזה, לא ממש מבינה למה את רוצה להתחתן בכלל. וזה בא מהמקום שלך, שלכפיה הדתית לא יהיה מקום בחיים שלי.

 

[LadyOfClockwork]

אני לא כועסת,

אני מעריכה את הניסיון לעזור אבל כל זה לא רלוונטי בשום צורה ובשום אופן.
אני לא מחפשת להתחתן כרגע.
כשאהיה מאורסת, אברר מה האופציות שלי ואעשה מה שהכי יתאים לי. אם הסכם עו"ד אז הסכם עו"ד, אם כלום אז כלום ופשוט נשנה את שמות המשפחה שלנו (אנחנו רוצים שם משפחה חדש).
כך או כך, אני לא מחפשת עצות לגירושים ידידותיים או איך להתגרש מבעל שרוצה להרוס לי את החיים. אני לא שם, אני אפילו לא מאורסת.
כל הדיון הזה לחלוטין לא קשור אליי ואל מה שרציתי יעוץ לגביו.

עוד דבר שרציתי לציין -- ההורים שלו אינם אלימים. לא זוכרת מי אמרה את זה, אבל ההורים שלו אינם אלימים והוא לא סובל מדיכאון או מכל דבר שכזה.
שיהיה ברור, ההורים שלו אמנם גזענים, צרים ורעי לב -- אבל הם בשום פנים ואופן לא אלימים כלפי אף אחד.
אבא שלו צועק, וזה הכי הרבה שיכול לקרות שם.
יש לציין, בנוסף, שהם מעולם לא אמרו שום דבר ישירות אליי. הם דיברו עליי מאחורי גבי ומאחורי גבו של בן זוגי, אבל מעולם לא אמרו שום דבר רע אליי.
הם פגשו אותי פעם אחת בלבד, והתנהגו בצורה הכי מתורבתת שיכלו. רק למחרת הם התחילו לעשות רעש ובלאגן.
הם אמנם אנשים איומים ונוראיים, אבל אלימים הם לא.

לגבי בן הזוג שלי, הוא לא מדוכא או כועס או עצוב או מתוסכל. למעשה, אני מעריצה אותו ממגוון של סיבות, ביניהן הדרך האצילית בה הוא מתמודד עם האנשים האלה. אני יותר נעצבת ממנו, הוא בדרך כלל מחייך ואומר "הפסד שלהם" וממשיך הלאה.
גם כשהם הלכו לטיפול, המטפל הדגיש שבמהלך השיחה בה נכחו שלושתם (בן זוגי והוריו), הוא היה רגוע ושקול ולא איבד את קור רוחו לרגע, בעוד שאבא שלו השתולל וצרח.
הם לא יכולים לעשות שום דבר שיזיק לנו. אם הם יחליטו לבוא לכאן ולצרוח ולהרים בלאגן, נתקשר למשטרה. הם לא מסייעים לנו כלכלית, לא יודעים עלינו שום דבר -- אין להם שום כוח עלינו, וזה בדיוק המצב שאנחנו מעוניינים לשמר.

אני לא בהכרח רוצה להתחתן. חשוב לי שיהיה יום מסוים שיהיה היום שבו החלטנו החלטה כזאת חשובה ומאוד מאוד חשוב לי שם המשפחה, אבל כל היתר מבחינתי לא משנה בכלל.
מה שכן, זה לא קשור רק לכפייה דתית. זה קשור להרבה דברים, ביניהם העובדה ש"דת משה וישראל" לא מסמלת בעיניי שום דבר וזה מבחינתי חסר חשיבות לחלוטין, גם בן זוגי וגם אני לא מגדירים את עצמנו "יהודים חילוניים", כי זה פשוט לא אנחנו.
בנוסף, הרבנות היא מוסד רקוב, עבש ומיזוגני שאני לעולם לא מתכוונת לדרוך בו את רגלי.
בקיצור, אפילו שזה לא רלוונטי בכלל כי אנחנו (עדיין) לא מתחתנים, מהסיבות האלה ועוד הרבה אחרות, בן זוגי ואני מאוד נגד הקונספט של חתונה רבנית.
מה זה יהיה בסוף? אין לי מושג. יתכן שהסכם עו"ד, טבעות ושם משפחה. אין לדעת.

