זה בדיוק מה שאני הבנתי ממך
שההתלבטות שלך היא לגבי יחסים ולא לגבי שאלת טקס הנישואין והמעמד הרישמי.
אגיב לשני הנושאים.
מבחינת שאלת הטקס. אני באמת לא מבינה בשביל מה את צריכה טקס בכלל. אנחנו לא עשינו שום טקס בשום שלב, אני לא מרגישה שום צורך בטקס, זה לא מפריע לשום דבר בחיינו
אני לא יודעת אם את יכולה בכלל "להעלים" חתונה בחו"ל, וגם אם נניח הצלחת בכך, יתכן שביום שתרצי להתגרש הוא יזכר להוכיח שנישאתם רק כדי להכריח אותך לעבור דרך הרבנות (נניח כי הוא ירצה להתנקם בך על שבגדת בו או משהו כזה, מי יודע מה יהיה עוד 20 שנה..)
בקיצור, זה נשמע לי רעיון רע מאד ואני לא מצליחה להבין את התועלת שבו, אשמח להבין את הלך המחשבה שלך.
לגבי נושא הקשר עם ההורים,
תשמעי, זה נושא ממש ממש מורכב. זה מורכב בעיקר בגלל "הילד" של ההורים. אם הוא רוצה לנתק, מילא, אבל הרבה פעמים "הילד" לא באמת שלם עם הניתוק ובאיזשהו מקום תמיד נשארת תקווה שאולי זה ישתנה ולכן זה משחק אינסופי.
מה שאני למדתי מהשנים הללו, זה כמה דברים:
1. הכל תלוי בזוגיות שלכם, אם אתם מגובשים יחד זה הרבה יותר קל. כ-ל דבר נעשה תוך תיאום יחד מראש והסכמה וכבוד הדדי.
2. בסופו של דבר מתרגלים. מבינים שזה מה יש וסיפור אגדה לא יהיה פה. גם הם וגם אתם. זה לא בהכרח פותר בעיות אבל גם הבעיות כבר מוכרות, כבר יודעים למה לצפות ולאן זה יסלים, לומדים לחיות עם זה.
3. אפשר לשלוט על המינונים. שום דבר הוא לא תורה מסיני. לא חייבים לגור לידם, לא חייבים להגיע כל שבוע לבקר, לא חייבים לעשות ארוחות משפחתיות. תעשו מה שמרגיש לכם נכון באותו שלב.
4. אין דבר כזה "לעד", אנשים משנים את דעתם ומשתנים בעצמם, מה שנכון לעכשיו לא בהכרח יהיה נכון לעוד שנה.
את גם נשמעת לי מאד מופתעת. אבל את ממש ממש לא היחידה, כמו שגילית למשל לגבי ליל הסדר. כן, בהחלט יש אנשים שלא עושים ליל סדר בכלל או עושים כל מיני אלטרנטיבות, זה שאתם רגילים לאיזה מיינסטרים מקובל לא אומר שאין עוד מלא אופציות חשיבה. וכן אנשים בוחרים בהם. כמו לבחור לא להתחתן או לבחור שחבר יחתן אתכם מול שאר חבריכם הטובים. הכל תקין והכל מקובל. כמו לעשות חתונה טיבעונית באוהלים בנגב. הכל הכל לגיטימי (בגבולות המוסר והחוק כמובן
)
אישית אני כל כך בעד סדר אלטרנטיבי עם חברים, חבל"ז!
שונאת ארוחות משפחתיות, העמדת פנים ומוצי פוצי מזויף עם הדודה שרואים פעם בשנתיים. יאחס. בקלות יכולה לוותר על זה (והיו גם שנים שבשמחה ויתרתי, היתה גם שנה שהתארחתי אצל משפחה אחרת והתייחסתי לזה כמו אנתרופולוג שחווה מנהגים של תרבות אחרת, זה היה מרתק לראות דינמיקה של משפחה אחרת שאתה לא חלק ממנה, תענוג!!
)
תפתחי את הראש. ככה פשוט. את צריכה להתרגל. עוד כמה שנים זה ישתנה.
אחד הדברים שאני יכולה להגיד לשמחתי על הורי, זה שבאיזשהו שלב הם פתחו את הראש ויצאו מהצורך ללכת עם המוסכמות ואז הם גם השתחררו מהמעורבות של משפחות המוצא בחייהם (ושל עוד "דודות" והשאלה "מה יגידו") והם שניהם היום אנשים הרבה יותר מאושרים מאשר ב20 שנה שבה הם הקפידו ללכת בתלם. אני לשמחתי קיבלתי את השיעור הזה הרבה יותר מוקדם
ואני נהנית מכל רגע
