מרגישה צורך להתיחס ../images/Emo52.gif
הנושא נראה לי חשוב לאור ניסיונות בעבר, ואני כן רואה בו חשיבות לפורום, ללא כל קשר למורה המדוברת. אותה אינני מכירה כלל, וגם באייקידו אין לי מושג. אני יכולה בהחלט להבין את ההרגשה הלא נעימה למקרא ההודעה, בייחוד אצל מי שמכיר ומוקיר. ואני יכולה גם להבין ולכבד את ההתיחסויות שלהם. וזה מביא אותנו לשאלה הקשה: אנחנו תמיד חוזרים ואומרים שמותר ולגיטימי להעביר גם ביקורת, בונה, עינינית, ובצורה מכובדת. כולנו (אולי רובנו?) מסכימים לכך. אלא שהשרשור הזה מעלה לדיון את השאלה: כיצד מגדירים ביקורת כזו? כדי לא להישמע מתחסדת, אקדים ואנקוט עמדה, שלדעתי הביקורת שהובאה עונה על הקריטריונים הללו. הסתיגות אחת, שלדעתי איננה קריטית, היא השאלה האם חייבים תמיד, בכל מקרה, לדבר
קודם עם המורה לפני שכותבים דבר מה. אני אומרת "לא קריטית", כי זה יכול להיות עסק מסובך, ולא תמיד סיבה מספיק מוצדקת כדי לא לומר משהו שאני חושבת, בתנאי שזה נעשה לפי הכללים הנ"ל. אולי עמדתי זו מושפעת מהעובדה שאני, כמי שיכולה להכיר במורכבותו של כל אדם ואדם, בשום אופן לא אהיה מושפעת יתר על המידה מביקורת. העמדה שלי היא קרובה לעמדה של אמיר, אבל ארחיב מעט. אין אדם, ובכלל זה מורה, ובכלל זה מורה לאומנויות לחימה, שיהיה טוב לכל תלמיד, בכל שלב, בכל זמן. אין חיה כזו! כדי שמורה יהיה המורה הטוב ביותר בשבילי, הוא צריך להתאים לי בהרבה מאוד אספקטים, וזה לא מספיק. אני צריכה, גם, לפגוש בו בתקופה מסוימת של חיי, ובתקופה מסוימת של חייו. הרבה מאוד פקטורים צריכים להסתדר כדי שהמפגש יהיה טוב, מוצלח, מספק, מפרה ומהנה. לכן אני טוענת שכאשר זה קורה, יש שני אנשים עם הרבה מזל. אני יכולה, בקלי קלות, לדמיין אותי קוראת כאן ביקורת על המורה שלי, אותו אני מעריכה במידה עצומה. אם זו תהיה ביקורת עינינית, מכובדת ובונה, אני יכולה אפילו לנחש על מה היא תיסוב, בצדק. (שלא לדבר, עלי......) בעיני, זה בסדר. כך שנשארו לנו שתי אפשרויות: א: להחליט
שאין ביקורת כלל, על אף אחד, אף פעם. ב: להחליט שאפשר לבקר, בכללים נוקשים של כבוד ועיניניות. במקרה א', אנחנו נאבד חלק ממה שהפורום מסוגל לשרת במקרה ב', אנחנו צריכים להיות ברורים בקשר לכללים, וזה מאוד קשה. אסור גם לשכוח שלא כל אחד הוא אומן בהתנסחות. לכן אין צורך להיתפס למילה זו או אחרת, אלא להתיחס לכלליות. במקרה הנוכחי, אולי אפשר היה לנסח דברים מסוימים בצורה אחרת, אך בעיני, אינני רואה חוסר כבוד. אני שומעת בעיקר חויה אישית, מוסברת, בלי ניסיון לעשות הכללה, ותוך הדגשה של החויה האישית והמשמעות האישית שלה. אדם הוא יצור מאוד מורכב, שום מילה טובה לא תהפוך אותו לעל אנושי, ושום ביקורת לא צריכה לפסול אותו. פרופורציה, הדבר הכי קשה. הביקורת שהובאה לא תמנע ממני לנסות ללמוד אצל המורה הזו, כי כל מה שקראתי הוא שהיא מורה טובה. זה רק יכין אותי לקראת אפשרות שאולי אפגש בדברים דומים, ואז, אהיה יותר מוכנה לשוחח איתה על כך, ולהסביר לה את הצרכים שלי, לתת צ'אנס. סליחה על האורך, וגם נדמה לי שלא שירשרתי נכון...