 

[עלה לא נידף]

אל תבזבזי את זמנך פה. לצערי, אתם הולכים בדרך

לא סלולה,
את התשובות לשאלות תצטרכו לגלות בדם, יזע ודמעות. אולי תגלו בדרך עוד כמוכם (אולי תפתחו פורום??)
הדבר הכי קרוב אולי הוא, פורום אמהות ללא אמהות (או משהו בסגנון הזה) רק שאצלכם הם בחיים.

אני לא רואה טעם להתעקש לעשות את זה ללא יועץ מקצועי כלשהוא, ולו משום שהם נשמעים מתעללים רגשית, וחבל לכם לא לגשת אליהם בצורה הנכונה. יועץ מקצועי יוכל לדעת יותר מכם מה הדרכים הנכונות לפעולה (אם למשל ירצו לחדש את הקשר). אתם לא חייבים לעשות מה שהוא אומר, אבל כן לשמוע את זווית הראיה שלו.

אני לא מנבאת לכם עתיד שחור או בעייתי, הוא יהיה רווי אתגרים כמו כולנו.
הוא לצידך עכשיו, ואין הבטחה שזה יהיה כך לעד אבל אנחנו לא פועלים בחיים לפי הסנריו הכי גרוע! מי אומר לי שבעלי לא יתהפך עלי מחר?
אף אחד, אבל אני אוהבת אותו היום ולפי זה אני חיה.

תעשו את המיטב שלכם, את המחיר ששילמתם תוכלו להעריך רק באמצע הדרך. יכול להיות שבעתיד תחשבי שאולי היה עדיף לא להכנס למיטה החולה הזו, אבל את זה אפילו את לא יכולה לדעת בוודאות. או שכן או שלא. אף אחד לא מחזיק היום בתובנות שיהיו לו עוד 20 שנים, זה הרי תלוי בעיקר בדרך בה תלכו.

אני מאחלת לכם הרבה הצלחה,
אני מצטערת שאני לא נכנסת לפרטי ה]רטים של תת הדיון פה - לדעתי הוא לא מועיל לך וממליצה לוותר על המשך מתן תשובות (אלא אם זה עושה לך טוב).

 

[dify]

את מתכננת לידע את משרד הפנים?

כי אם את מתכננת להיות רשומה כנשואה במשרד הפנים, הרי שבזאת הודעת לרבנות, ככה זה במדינת ישראל. אם תרצי יום אחד להתגרש באופן רשום ומתועד במדינת ישראל תהיי חייבת לעבור דרך הרבנות אחרת לא תקבלי את חותמת משרד הפנים. נקודה.
(גם אם הגירושין עצמם יתנהלו בבית המשפט לענייני משפחה עדיין את הגט הסופי והאישור למשרד הפנים תקבלי ברבנות).


בניגוד לאחרים פה אני לא חושבת שהסיפור שלך כל כך קשה ויוצא דופן. כתבתי לך בצהרים אבל היתה איזשהי תקלה במערכת ולא הצלחתי לשלוח בכלל. אני עשר שנים אחרי התחלה קשה שכזו, בשבת הקרובה תהיה הפעם הראשונה שהורינו יפגשו.. תארי לעצמך.. אחרי עשר שנים של חיים יחד.. וגם זה סוג של מלחמה קרה.

אני יכולה להגיד לך שהיה גרוע הרבה יותר בהתחלה, שיש הטבה, ששום טיפול לא עזר כי לא היה שום שיתוף פעולה מצידם (תכלס לא הגיעו לפגישה השניה). וגם מה שיש היום רחוק מלהיות משפחה חמה ואוהבת, אבל עולה בעשרות מונים על כל מה שיכולתי לדמיין בתחילת הדרך, כך שיכול להיות יותר טוב, אבל לא בהכרח יהיה טוב

לא הייתי מוותרת על הזוגיות שלי לרגע אחד בגלל זה. להיפך, אני שמחה שלמרות הקושי הזה יש לנו חיים נפלאים והיה לנו המזל להיפגש.

אין לנו ילדים, אבל אני הייתי בת להורים עם סיפור דומה, ואני יכולה להגיד לך ששמרו על יחסים בכוח בשבילנו, הנכדים, וזה לא היה לטובה. כשגדלנו הבנו את הסיפור האמיתי ואת המחירים וגם אני וגם אחי מבלי לתאם מבלי לדבר על זה, בחרנו כל אחד, בגיל 20+ לנתק קשר עם הסבא-סבתא על רקע זה. (בעוד שהורי כן בקשר איתם, בכל זאת).
זה האנשים, היום אני מבינה, והם לא קיבלו את הילד שלהם והבחירה שלו וזה קושי ואישיות שלהם, זה לא קשור לילד, ולפעמים הנכדים גורמים לשינוי ולפעמים זה מקרין לדור הבא.

