היסחפויות...
(אני אתעלם משני הניסיונות הראשונים שלך. לא שופטים בנאדם בשעת כעסו) ולעניין: 1. הרפואה האלטרנטיבית מורכבת משרלטנים רבים, נכון. אך מכיוון שיש לי "ניסיון" לא קטן איתה, אני יודעת להבדיל. אתה לא מכיר אותי מספיק בשביל לקבוע שאני מקשקשת שטויות בענין, אך מצד שני, אתה גם לא מכיר אותי מספיק, בשביל לקבוע שאני באמת יודעת מה שאני אומרת, וזה לא אשמתך. אני יוצאת בשבחה של הרפואה הסינית (שוב), מהכיוונים שאני
מכירה אותה! ואם תשים לב, כשאני אומרת דברים שאני לא בטוחה בהם, אני משתדלת מאוד לסייג את דברי. 2. מה זה "תקווה", אם לא משהו שקשור ב"רוח"? אולי תקווה זו פעולה פיזית? מענין מאוד. מעולם לא אמרתי שהרוח אמור לבוא
במקום החומר! הרוח משלים את החומר! -> שים לב להבדל! (יערב לך, אם אתה מאמין ב"מים הקדושים מהרב". מקווה בשבילך שלא נתפסת ברשת שרלטנית). 3. לידיעתך, אני די מתעניינת בנושא הזה, וקראתי ולמדתי עליו הרבה. אחת הבעיות היא, שאני גרועה במקורות, ולכן (ואני לא לגמרי מאשימה אתכם על כך), החריפות הזאת נגדי. לגיטימי. זו הבעיה שלי. (בטח גילגולי הוא מרסיס שבור מהמפץ) נכון שאני לא מומחית ולא חוקרת ולא יודעת יותר ממה שאני יודעת (וזה לא הרבה, ביחס למה שעוד יש לי ללמוד), אבל זה גם לא אומר שאתה יכול לבטל הכל במחי יד, כאילו אתה
כן חקרת. אני מצטטת אותך ´מצטט אותי´: ´את למעשה אומרת:"דבר שאין לנו הוכחה לקיומו... משפיע על החומר כך וכך". רק תזכיר לי על מה דיברנו? שים לב שכתבתי "רוח", לא התכוונתי לנשמה, ובאמת תהיתי עם המרכאות הכרחיות... עכשיו אני רואה שכן. אז מאיפה חוצפה?? מאיפה החוצפה, ומאיזה כיוון היא באה? 4. ואשתדל לענות לך בטון שתבין, כי התחלת קצת להגזים (זה כבר ניסיון שלישי, לא?) : אדוני(!), ה"רוח" מסוגלת לרפא (בכל אופן, לפחות באופן חלקי), וגם מסוגלת לגרום לחולי. תופעות "רוחניות" (כלומר- לא פיזיות. ולא הכוונה לתופעות על-טבעיות [בצורה אליה אנו משייכים מילה זו]. לא ניסים!) משנות את ה"חומר"! משפיעות על ההורמונים ועל תפקוד המוח. לך תלמד קצת על כך. (אפשר להיות כופרים כדי להאמין בזה- אין בהכרח קשר של ממש לאמונה) אני מתנצלת שלא הסברתי מראש את כוונתי בביטויים "רוח" ו"רוחניים", הייתי בטוחה שזה ברור. 5. לך תלמד פסיכולוגיה, זה מאוד מענין. אז לידיעתך, לפעמים (עם דגש על לפעמים), אדם
כן יכול לגרום לעצמו להיות חולה. באויר יש תמיד חיידקים, אך האדם, בחוסן הפיזי שלו, לא מרגיש בקיומם. ברגע (זו קצת פרשנות שלי, במידה מסוימת, אבל זו רק דוגמא) שהוא מרגיש את עצמו חולה, הוא "מחליש" לעצמו את המערכת החיסונית, ו"תופס" את המחלה. לפני מספר שנים, נערך מחקר באיזשהו מקום בארה"ב, והוא הלך בערך כך: הודיעו שוירוס צפוי להתפשט בקרב עובדי הדואר (או משהו כזה), בימים הקרובים, ונערכים לקראת אחוז גבוה של חולים.. מקרב אוכלוסיית עובדי הדואר, אחוז גבוה למדי לא הגיע לעבודה באותם ימים. חלק ניכר מתוך "נופשי חופשת מחלה", היה
חולה באמת, כולל חום, כאבי ראש וכדומה (משהו כמו 30%). אני לא זוכרת את פרטי המקרה הזה, אז לא לתפוס אותי על המילה. השתדלתי להעביר את הרעיון המרכזי העומד מאחורי זה. בקשר למהימנות המחקר: נתקלתי בו בכמה וכמה מקורות, בינהם, אדם שעוסק הרבה בנושא (נדמה לי פסיכולוג, בין השאר), שראה את המסמך. אם להאמין לזה או לא- זו שאלה של אמון בבני אדם. מי אמר שהילד מדמיין? אף פעם לא היית ילד? למרות שזה בטח קרה לי לא פעם (לא אהבתי ללמוד במיוחד, באותן שנים
), אני זוכרת פעם אחת בברור. לא חשבתי שזהו מקור החולי, למען האמת, אלא רק: "מזל שאני בבית... אם הייתי חוטפת כזה כאב ראש בי"ס, זה לא היה טוב.." אני לא משלה את עצמי- אם הייתי הולכת ללימודים באותו יום, סביר מאוד שלא הייתי חוזרת בריאה משם. אבל מה, גם שם לא מי-יודע-מה ניסיתי להיות בריאה במיוחד
אגב, אני מאמינה שתופעת הריון מדומה, מוכרת ע"י אי אילו וטרינרים גדולים (אחד בטוח, לפי מה שידוע לי), כהתפתחות חומרית, הנובעת מבעיה פסיכולוגית. אני מקווה מאוד שדעתך חזרה אליך. סליחה על ה´כעס´ שלי- זה רק להט הכתיבה.. מקווה שעניתי על התמיהות.
קורין