שאלה לעיון ולדיון:

[יאקים]

זכותך לזלזל באבא בנדויד ובדומיו

אינה מוטלת בספק, אך מה תרמת ללשון העברים ולמחקרה שאתה מרשה לעצמך לזלזל באנשים ברמתו של אדם זה? אין טעם לשיחה העקרה הזאת בינינו.

 

[sailor]

התכונת ודאי שלא הצלחתי לגרום נזק גדול כמותו

 

[יאקים]

התכוונתי לכך שעדיף שתפליג למחוזות

אחרים ואל תטיל רפש באנשים דוגמתו, גם אם בדיעבד מקצת מקביעותיו שגויות או ארכאיות. מעניין, האם כתבת משהו בענייני לשון שאפשר לעיין בו? אני מוכן לקרוא זאת, גם אם הוא עלול להזיק לאוצר הלשון העברית....

 

[חצי טון]

מה זה - "מקצת מ"?

ומה זה "עדיף ש"?

 

[יאקים]

ראשית, יש לך מילון. אל תתעצל

פתח אותו ותחכים, כדכתיב: לך אל נמלה, עצל, ראה דרכיה וַחֲכַם! שנית, אני מגלה שאתה חוזר לסורך ומתחיל להציק, וכבר נכוויתי אתך בעבר והעדפתי לנתק מגע עמך. אם תמשיך בדרכך זו להציק ולהטריח ללא כל עניין לשוני נראה לעין, איאלץ להפנותך אל טובים ממני ובעלי אורך-רוח כאן בפורום.

 

[חצי טון]

נו פתחתי מילון

הוא אומר ש-מקצת = מן+קצת. אז עדיין לא ברור לי מה זה "מקצת מקביעותיו שגויות". מן קצת מן קביעותיו שגויות? אני אשמח אם תסביר,

 

[יאקים]

אחרוג ממנהגי עמך, ואגיב הפעם.

שים לב לניקוד של מקצת, ותגלה שאין דגש בקו"ף, משמע שאין זאת מן השימוש. עם זאת קראתי מה שכתוב במילונים, ואילו קראת בעיון, היית מגלה שיש בין השאר שם (אצל אא"ש המצטט את עגנון) גם מקצת מן המקצת. במילה "מקצת" איבדה המ"ם את משמעותה המקורית, ומקצת = חלק, מעט, משהו, כלומר הצירוף הנו מאובן. ואין לראות במ"ם תפקיד משמעותי כלשהו. עם זאת במקורות אנו מוצאים את מקצת בלי מ או בלי מן אחריה. ובזה תם הטקס בינינו. ובעניין בקשתי ששטחתי לפניך, אני מקווה שתכבדהּ, מה עוד שראיתי שניהלת בפורום דיאלוגים מרתקים עם ן לשונאי ואפילו עם טריליאן. המשך בכך ואנא הנח לי.

 

[חצי טון]

גם אגיב

זה שאין דגש, לא אומר כלום מלבד - שלא צריך אותו. אבל בעצם העניין: אם אתה טוען שניתן "לאבד את המשמעות המקורית" וכל דבריך הם למרות ש"במקורות אנו מוצאים את מקצת בלי מ או מן" - לא ברור למה אתה שב ומתעקש נגד מילים וצירופים שמשמעותם הנוכחית ברורה ומשומשת אצלי כולם. לדעתי זה נובע מטעמך האישי בלבד ולא מטעמי לשון.

 

[חוכך בדעתו 2]

אני יודע שחבל על הזמן, אבל "פור ד'ה רקורד":

אלמגור-רמון הדגישה את העמידה שיש לרשות השידור בכל הקשור לתקינות השפה בפרסומות. "נגיד דַי כשאומרים שמונָה מאות (בקמץ) במקום שמונֶה מאות (בסגול). לא נוותר אם בפרסומת אומרים 'המכירה ממשיכה' במקום 'נמשכת'. בדבר הזה יש לנו חזית אחידה עם יועצי הלשון של שאר תחנות הרדיו האזורי.

 

[asaphxiix]

אתה לא חושב שזה פתטי

לשמוע את השדרנית ברדיו בפרסומת לחגורות הבטיחות, מדבר בלשון 'עממית וחמה' שכזו, עם מילים כמו 'בחייאת', אבל פתאום היא אומרת: "או שאולי אתם סומכים על הֶחָבֵר שיושב במושב לפניכם"? נו באמת! איזה זיוף, איך מישהו יכול להשתכנע מלשון כזו מתעתעת? איזה דיסוננס, חבל על הזמן!

 

[חוכך בדעתו 2]

תגיד, עשיתי לך משהו? מה אתה רוצה ממני?

sailor שאל אם יש אסמכתה - הבאתי אסמכתה.

 

[sailor]

גם זו לא אסמכתא

אין שום כלל כתוב אלא רק משוגה של המתקנים שלא מתיחסת בדיוק לשאלה הנדונה אלא רק קרובה לה.

 

[asaphxiix]

ואני, עשיתי לך משהו?

שאלתי לדעתך, לא תקפתי אותך. תקפתי את הדין שכפה את האומללות הזאת על הקריינית המסכנה. ומי שאחראי לכך למעשה כיום היא בדיוק הגברת שציטטת בהודעתך. אז *בחייאת רבאכ, הרגע-נא.