האם "בָּנִים" באחת התקופות עשויים לכלול בנים ובנות?
האם "בָּנִים" לפחות באחת התקופות (תנ"ך, לשון חז"ל, ימה"ב, עברית חדשה) עשויים לכלול בנים ובנות?
ניסיתי לראות בערך "בן" במילון ספיר המקוון, אבל לא ממש הבנתי תשובה שם.
עד כמה נפוץ בזמנינו לשמוע אב או אם שאומרים, הבנים שלי במשמעות של הילדים שלי? בכל אופן, דוקא מהקשר זה אפשר ללמוד על כך שילדים כוללים גם ילדות, למשל מאֵם האומרת "הילדים שלי חרוצים מאוד!" או מגננת האומרת "הילדים בגן ישנים בין השעות שתים עשרה לאחת". (נשמע לי פחות סביר שאם תאמר "הילדים והילדות שלי חרוצות מאוד" או נשמע פחות סביר שהגננת מתכוונת לזכרים בלבד). ואכן, במילון ספיר המקוון בערך ילד נכתב ש"ילדים (בּצוּרת הריבּוּי) שֵם כּולל לבָנים וּלבָנות". הוכחות לכך מהתנ"ך, לשון חז"ל, לשון ימי הביניים, לא ממש ראיתי שם.
לסיכום, אשמח לדעת תשובות לשלוש השאלות הבאות
1) האם "בָּנִים" לפחות באחת התקופות (תנ"ך, לשון חז"ל, ימה"ב, עברית חדשה) עשויים לכלול בנים ובנות?
2) עד כמה נפוץ בזמנינו לשמוע אב או אֵם שאומרים, הבנים שלי (=זכרים ונקבות) במשמעות של הילדים שלי?
3) היכן קיים מקור בתנ"ך או בחז"ל שילדים הם צורת הריבוי של זכרים ונקבות?
האם "בָּנִים" לפחות באחת התקופות (תנ"ך, לשון חז"ל, ימה"ב, עברית חדשה) עשויים לכלול בנים ובנות?
ניסיתי לראות בערך "בן" במילון ספיר המקוון, אבל לא ממש הבנתי תשובה שם.
עד כמה נפוץ בזמנינו לשמוע אב או אם שאומרים, הבנים שלי במשמעות של הילדים שלי? בכל אופן, דוקא מהקשר זה אפשר ללמוד על כך שילדים כוללים גם ילדות, למשל מאֵם האומרת "הילדים שלי חרוצים מאוד!" או מגננת האומרת "הילדים בגן ישנים בין השעות שתים עשרה לאחת". (נשמע לי פחות סביר שאם תאמר "הילדים והילדות שלי חרוצות מאוד" או נשמע פחות סביר שהגננת מתכוונת לזכרים בלבד). ואכן, במילון ספיר המקוון בערך ילד נכתב ש"ילדים (בּצוּרת הריבּוּי) שֵם כּולל לבָנים וּלבָנות". הוכחות לכך מהתנ"ך, לשון חז"ל, לשון ימי הביניים, לא ממש ראיתי שם.
לסיכום, אשמח לדעת תשובות לשלוש השאלות הבאות
1) האם "בָּנִים" לפחות באחת התקופות (תנ"ך, לשון חז"ל, ימה"ב, עברית חדשה) עשויים לכלול בנים ובנות?
2) עד כמה נפוץ בזמנינו לשמוע אב או אֵם שאומרים, הבנים שלי (=זכרים ונקבות) במשמעות של הילדים שלי?
3) היכן קיים מקור בתנ"ך או בחז"ל שילדים הם צורת הריבוי של זכרים ונקבות?