שאלה להו רציו

[בוהה ניכחו]

בפעם הראשונה ש..מה?

 

[nooriko]

...נכון

 

[הו רציוס]

אני חושב שאם תבחן

היטב כיצד אתה מתייחס לאידאולוגיות שעבר מועדן ההיסטורי, תראה שאתה עדיין מכנה אותן אידאולוגיות, למרות שאין הטפה או המלצה ע"י מישהו כיום לאמץ את האידאולוגיה. במלים אחרות, גם אידאולוגיות שכבר גוועו, לשיטתך, עדיין מכונות אידאולוגיות. כשם שהמדע, גם זה שכבר עבר מן העולם והוחלף בתיאוריות חדשות מכונה בפינו מדע, לא מתוך הרגל או יראת כבוד מיוחדת כלפי העבר (קשה למצוא כזאת בקרב מדענים), אלא משום שהוא מדע, כך גם באידאולוגיות ישנות - הן לא חדלו להיות כאלה גם אם אין להם תומכים. בנושא הזה, אני לא מוצא הבדל רב בין הנהיה החברתית אחר "אופנות" מדעיות חדשות לבין הנהיה החברתית אחר "אופנות" אידאולוגיות חדשות. אדרבה, דוקא ההיסטוריה של הפילוסופיה רואה קווי הקבלה והשפעות הדדיות בין ה"אופנה" המדעית השלטת לבין ה"אופנה" האידאולוגית השלטת. ומאחר שאידאולוגיות שכבר גוועו, שוב, לשיטתך, הן עדיין אידאולוגיות אף שאין להן מליצי יושר בפועל, כך גם הדין באידאולוגיות שטרם נמצאו להן מליצי יושר בפועל. תפיסתי היא שכל אידאולוגיה ממליצה על עצמה מעצם הגדרתה.

 

[הו רציוס]

צר לי שלא הייתי מחובר מזה../images/Emo1.gif

מספר ימים. רק הבוקר הבחנתי בשאלתך. אנא קרא את תגובתי לאחת מההודעות בשרשור זה. יש שם תחילתה של תשובה. דוקא שאלתך בנושא רציונליזם ואמפריציזם היא טריגר רציני מאוד לדיון בנושא זה - ביחוד על רקע הקונטקסט המשותף של שתי גישות אפיסטמולוגיות ומטפיסיות אלה - תנועת ההשכלה. אענה, כמובן, בהרחבה רבה יותר בהמשך.

 

[הו רציוס]

