שאלה על מנטרה

[זה פשוט]

אני לא חסידת אדויטה. אני לא חסידה בכלל

 

[ינוקא1]

את כותבת כמו חסידה

 

[זה פשוט]

זו פרשנות.

 

[ינוקא1]

אין לי שום דבר נגד פרשנויות.

כל עוד זוכרים שהן בחירה שלנו.
&nbsp

 

[זה פשוט]

שוב, בחירה של מי?? נראה לי שאפרוש, אין שם מקום. ביי

 

[ינוקא1]

והאם אצלך יש מקום ? ביי.

 

[זה פשוט]

יש מקום לכמה רהיטים, טלויזיה, מקרר, תנור. זהו בערך..

 

[ינוקא1]

גם זה משהו ....

לפחות האחדות הקוסמית השאירה מקום לטלוויזיה ולמקרר ולתנור - אפילו ש"את כבר כאן" הם לא מיותרים (גוווואלד

)

השיחות שלי בפורום עם אנשי אדוויטה זה בערך כמו שיחות עם חוזרים בתשובה ש"ראו את האור" :
הם בטוחים בהכל , יש להם תשובה להכל , ואין להם באמת מקום לספק.
אין מקום לאפשרויות אחרות בכלל - כי מבחינתם זוהי "החוויה".

וכל טענה אחרת שיגידו להם זה "מחשבות" , זה "תיאוריות" , זה "דמיונות" , זה "מילים".....
ומבחינתם המישהו הזה שטוען נגד דעתם הוא שבוי בידי המחשבות וה"אני" הקטנוני שלו (מסכן שעוד לא ראה את האור

) .

אני בסך הכל רוצה להניח לך מראה מול הפנים , כדי לראות איך נראית ה"הארה" הזו מבחוץ (אגב , היא סוג של פנאטיות, לא הארה).
יש בפנאטיות משהו מאוד מושך , הפנאטים תמיד מדברים בשם ה"אמת" - וזה פנאטים מכל סוג שהוא.

פנאטיות תמיד מוקצנת לצד אחד , ואנשים מבלבלים בין הקצנה לבין אמת.
(הקצנה גם נותנת חוויה חזקה מאוד , אגב).
במקרה של האדוויטה ההקצנה היא לצד של "אין עולם" , "אין אישיות" , "הכל אשליה" בלה בלה בלה.

לעומת זאת , מואר אמיתי כמו בודהה , למשל , לא ענה על השאלה - האם "יש אני" או "אין אני" ?
כי התשובה של המואר האמיתי היא באמצע - בין היש לבין האין.
המוארות היא האפשרות לשני הדברים.

(לי יש פנאטיות אחת : הפנאטיות נגד הפנאטיות).

 

[זה פשוט]

כתבתי שאני לא חסידה של אדויטה. אני לא מאמינה בכלום.

לפחות על הנייר

 

[זה פשוט]

לדעתי אתה מאוהב בעצמך ובדרך שלך וכאן הבעיה.

כי במצב כזה קשה לראות שאתה עדיין בתוך הביצה (לא של תרנגולת..)
ולכן אתה כל הזמן מתגונן. יהיה לך קשה לצאת משם כל עוד אינך כופר בזה.
כל עוד אינך כופר בכל דבר שאינו הרגע הזה..
&nbsp

 

[ינוקא1]

לפני רגע אמרת שאין לך אמונות ....

אז מאין מגיע הצורך לכפור ? גם לכפור בכל אמונה זוהי אמונה

&nbsp
אני לא "מאמין" , נסיון חיי לימד אותי :
&nbsp
כשתרגלתי צ'י גונג , האידאל היה להגיע ל"תנועה ללא מאמץ".
אך הסתבר לי כי כדי להגיע לתנועה ללא מאמץ נדרש מאמץ רב.
כי הטבע האנושי , הטבע של העולם הוא מאמץ.
ונדרש מאמץ עצום ואסטרטגיה כדי להגיע למצב של "לא להתאמץ".
&nbsp
וראיתי שכך זה בכל דבר.
כדי להגיע אל ההוויה באמת , נדרש מאמץ.
&nbsp
ויש הוכחה פשוטה :
אם את באמת בהוויה , אז מכיוון שההוויה היא גם אני (וכל יצור אחר) את אמורה להרגיש אותי כפי שאת מרגישה את עצמך.
האם הדבר כך ?
&nbsp
אם זה לא כך , סימן שאינך באמת שם.
&nbsp

 

[זה פשוט]

במוארות אין אני כמחשבה. יש אני כתודעה. זה הכל.

 

[ינוקא1]

במוארות יש אני כתודעה ,

אני כמחשבה ,
אני כרגש ,
אני כמעשים.
&nbsp
ואין שום סתירה בינהם.
&nbsp
ה"אני כתודעה" נמצא בתוך המימדים האחרים , ומפעיל אותם.
&nbsp
כמו אדם עם בגדים עליו.
&nbsp
&nbsp
&nbsp

 

[ינוקא1]

את גילית את ה"אני כתודעה" שלך ,

וזה יפה מאוד.
זוהי תנועה פנימה , שאיפה.

כעת נשאר החצי השני :
להוציא את ה"אני כתודעה" הזה החוצה , לבטא אותו במציאות.
במחשבות , ברגשות , ובמעשים.
לבטא את תודעתך בגופך הפיזי.
לעשות את כל פעולותיך כ"תודעה".
וזוהי הנשיפה.

מוארות אמת היא השלמתם של שני התהליכים הללו.

 

[זה פשוט]

עם זה אני לגמרי מסכימה

 

[ינוקא1]

סוף טוב , הכל טוב

 

[ינוקא1]

אגב , יש בספר "התקדשות" , כמה פרקים חשובים בנושא הזה.

כלומר ביטוי האחדות במציאות.
&nbsp
&nbsp

 

[זה פשוט]

בלי פעולות יש דמיונות? בלי פעולות יש שקט. הבנת הכל הפוך..

 

[ינוקא1]

לא מאחל לאף אחד להיות ללא פעולות ....

המהות שלנו כבני אדם היא לפעול וליצור.
לא רק "להיכנס פנימה" , אלא גם להוציא החוצה את ה"פנימה" הזה.

בסתיו ובחורף , הכל נכנס פנימה.
באביב ובקיץ - הכל יוצא החוצה.

יש שאיפה - פנימה.
ונשיפה - החוצה.

כניסה פנימה בלבד זה לחיות את כל חייך רק בסתיו , או לשאוף מבלי לנשוף.

 

[זה פשוט]

אתה מתבלבל ומבלבל וחבל. הניק אומר הכל. זה פשוט יותר מפשוט