אני בעיקר עובדת על להפסיק לקוות לשינוי וללמוד לקבל את המציאות כמו שהיא. רוב הזמן היא נפלאה

אם תרצי, אוזן קשבת, עיצה, שאלה, אני פה בכללי ובפרטי.

 

[mykal]

חושבת שנחוץ לדייק כמה דברים

בהשואה שאת מציעה ביניכן.
כי אלה דברים שהיא ענתה בתגובותיה.
1)הוריו עלולים להתערב ולהציק , מה שאצלך לא קרה.
לכן לאי הסכמה או למסוכנות יש הבדל משמעותי.
2)היא בפרוש כותבת שהיא רוצה ילדים, (לכן כל ההתלבטות שלה
כי היום הם בזוגיות והכל בסדר) והם אמורים להיות רשומים שנולדו,
ודמי לידה, ווביטוח לאומי צריך להכנס לחשבון שלהם. לכן, או שתרשום אוותם כאם חד הורית,
וזה צריך להעשות בהסכמת בן הזוג. (וכשדברים מגיעים לנושאים כספיים הכל יותר מסובך)
אחרת היא תהיה מוכרחה להיות רשומה במשרד הפנים. בכת זוג (באיזה שהוא קשר, נישואין או ידועה בציבור.)

אני כותבת זאת לא כדי לחלוק על דבריך--אלא שהיא כ"כ נחושה
ברצון להשאר 'רוקה' מול המוסדות. ולי זו נראית משימה בלתי אפשרית.

 

[dify]

על מה את מדברת?

1. מה את יודעת על ההורים במקרה אצלנו? אצלנו ההורים לא התערבו והציקו? מאיפה לך?

2. היא בכלל לא צריכה להיות רשומה כחד הורית, אם את כבר מכריזה על דיוק אז תדייקי!
לילדים יש אבא ואמא, והאבא רשום. ואני ציינתי במפורש מעמד של ידועים בציבור, שהיתרון, בין השאר, של מעמד זה, הוא שהם (כנראה, חוץ ממצבים קיצוניים), לא יצטרכו לעבור ברבנות כדי להיפרד.

אני מכירה מלא זוגות שהביאו ילדים ללא חתונה וחיים יחד, עם או בלי טקס פרטי משלהם, רשומים כרווקים, לחלקם יש ילדים בני 20 פלוס (תשאלי את יזהר אשדות ואלונה קמחי אחד הזוגות שמפורסמים בזה שהם ביחד, הורים, כל כך הרבה שנים, ללא נישואים רישמיים).

אפשר לעשות על זה גוגל, יש המון מידע ברשת, לזוגות סטרייטים יש בעיות מינוריות עם העניין מעצם מעמד הידועים בציבור.

היום יש יותר ויותר זוגות שעושים טקסים פרטיים ללא רישום במשרד הפנים, היא ממש לא יוצאת דופן בכך, ולדעתי היא צודקת, כאישה, לא כדאי לה לעבור דרך הרבנות בדר"כ (מעצם הגישה המפלה מלכתחילה שנותנת לגבר את הכוח לתת גט).

ולכן כן, היא יכולה להישאר רווקה אבל מוכרת בישראל מבלי לעבור ברבנות (ואני מקווה שבמהרה בימנו יהיה מספיק אנשים שינהגו כמוהה ויביאו ללחץ חברתי שיאפשר נישואים אזרחיים בישראל).

 

[mykal]

אני דיברתי עליה,

ולא השויתי אליך.
היא מרוחקת ומנותקת כרגע מהוריו, וביחסים קרים עם משפחתה.
היא העלתה את הסוגיה 'של הוריו' שעלולים להציק ולהזיק אולי כשיהיו ילדים.
ועל כך היו כאן כמה סוגי תגובות.
את עשית איזו השואה להורים נותנים הכרה, מרוחקים, אצלם זה מתערבים ומציקם.
בעיני זה קצת שונה.

לגבי הרבנות--היא לא חייבת לעבור דרכם והיא גם לא רוצה.
היא רוצה להשאר בסטטוס רוקה למרות היותה עם בנזוג וילדים (כך כתבה).
הגיבה לה אסתי --שזו לא אופציה.
אני רק 'הגבתי ' כתוספת, שהם רשומים ע"ש מישהו--ואם חיים בזוגיות טובה הכל בסדר,
אם חלילה מתחילים חיכוכים--עלולות להוצר בעיות רישום ועוד.

