רעם ביום בהיר

[צחוק בלב]

מבינה לליבך

ואפילו גרמת לי לחשוב פעמיים. תודה, פקחת לי עניים. בכל מקרה, אחרי המעבר אתה מוכרח, חייב פשוט חייב לעשות הכל כדי לפגוש את בתך כמה שיותר ולא לוותר. תמזער עד כמה שניתן את הנזק שייצור המרחק. ובאמת אין לי מה לאמר מלבד - כל הכבוד לך על הבגרות, על ההבנה ועל היכולת להבחין בין החשוב לחשוב פחות.

 

[d a n i e l s 5]

מעצבן !

נכון, נכון צודק, לא צודק...וואלה לא יודעת מה להגיד. שולחת לך הרבה אמפתיה על הדרך שבחרת להתמודד עם הבשורה.

 

[m i c h a l i]

מחזקת אותך ../images/Emo24.gif

פשוט כואב הלב... אל תתן למרחק להשפיע על יחסיך איתה תשמור אותה קרוב ללב אני בטוחה שתמצא דרכים להגיע אליה גם אם המרחק הוא גדול

 

[avitalp]

מחבקת אותך../images/Emo20.gif

יודעת מהנסיון שזה לא יהיה קל... כתבת ש"לא מגיעה לנסיכה הזו לסבול..." וזה כל כך נכון... אבל מהעיניים שלה, אני לא בטוחה שהמרחק ממך (אפילו אם מדובר רק על מרחק פיזי) ייטיב עמה.... עוד

אביטל

 

[a n a t i 3 3]

כל הכבוד לך איש../images/Emo24.gif

 

[R a c h e li]

אוףףףףףףף.....

ומכאן נישאר לי לתמוך בהחלטתך.....ויאללה גם

 

[י עלה]

לא יודעת

אם אכתוב "כל הכבוד" זה יניח את דעתך.חושבת שויתרת למען "שלום" בית, לא להילחם בכדי שהילדה תראה שהדברים בין אבא ואמא הם על מיי מנוחות ולצד זה להפסיד את מה שמגיע לך. זוכרת קראתי פה ושם,אבא שכ"כ מעריץ את הבת ונושם כל רגע איתה,קולע לה צמות ומסניף את ריחה מוותר כל הזכות לראות את ביתו במינימום שמתבקש. לא שופטת אותך חלילה,רק חושבת שאולי לא ניסית מספיק למנוע בעדה בדרך חוקית לעשות צעד מרחיק לכת שכזה.לא אתפלא אם יום אחד היא תבקש לעזוב את הארץ וגם שם הידיים שלך תהיינה רפויות. לא מסכימה עם הרוב,לא חושבת ששקלת את זה לעומקם של דברים והשלכות, כנראה שבאיזה שהוא מקום גם אתה פתחת דף חיים משלך ומשהו אחר מלטף את הכאב ,זה יכול להיתפוצץ יום אחד וחבל. לעולם לא מאוחר-אבא יקר,לפני שיש לך זכויות לבתך יש זכויות לראות את אביה בצורה מסודרת, במינימום של הסדרי הראייה ובמקסימום אם האפשרות ניתנת.

 

[naama78]

../images/Emo20.gifלא יודעת...

מה נכון ומה לא, האם החלטה צודקת או לא.. רק שמפה זה נראה כל כך נכון, כל כך אצילי... מחזקת מפה...

 

[נקיטה...]

../images/Emo4.gif

אז הכתובת היתה על הקיר. ו...זה באמת הולך להיות. אוףףףףףףףףףףףףףףף... זה מכעיס אותי כל כך...מודה. לא בטוחה שהיתי מגיבה כמוך. אבל...מחזקת אותך ואוהבת אותך ו... אוף.

 

[חיוכים 40]

איש יקר מקווה עבורך שהקשר שלך

עם הילדונת המתוקה שלך ישאר תמיד כפי שהוא

מקווה עבורך שתצליח לגשר על המרחק, אני תקווה שהדרך שבחרת של בלי מלחמות ושל ויתור היא הדרך הנכונה(ימים יגידו) בכל מקרה המון בהצלחה בכל דרך שלא תחליט לפעול

ולמתוקה הצעירה ולמבוגרת גם

 

[mishele5]

רעם? פצצת אטום עבורי,,,,,,,,

מחזק אותך, לא יודע אם היה לי את הכח לנהוג כמוך. הלוואי ויסתדר לכם.