אידאולוגיה

הגדרה - אידאולוגיה היא אוסף שיטתי של מושגים בנוגע לחיי האדם או לתרבותו. התפיסה העומדת בבסיסו של הרציונליזם שמשתלשלת, אם תרצה, כבר מן הדיאלקטיקה הסוקראטית, ואם תרצה עוד יותר, כבר מדבריו של הרקליטוס על הלוגוס, מתוך הנחה שאנחנו מוצאים את ידינו ואת ורגלינו בכתיבה האפוריזמית והחידתית של הירקליטוס. הרעיון המרכזי הוא שיש מכנה משותף לכל בני האדם באשר הם בני אדם, יש תופעה שמאחדת אותם, תופעה אובייקטיבית תרתי משמע, מפני שהיא משותפת לאדם ולעולם - תופעה זו היא כושר האבחנה בין האמיתי לבין הכוזב. את האמיתי יש בידינו להוכיח ככזה אם נעבוד באופן עקיב על פי כללי הלוגיקה מן ההנחות אל המסקנה, ואת הכוזב המוחזק כאמיתי יש ביכולתנו להפריך, לפחות עקרונית. אמנם תיאורמת אי השלימות של גדל פוגמת בכלליות הנ"ל מפני שגדל הוכיח שבכל מערכת משפטים הבנויה על בסיס אכסיומטי יתכנו משפטים שאינם ניתנים להוכחה או להפרכה במסגרת אותה המערכת, אך הרעיון המרכזי עומד בעינו - שכל ועולם מתאימים זה לזה ולכל אדם יש את היכולת העקרונית לפרש את העולם באופן שיהיה מקובל על רעהו, כל עוד ההסקה ההגיונית נשמרת. זהו הרעיון בבסיסו של המדע וזה מה שהפך אותו לכה מקובל. לא פלא לכן, שדיקארט נאלץ להוציא לאור חלק מספריו רק לאחר מותו מחשש הכנסיה - הרציונליזם כאידאולוגיה מתחרה על רוחו של האדם מול הדת - כל אדם חופשי לפרש את העולם על בסיס כח ההגיון שלו. הסמכות נתונה בידי ההגיון. הדמוקרטיה היא יישום נאמן של תפיסת השוויון שבין בני האדם מבחינת כושר השיפוט ההגיוני שלהם. זכור לי בקובץ האגרות של שפינוזה כאשר הוא משיב להשגה כנגדו הגורסת שהוא מציב את ההגיון האנושי במקום כה גבוה עד שהוא משתמש בו כפוסק יחיד בנושא עולם ואדם, ועל כך משיב שפינוזה ברהיטותו האופינית - ומתוקף איזה כח טוען אתה את טענתך? בכך הוא מדגים שגם היוצאים כנגד סמכותו של כח ההגיון, עושים זאת כמובן, באמצעות השיקול ההגיוני. אגב, אינני חושב שזה מקרה ששיפנוזה היה הראשון שעסק בביקורת המקרא - זה נובע מתוך היותו רציונליסט ומתוך ערעורו על כל סמכות פרט לזו של ההגיון. כמובן, שבנוסף על כל מה שכתבתי כאן, הרציונליסט מחזיק בדיעה שיש ידיעות אפריוריות לאדם. דיעה זו, מחזקת כמובן את הקשר עולם-אדם. לסיכום נגיעה זו ברציונליזם - הרציונליזם עונה בהחלט לקריטריונים של אידאולוגיה כפי שהגדרתי אותה למעלה ויש לו השתמעויות חברתיות ותרבותיות. האמפריציזם לעומת זאת, מאחר והוא טוען שכל ידיעה היא אפוסטריורית בלבד, גם אם בני האדם כולם נולדים טאבולה ראסה, הם לא שווים כבר החל מיומם הראשון בשום דבר - כל אחד מהם בעל ידע שונה בהתאם לניסיונו. לכן כאידאולוגיה, האמפריציזם הוא כח מלכד חלש יותר מהרציונליזם.

 

[בוהה ניכחו]

תשובותי מתעכבות כי אני חושב

איך לנסח אותן בצורה הטובה ביותר. למשל, איך לנסח את הטענה שאם אידיאולוגיה היא אוסף שיטתי של מושגים בנוגע לחיי האדם או תרבותו, אז גם ספר בישול סושי הוא אידיאולוגיה. ויהיו כנראה עוד תחומים שייכנסו תחת ההגדרה הזאת. למשל, הספר הזה שלומדים ממנו לתיאוריה במבחני נהיגה. אם זה כך, אנחנו נצטרך מלה אחרת כדי לזהות באמצעותה את מה שתמיד חשבנו שזו אידיאולוגיה. נצטרך מלה אחרת על מנת לתאר את התחום שבו מתחרות הפאשיזם, הקומוניזם, הסוציאליזם והליברליזם. תחשוב לרגע שבא תלמיד ושואל אותך "מה זה פאשיזם?". אתה תוכל לאמר לו - זו אידיאולוגיה שגורסת ש...." אבל אם הוא ישאל אותך "מה זה אמפיריציזם" ואתה תפתח את תשובתך במלים "זוהי אידיאולוגיה שגורסת ש...." - אתה תחטא בזיהו לא מדוייק, מעורפל, לא קולע.

 

[הו רציוס]

באשר לספר הבישול

הוא בוודאי לא אוסף שיטתי של מושגים בנוגע לחיי האדם. בהגדרתי, נושא המשפט הוא "אוסף שיטתי של מושגים" והנשוא הוא "בנוגע לחיי האדם או תרבותו". בדוגמא שלך זה רק אוסף מתכונים, שיטות הכנה, אלגוריתמים לסושי - לא מושגים בנוגע לחיי האדם או תרבותו. אפשר כמובן להרחיב כל מושג לאינסוף ובכך לרוקן אותו מתוכן - במובן הרחב, הכל נוגע לחיי האדם או תרבותו. אבל לא כל דבר הוא אוסף שיטתי של מושגים בנושא חיי האדם או תרבותו. ולכן ההגדרה בכלל, כה חשובה - מפני שהיא קובעת גדר שמה שבתוכה הוא תכולתו של המושג (קבוצת העצמים הנכללים בו) ומה שמחוצה לה, לא שייך למושג. חוץ מזה, טענתי גם שכל אידאולוגיה ממליצה על עצמה. אידאולוגיה פונה אל השכל, גם אם לא באופן ישיר כלל, כדי להצדיק את דבריה.

