עובדה שלא.
אני לא חושבת שיש היום יותר חובבי מד"ב מכפי שהיו בשנת 85, נאמר, כשהז'אנר נפל את הנפילה הגדולה שלו שכמעט לא קם ממנה. ספר מדע בדיוני מצליח (לא ברמה של חולית. ברמה הנורמלית), מוכר בארץ בכ-2000 עותקים. מספיק שהאגודה מאפשרת בכנסים שלה הצבת דוכנים של חנויות/הוצאות ספרים, במקום שבו עוברים אלפי אנשים שהם חובבי הז'אנר במשך שלושה ימים, כדי להשפיע משמעותית על כמות העותקים הנמכרים (וגם על הרווחים, כי יש יותר רווח מדוכן בלי מתווכים (ובמחיר מוזל) מאשר ממכירה בסטימצקי שלוקחים חצי ממחיר הספר לעצמם ומשלמים את השאר אחרי חצי שנה). אם נוסיף לזה שהאגודה, בגלל עצם הארגון, מאפשרת העברת אינפורמציה יעילה יותר (חבר אגודה יודע על הרבה יותר ספרי מד"ב חדשים שיצאו מאשר אדם שאינו חבר אגודה, וגם יודע יותר על האיכות שלהם, וזה בגלל הדרכים השונות להעברת מידע, שהראשית ביניהן היא המימד העשירי, אבל גם לכנסים יש חלק לא מבוטל בהעברת מידע), וגם הפעלת לחץ ממוקד איפה שצריך, אפשר לראות שכן, עדיף שיש התארגנות על פני תפזורת לא מאורגנת של צרכנים בודדים. בחיאת, ממתי הצרכן הישראלי יודע להפעיל לחץ יעיל?