שאלה מעוברתת

[ך ו פ ה]

שאלה מעוברתת

נאמר במהרה יבוא ויגל לבנו, שאלתי היא, איך אומרים ויגל לבנו בלשון עבר? טיינקס

 

[אסופית02]

אתמול גל לבנו

 

[טללי בוקר]

בטוחה?

יסב - הסב יטה - הטה יכה - הכה יגל - הגל?

 

[אסופית02]

צודק, אכן בניין הפעיל

השאלה אם כל הנטיה אכן מתקיימת בבניין זה.

 

[גנגי]

אכפת לך לנקד?

וגם לתת את המקור המדוייק של הציטוט?

 

[lexigali]

זה כמו:

"ישמחו השמים ותגל הארץ". ולא ברור לי למה גזרת ע"י נוטה כאן על דרך ע"ע בהפעיל.

 

[or99]

יש גם...

"יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ, וִיחֻנֶּךָּ" וגם: "יָסֵר מֵעָלַי שִׁבְטוֹ, וְאֵמָתוֹ אַל-תְּבַעֲתַנִּי" (איוב ט לד)

 

[ך ו פ ה]

אוקיי

זה נאמר בברכות ההפטרה, והנה הטקסט כשהוא מנוקד. בִּמְהֵרָה יָבׁא וְיָגֵל לִבֵּנוּ

 

[שבולת ירוקת העין]

ישושום מדבר וציה

וְתָגֵל ערבה... המשפט המצוטט בשאלה אינו במקרא, אך הפועל מצוי במקרא במקומות אחרים: למשל משלי כ"ד,יז: בִּנְפֹל אוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמָח וּבִכָּשְׁלוֹ אַל-יָגֵל לִבֶּךָ. (עם רמז אקטואלי למאורעות אתמול) יָגֵל (במשמעות הזאת) הוא משורש גי"ל, בניין קל, עתיד (צורת משנה של יָגִיל). צורת העבר: גָּל (כמו יָשִׁיר שָׁר, יָרִיב רָב וכו') זה לא הפעיל, על אף שמבחינה צורנית יש זהות עם יָאֵר, יָסֵב, יָסֵר – אלה כולם הפעיל אף כי בגזרות שונות (כך גם יַטֵּה ויַכֵּה, אלא שניקודם שונה). ההבדK הסמנטי-תחבירי ביניהם ובין יָגֵל דנן הוא שהם פעלים יוצאים כלומר יש אחריהם את*+מקבל הפעולה [=מישהו שעליו מתבצעת הפעולה]. ואילו יָגֵל הוא פועל עומד (אף אחד לא מבצע פעולה על מישהו או משהו אחר). הוא גל (=שמח) ולא משמח מישהו אחר. במקרא יש מקום אחד שבו צורת עבר מן הפועל הזה: יש' סה,יט: וְגַלְתִּי בִירוּשָׁלִַם וְשַׂשְׂתִּי בְעַמִּי וְלֹא-יִשָּׁמַע בָּהּ עוֹד קוֹל בְּכִי וְקוֹל זְעָקָה. לא מצוי גל אבל זו כאמור הצורה המתבקשת. דרך אגב, יש במקרא גם יָגֶל אחר. בראשית כט,י: וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת-רָחֵל בַּת-לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וְאֶת-צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב וַיָּגֶל אֶת-הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וַיַּשְׁקְ, אֶת-צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ. נראה אותו הדבר, אך זה משורש גל"ל בבניין הפעיל * הנה "יש את" שהוא מותר

 

[or99]

אבל בברכות ההפטרה...

ניתן להבין את "יגל" גם כפועל יוצא. אולי...

 

[ספלינטור]

ממש לא

לבנו הוא שם מיודע, אז אם הוא המושא הישיר, צריך היה להיות "יגל את לבנו". מכיוון שזה לא כך, אתה מבין שאלו שני משפטים שונים " במהרה יבוא" ואז, לבנו (נושא) יגל (נשוא), כך שאין פה מושא ישיר, ז"א שה"יגל" הוא פועל עומד.

 

[שבולת ירוקת העין]

וגם

במקומות שבהם בא במקרא הצירוף "יגל לבי/ם/ך" הוא תמיד חד משמעי - פועל עומד, לכן סביר שזו היתה כוונת כותב הברכה

 

[lexigali]

האם לא ניתן למצוא מקרים בהם

הפועל בהפעיל הוא פועל עומד?

 

[גנגי]

הסבירי את דברייך:

"הפועל בהפעיל" - כוונתך לַפּועל שדנו בו קודם, "יגל", או לְפועל (כלשהו), ללא ה' הידיעה? כי אם כוונתך לפועל כלשהו - ודאי שיש פעלים עומדים בהפעיל! לדוגמה - השמין (כשהכוונה היא לשינוי מצב, לא לפועל גורם), הספיק, הרביץ (ל, במשמעות היכה), הופיע, ועוד רבים מאוד.

 

[אטיוד5]

הרביץ לי-לה-לו

זה פועל עומד?? והשמין זה תיקני? חשבתי שאומרים שמן. שמנתי קילואיים. לא ככה?

 

[גנגי]

ברור שזה פועל עומד.

ראית פעם מישהו מרביץ בישיבה? (טוב, אולי ב"אש תורה" או ב"אש תנור"...) וחוצמזה, אילו זה היה פועל יוצא, הוא לא היה יכולהרביץ, כי הוא היה כבר בחוץ. שנאמר "תצא בחוץ!". מ.ש.ל.

 

[אטיוד5]

תצאי בחוץ בעצמך

שלא תתפנצ'רי כשתיפול עלייך התקר(ה)רביץ.

 

[דלית - delete]

מרביצים הרבה בישיבה.

לא בכל ישיבה, כמובן, אך בחלקן מרביצים תורה. ומהרבצה לרביצה במכה יחידה - יש גם אמנויות לחימה לנכים בכסאות גלגלים. שגם הם ירביצו ולא יהיו מקופחים.

 

[lexigali]

הסבר:

אכן התכוונתי לפועל כלשהו. לא מקבלת את "הספיק" ו"הרביץ" - נכון שאינם מצריכים מושא ישיר, אבל גם עקיף או כחלק מנשוא מורחב זאת צורה של יציאה (יצא לי). ו"השמין" כביכול לא נחשב לתקין. הופיע זה מעניין. ולמה אני חותרת? אם אכן קיימים פעלים עומדיםפ בבניין הפעיל, מי קבע ש"יגל" בעתיד הוא כביכול בניין קל ולא הפעיל? בגלל שהנטיה בעבר היא בבניין קל? אז מה! יש לא מעט פעלים שנוטים על דרך בניין אחד בזמן מסויים ועל דרך אחר בזמן אחר.

 

[lexigali]

ובעצם:

גם ל"להופיע" יש במקור מושא עקיף, לא? להופיע *מ*מקום כלשהו (?) חשבתי על "הבנתי", אבל הבנתי שגם לו יש במקור היה בהכרח מושא ישיר או פסוקית מושא, או משהו. כלומר, לא הצלחתי למצוא פועל עומד אמיתי בהפעיל. אוף!