הנני כאן
קודם כל אזהרה לבעלי אלרגיה "לשונית": עברו הלאה. זה לא מתאים ללב החלש שלכם. תיאורטית את צודקת: הצורה יָגֵל כשהיא לעצמה יכולה להיות גם מבניין הפעיל (בגזרת ע"י יש הזדהות של צורות העתיד של פעל והפעיל). אבל כאן זה לא מה שקורה: איך תסבירי את משמעות המשפט אם זה הפעיל? במהרה יבוא ויגל לבנו = [המשיח] יבוא ויגרום לליבנו לשמוח? עקרונית אפשרי, אבל מאולץ. ומה תגידי על הפסוקים הבאים: תהלים יג,ו: וַאֲנִי בְּחַסְדְּךָ בָטַחְתִּי יָגֵל לִבִּי בִּישׁוּעָתֶךָ משלי כד,יז: בִּנְפֹל אוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמָח וּבִכָּשְׁלוֹ אַל-יָגֵל לִבֶּךָ. במקרים הללו הלב הוא הנושא (ולא המושא) של הפועל יגל, כלומר זהו פועל עומד, ומי שכתב את הברכה הנ"ל שאל ביטוי (יגל ליבנו) מן המקרא, וסביר להניח שכוונתו היתה ככוונת הצירוף המקראי. גם בכל שאר ההיקרויות של הפועל במקרא הוא תמיד בא כפועל עומד ובבניין פעל. על פי השאלה שלך על פעלים עומדים בהפעיל אני מניחה שאת מנסה לטעון שזהו פועל עומד בהפעיל. אבל זה בלתי אפשרי במקרה הזה: כפי שאמרה גנגי הפעיל עומד קיים בעיקר בפעלים המציינים שינוי מצב (כגון הזקין, השמין, האדים וכו' הגזורים משמות התואר: זקן, שמן, אדום וכו'). פעלים אחרים בבניין הפעיל שהם עומדים, כמו הופיע והגיח הם די נדירים, ובכל אופן מדובר בשורשים שאין מהם פועל בבניין פעל. כשיש שורש בשני הבניינים הללו (והפעיל אינו מציין שינוי מצב) יש ביניהם בדרך כלל "מערכת יחסים" קבועה: פעל מציין את הפועל ה"רגיל" האקטיבי, ואילו הפעיל הוא פועל גורם (=גרם למישהו לעשות את הפעולה המתוארת בפעל. למשל: פחד-הפחיד, שמע-השמיע ישב-הושיב, נטה-הִטה וכו'). במקרים הללו (והם הרוב) הפעיל במהותו הוא פועל יוצא. בשורש גי"ל יש וודאי פועל בפעל (עומד), לכן אם יש גם בהפעיל, כטענתך, הוא חייב להיות פועל יוצא, במשמעות של גרימה. לשם המחשה: לִבִּי יָחִיל בְּקִרְבִּי וְאֵימוֹת מָוֶת נָפְלוּ עָלָי (תהלים נה,ה) (יחיל=ירעד, יפחד; בניין פעל, עומד) קוֹל יְהוָה יָחִיל מִדְבָּר יָחִיל יְהוָה מִדְבַּר קָדֵשׁ (תהלים כט,ח) (יחיל= יגרום לרעוד, יגרום לפחד; בניין הפעיל, יוצא). קביעת הבניין במקרה הזה נסמכת על המשמעות של הפועל בהקשרו, ועל המבנה התחבירי של המשפט (בפסוק הראשון יש רק נושא, ובפסוק השני יש גם נושא וגם מושא). אבל כפי שראינו למעלה ביָגֵל (לפחות בזה המקראי) אין שתי אפשרויות להבין את הפועל (יוצא ועומד) אלא רק אחת (עומד) כלומר פעל בלבד. מ.ש.ל. השתכנעת? ואם כבר דיברנו על כפילויות, מעניינים המקרים הבאים שבהם אפשר לפרש את הפועל גם כפעל וגם כהפעיל: לֹא-תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד-בֹּקֶר (ויקרא יט,יג) אפשרות א: פעולת [=שכר] השכיר לא תלין (בניין פעל. הנושא: פעולת השכיר) אפשרות ב: אסור לך להלין את שכר השכיר (בניין הפעיל. הנושא: אתה) אותו הדבר גם ב"לֹא-תָלִין נִבְלָתוֹ עַל-הָעֵץ" (דברים כא, כג) אמנם בשתי האפשרויות הרעיון העיקרי של הפסוק לא משתנה, אך הניתוח המורפולוגי (צורני)-תחבירי שלו שונה. ודרך אגב, ספלינטור, ה"את" אינה מחוייבת. בייחוד בשירה המקראית. ולסיום: סיפור (בטח מוכר) על נהג אוטובוס אחד שנשאל על ידי אחד הנוסעים: "האוטובוס הזה ישיר?" והוא ענה: "כן, ואם תבקש יפה אולי הוא גם ירקוד"