הדברים שלי לא באו לחלוק על דבריך,
רק אם היא קוראת כאן--שתראה תמונה יותר מורכבת. הרי לכך שאלה--כי מצב מלכתחילה מורכב.

 

[dify]

אני לא מבינה על מה את מדברת

1. אצלנו היחסים עם ההורים עברו גילגולים שונים, בכל זאת היה לנו הרבה זמן יחד

ויש נקודות דמיון ונקודות שוני, כמובן, אני יכולה להציע את ניסיוני במה שהיה דומה וזה מה שהצעתי. את לא יכולה להודיע לה ולי מה כן או לא דומה, אין לך מושג אמיתי לגבי חיי.

2. מדוע להישאר רווקה למרות היותה עם בן זוג וילדים זו לא אופציה?
בטח שזו אופציה.
ואם חלילה מתחילים חיכוכים עלולות להיווצר בעיות?
למה, אצל זוגות שכן רשומים במשרד הפנים לא נוצרות בעיות? (להיפך, מעורבות הרבנות היא בעיה הרבה הרבה יותר גדולה מכל בעיה אחרת, תשאלי נשים עגונות ונשים שמוותרות על זכויותיהן כדי לקבל כבר את הגט המיוחל).

ל-ד-ע-ת-י
נכון לכל זוג באשר הוא, ולא משנה כיצד נישאו, להכין חוזה חיים משותפים, כזה שיסדיר מראש, כשהכל שליו ונעים, את ההתנהלות במקרה של בעיות ויהיה מחייב (יש פרוצדורה שמאפשרת לתת לו תוקף של פסק דין). אני דוגלת לא לחכות בכלל לבעיות אלא מראש לקחת מקדמי הגנה לעתיד הרחוק- לשמור על כושר השתכרות עצמאי, פנסיה נפרדת, חשבונות בנק נפרדים, רישום מסודר ברשויות של זכויות על רכוש בהתאם להסכמה מראש וכמובן זכויות מוסדרות בנוגע לעתיד הילדים הקטינים וכד').

אני יודעת בוודאות איך תראה פרידה שלי מחר, אצלנו הכל מסודר וברור ומובהק, לא תהיה אפשרות להפעיל מניפולציות ואף אחד לא יצא בתחושת "הפסדתי" כי היתה הסכמה ברורה מראש ורשומה ומוסדרת. ולכן אני לא מפחדת מחיכוכים. נקודה.
וכמו שאני יכולתי לעשות את זה, כולם יכולים. הנישואים ברבנות עם כתובה שאין לה שום ערך אמיתי ואין בה שום רלוונטיות אמיתית להחלטות העתידיות של הזוג היא ממש לא האופציה היחידה ובעיני גם לא האופציה ההגיונית לזוג עם שכל.

זהו.

 

[mykal]

סליחה,

במקום כל הזמן להוכיח לכולם כמה את יודעת טוב יותר וכשאת רוצה להשוות את עושה זאת,
כשלא משוים את קובעת.
אז רגע.

אף אחד לא אמר שהיא לא יכולה להשאר רוקה מול המוסדות.
ואיש לא משכנע את איש ללכת לרבנות ולא למשרד הפנים,.
וגם מי שכביכול במסלול 'רגיל' (כאילו) חייו יכולים לעלות על שרטון.
אין ביטוח לאיש.

רק כשמתחילים ממקום מורכב שהסיכוי/סיכון למורכבות גדולה יותר,
שברגיל לא חושבים על אופציה כזו--מראים איפה זה עלול להסתבך.
זה הכל.

ומבחינתי אל תחששי לא חלקתי עליך.
ובזה נראה לי מסוכם.

 

[dify]

בחיי שלא הבנתי מה את רוצה להגיד

חוץ מהעובדה שמעצבן אותך איך שאני מתנסחת.

כשאני יודעת משהו אני כותבת אותו בביטחון מלא
כשאני לא יודעת, אני מציינת שאני לא יודעת.

לא מתאים לך סגנון הכתיבה שלי? אל תקראי אותי. אני למשל לא קוראת אותך בכלל, אם לא היית מגיבה לי אני מבטיחה לך שלא היית מקבלת ממני תגובה.

 

[kagome10]