 

[בוהה ניכחו]

מדוע לא?

סיר, מחבת, דג, טונה, מלח, זמן, חום, טעם - כל אלה אינם מושגים? והם ערוכים בספר בצורה שיטתית תכליתית, והם נוגעים לחיי אדם ולתרבותו.

 

[nooriko]

אבל איך ספר להכנת סושי

ממליץ על עצמו. הרי הוא מכיל אוסף של פריטים והוראות הכנה. בעוד שהפשיזם או כל אידיאולוגיה אחרת ממליצה על עצמה וההמלצה טבועה בעצם הגדרתה.

 

[הו רציוס]

מסכים איתך

נראה לי שעל כך יענה לך שההקדמה מספרת עד כמה הנושא חשוב. זה כמובן, לא מתקבל כלל על דעתי - המחבר וננוצאה לאור ממליצים - לא הספר. בכלל, ההשוואה הזאת מגוחכת מפני שפריטי התרבות שלנו נוטלים חלק בתרבותנו - אין הם מערכת מושגית שיטתית שנושאה הוא תרבותנו, אלא הם לכל היותר אשנב צר מאוד להתבוננות בתרבותנו.

 

[הו רציוס]

ננוצאה = ההוצאה

 

[nooriko]

מסכימה וגם למה שכתבת

בהודעה למטה בעניין זה. מדובר בתופעה שהיא חלק מן התרבות. אבל בוההניכחו יגיד שתרבות אכילת סושי היא תופעה והשאלה היא האם אידיאולוגיה אינה תופעה גם כן?

 

[הו רציוס]

על פי התורות

הפנומנולוגיות מבית מדרשם של הוסרל והיידגר - כל דבר הוא תופעה. ההבחנה שאני מנסה לעמוד עליה היא בין הפריטים עליהם חל המושג לבין המושג עצמו, ובמקרה זה בין פריטי התרבות לבין התרבות. בלשונו של אפלטון אפשר לומר שכל פריטי התרבות נוטלים בה חלק אבל הם אינם התרבות עצמה. ובאשר לאידאולוגיה, אני מקבל שהיא אכן תופעה, תופעה תרבותית. אבל יחד עם זאת, מהיותם של שני דברים תופעות, לא נובע שיש להם גם מכנים משותפים אחרים.

 

[בוהה ניכחו]

לא הצלחת לנחש את תשובתי:

ספר בישול זה לא אידיאולגיה, ברור לכל. אבל זה עולה מההגדרה שלך שאומרת ש: אידאולוגיה היא אוסף שיטתי של מושגים בנוגע לחיי האדם או לתרבותו. ולכן היא טעונה תיקון או שיפוץ או חרטה, כי עולה ממנה שספר על בישול סושי הוא אידיאולוגיה.

 

[הו רציוס]

לא שיפוץ ולא עציצים

הבעיה לכאורה נובעת מניסיונך לכפות עלינו הגדרת תרבות בלתי מתקבלת על הדעת. אינך מבחין כלל בין פרטי תרבות, לבין מושג התרבות, לבין דיון מושגי שיטתי בתרבות.

 

[nooriko]

היה מעניין לקרוא את הויכוח

 

[nooriko]

ההודעה יצאה באמצע אבל קראתי עד הסוף

 

[בוהה ניכחו]

גם בהגדרה של הורציו

עליה הגבתי, אין רמז להמלצה עצמית. י לא חושב שספר בישול סושי הוא אידיאולוגיה, הוא לא, אבל זה עולה בהכרח מההגדרה שלו. מכאן שהיא טעונה תיקון או שיפוץ או חרטה.

 

[הו רציוס]

פרטי תרבות אינם דיון מושגי שיטתי

בתרבות? מה לא מובן כאן?

 

[הו רציוס]

מה עניין נוגעים לכאן?

הסברתי באריכות שמדובר בשיטה מסודרת של מושגים על חיי האדם ותרבותו. הסברתי גם שאפשר להרחיב מושגים ללא תוחלת - ספר בישול אינו שיטה מושגית בנושא חיי האדם ותרבותו - הוא לכל היותר, במקרה הטוב, אקזמפלר מתרבותו של האדם. יש הבדל עצום בין לעסוק ב, לבין להיות חלק מ. ספר הבישול אינו עוסק כלל בתרבות. הוא למצער, חלק ממנה.