שאלות מרגיזות

[frumkin1]

תוספת קטנה

אם כבר אז כבר- אני הצטרפתי לאגודה על מנת לקדם את הכנסת הספר "המשחק של אנדר" לתוכנית הלימודים כספר חובה. הצעתי את הרעיון לועד, אבל הוא נגנז לדעתי- או הלך לאיבוד בירוקרטי. ככה אני חושב לפחות, אני לא בדיוק סגור על מה קרה.

 

[Rivendell]

לטעמי הספר הזה ממש אובר-רייטד.

 

[frumkin1]

באמת?

אני מעריץ מושלם שלו (אבל לא של ההמשכים). מה עוד, שאחרי שפגשתי את אס"ק באייקון ואיששתי את העובדה שהאדם גאון- בכלל....

 

[Rivendell]

אני לא יודעת מה לימדו אצלך

אבל אני למדתי בדיוק סיפור קצר אחד של עגנון. אמרתי מגוון - התכוונתי לזה. אם מערכת החינוך תנטוש את כל הספרים הקלאסיים ותלמד רק מד"ב - לא זו המטרה בעיני. אני חושבת שהמטרה היא לתת טעימות. זה אומר כן להכניס מד"ב, אבל לא רק מד"ב. לתת קצת מכל סוג, כדי לתת לילדים בסיס לגלות מה הם אוהבים. אם ילמדו ספר מד"ב טוב אחד בבתי הספר, אין ספק שיהיו ילדים שיגלו שהם מאוד אוהבים את זה, וימשיכו לקרוא את הז'אנר. אבל צריך לתת הזדמנות גם לילדים שאולי יאהבו את עגנון, את ביאליק, או אפילו את אתגר קרת.

 

[frumkin1]

נכון מאוד.

מיותר לציין שלא טענתי שצריך ללמוד רק מד"ב. מה שאני כן טוען- זה שכמו שחובה ללמוד ספר אחד שהוא רומן שתהיה החובה ללמוד ספר אחד שהוא מד"ב טהור. כרגע- אין את זה.

 

[frustrated]

ראוי גם ראוי

בוחרים את הספרים לתוכנית הלימודים בבית הספר על פי איכותם הספרותית. עם כל הכבוד לספרות המדע בדיוני, אותה אני לא מכיר כלל וכלל, עגנון הוא אחד היוצרים החשובים ביותר של המאה העשרים, והסופר העברי החשוב ביותר בהיסטוריה. הוא לא כתב יצירה אחת שלא ראוי ללמד. אין סיבה ללמד מד"ב רק בגלל שזה מד"ב, צריך לבדוק את האיכות של זה. אכן שמעתי כי המשחק של אנדר נכנס לאחרונה לתוכנית הלימודים, ואם כך, אני מקווה שראוי יהיה ללמד את זה לצד ביאליק ועגנון.

 

[frumkin1]

הרעיון הוא

שאתה חושב שסיפורי עגנון הם נפלאים, אני חושב שהם משעממים ולא חשובים. אני לא טוען שצריך להוריד את עגנון מתוכנית הלימודים... כמו שריוונדל אמרה- צריך שיהיו טעימות מכל סוג.

 

[frustrated]

תשתעמם

זה לא משנה כמה הם משעממים אותך, אי אפשר להתכחש לעובדה שעגנון הוא הסופר העברי החשוב ביותר והמשפיע ביותר בהיסטוריה של השפה. מבחינתי הוא מרתק, אבל סופר יכול להיות חשוב ומשעמם באותו זמן, ע"ע חיים הזז, יוסף חיים ברנר, אורי ניסן גנסין ואחרים.

 

[frumkin1]

וזה מוביל אותנו לשאלה

האם ספור שמציג תובנות נפלאות על החיים, אך בצורה משעממת ראוי להיות סופר? מצידי- שיכתוב מאמר או ת'זה, לא ספר. שוב, *אני* חושב שעגנון משעמם. אתה יכול לחשוב שהוא מרתק, נפלא, משעשע, מצחיק ועוד. ממש אין לי בעיה אם זה.

 

[Tennessee]

בלי קשר לסובייקטיביות של "עניין"

שעל כך לדעתי כולנו מסכימים, רציתי רק לומר שגם מאמר/תיזה לא חייבים להיות משעממים

(כך אני מקווה לפחות).

 

[Rivendell]

גיוון אומר בהכרח שמשהו ישעמם מישהו

אבל מה - ספרות, כמו כל אמנות אחרת, צריך ללמוד מהבסיס. נכון יותר ללמוד קודם את הקלאסיים ורק אח"כ את המודרניים.

 

[Boojie]

מסכימה במאה אחוז - עם הסתייגות.

גם אני תומכת בכך שלא צריך ללמד מד"ב רק כי הוא מד"ב, אלא להקפיד על איכות. אבל, בלי קשר למד"ב, אני חושבת שראוי להכניס לתוכנית הלימודים גם כמות מסוימת של "ספרות פופ", ולא רק ענקי רוח ואושיות תרבות. למה? כי זה חלק בלתי נפרד מהתחום הקרוי "ספרות", חלק בלתי נפרד מההתפתחות התרבותית האנושית, וכשמלמדים תחום צריך לחשוף את הלומדים לטווח הרחב שלו, ולא למדגם לא מייצג של פינה אחת מתוכו.

 

[Rivendell]

בדיוק. העקרון המנחה צ"ל "גיוון"

 

[frustrated]

ואכן עושים זאת, ובצדק כמובן

תוכנית הלימודים כוללת גם ספרות מודרנית יותר. אני אישית אלמד השנה עוד מחזה של יונסקו, סיפור של סאלינג'ר, את "הזר" של קאמי, ושירה מודרנית של נתן זך ויהודה עמיחי. לא הכל צריך להיות סופרים ומשוררים שמתים כבר חמישים שנה ויותר, ורצוי וראוי גם ללמד ספרות מודרנית, כל עוד היא ראויה ללמידה. אם ספר מד"ב הוא מספיק טוב בשביל שתלמידים ישקדו על כל פסקה בו, אין שום סיבה שהוא לא יהיה בתכנית הלימודים. מכיוון שאני לא קורא מד"ב, אני לא יכול לתת דוגמאות.

 

[Athaclena]

בספרות

נראה לי שהיה את the fun they had וa feeling of power, 2 סיפורים קצרים של אסימוב, באיזה ספר של ספרות, אולי קראו לו מראות.

 

[Boojie]

אגב, כשהייתי בחטיבה,

למדנו שנה שעברה של מדע בדיוני במסגרת לימודי הספרות. בעיקר סיפורים של פרדריק בראון. אני חייבת לציין שזה היה עונג גדול (למרות שאהבתי גם את הבלדות והסיפורים הקצרים ה"קונבנציונליים" מהשנה שלפני זה...) כלומר, הסיפורים היו עונג גדול, לא הלימודים. ללמוד לא אהבתי מעולם.

 

[Tennessee]

The Fun They Had הוא על למידה

בעתיד, נכון? (לא רוצה לפרט כדי לא לשלב פה ספויילר). אם כן, אז אהבתי את הסיפור, למרות שהתרשמתי כי הוא נכתב יותר למטרת פארודיה, והרעיון העתידני הוא רק הדרך...

 

[דדאלוס]

פשוט מאד

תחשבי שכמעט ולא היו תרגומים לעברית של רומן גארי ו/או מוראקאמי הרוקי, ולכן מעט מאד קוראים בעברית היו נחשפים ליצירותיהם. עכשיו, נניח שאת אוהבת אותם. נניח שאת חושבת שזה פספוס גדול שקהל רחב לא נחשף אליהם. נניח שהתרגום היחיד של גארי היה לספרים יותר זניחים שלו. נניח שגם לגבי אלו שכבר תורגמו לא מדובר בתרגום משובח. האם גם אז היית שואלת למה צריך לקדם את הנושא, ומה זה בדיוק לקדם אותו? האם לא מספיק היה שרק את נהנית מ"עפיפונים" כשקראת אותו באנגלית, צרפתית או כל שפה שהיא לא לשון הקודש?

 

[Rivendell]

השאלה במקרה הזה היא אחרת

האם צריך אגודה לדבר כזה? לחץ של צרכנים לא היה מספיק? אבל זה כבר באמת משהו שקשה לחזות, לא? העובדה היא שאין אגודה כזו של ספרות מיינסטרימית. אין לי גם ויכוח עם העובדה שקיים זלזול במד"ב, שלא בצדק. אני סתם מעלה שאלות תיאורטיות.

 

[דדאלוס]

מה זה "לחץ של צרכנים"?

כדי שיהיה לחץ כזה צריך (א) שיהיו בכלל צרכנים ו(ב) כדאי מאד שהם יהיו מאוגדים על מנת שללחץ יהיה אפקט. לכן, כן - לדעתי צריך אגודה לדבר כזה. אין אגודה לספרות מיינסטרימית משום ש"מיינסטרים" הוא משהו כוללני וכללי מאד, בתוכו רב השונה על המשותף, ולא כל שכן - אינו נתון בגטו.