 

[noali]

צובט בלב

אני מזדהה כל כך עם ראיית החיים שלך יודעת שבחירות שכאלו אף פעם לא קלות לכאן או לכאן משהו ישבר או יסדק חושבת שההחלטה הנכונה ביותר היא ההחלטה שיוצאת לך מהאמאמא של הבפנוכו וצועקת לך שזה הנכון לעשות החלטה שעימה אתה יכול לחיות בשלום (מצפוני מוסרי ופרקטי ) שולחת לך ים של חיזוקים

כמו תמיד מרגש

 

[shovalit35]

רק ../images/Emo24.gif...אין מילים...

 

[לימונית10]

כואב, אין ספק.

לפעמים הגורל , אכזר. אבל נסה למצוא דרכים להקל על המצב. תחשוב....מה היה קורה אם היית במקומה? או- האם ההחלטה היתה קשה גם לה? דרוש בכתב זמנים יותר ארוכים בחופשים. תראה שבדרכים אחרות אתה לא מוותר. בהצלחה.

 

[שמיים תכולים]

../images/Emo14.gif

מכירה את הקשר המיוחד שיש לך איתה. יודעת עד כמה אתם זקוקים זה לזה, נטענים זה מזה. האם קיימת אפשרות לערוך אבחון פסיכולוגי על מנת לאמוד את הנזק שייגרם מהשינוי? יאירי, קשה לשמוע על הותור שאתה עושה. ויש גם את המחיר שהילדה תשלם על המאבק. גם אותו צריך לקחת בחשבון. מעניין... גם אבי ותר עלי בגיל שנתיים ועבר להתגורר באילת הרחוקה. נפגשתי עמו שוב בגיל 16 במהלך טיול שנתי לדרום. עצרתי באיזו חנות והשגתי את מס' הטלפון שלו בדפי זהב. הוא בנה לעצמו משפחה חדשה. לפני כמה ימים שאלתי את אשתו למה ותר עלי, למה לא חפש אותי, למה לא נלחם עלי? אני מניחה שאתה לא תוותר, תלחם על מנת לשמר את הקשר הכל כך מיוחד שיש בינכם. אין לי ספק. ובכל זאת.....זו החלטה כל כך קשה וגורלית. אינני מכירה את כל הפרטים, אך משוכנעת אני, שטובת הילדה אל מול עינך. חזק ואמץ!!! ענת

 

[עכביש על כביש]

תודה לכולם

אני מודה שזו החלטה לא קלה אבל זו החלטה שנותנת אפשרות לשמור על איזה סוג של שפיות כי כל מאבק לא יכול לשנות אותה מהחלטתה אז נוציא צו שהילדה תראה אותי יותר, לתזז אותה באמצע שבוע למרכז? המטרה היא להבין את כל ההשלכות ובהידברות טובה למזער את הנזק ,הילדה כרגע לא יודעת על השינוי היא בבת אחת עוברת עיר עוברת דירה עוזבת את החברים מכיתה א החוג לשם עברה רק לפני שנה אחרי 5 שנים של חממה בקיבוץ , הכי חשוב זה לתת להן את הרוח הגבית שיתאקלמו , מיותר להוציא משאבים ואנרגיות על דיוני סרק וכו . בצורה חכמה נדאג שהסדרי הראיה יהיו מבוססים על סופי שבוע מוטסים בתדירות יותר גבוהה משבת כן שבת לא , שיחות טלפון ואינטרנט ובעיקר הקשבה והקשבה זה לפי דעתי המתכון שישתלם לאורך זמן . אולי כשהילדה תהיה יותר גדולה יהיה לה את חופש הבחירה להחליט היכן לחיות . בכל מקרה תודה לכול אחד באופן אישי על דבריו .

 

[שושן פרא]

הימנעות מעימותים ../images/Emo141.gif

הימנעות מעימותים היא דפוס מתעתע במיוחד, משום שאנו יכולים תמיד לנמק אותה בנימוקים שנשמעים מאד רציונליים: זה לא יועיל, זה יעלה המון כסף, זה ייגמר בבכי וכדומה. אבל זה דפוס, ודפוס לעולם איננו רציונלי. הוא גם עובר בירושה: הילד שרואה את הוריו מוותרים ללא מאבק יבחר גם הוא באותה שיטת התמודדות. ככה זה היה אצלי במשך שנים ארוכות. מה שכתבתי לבן הקשת יכול להעיד, שעוד לא לגמרי נפטרתי מזה. אני מקווה ששקלת היטב את כל דרכי הפעולה שעומדות לרשותך. ממה שאני קורא כאן, אני מתרשם שנבחנו רק שתי דרכים: וויתור גמור או מלחמה לחיים ולמוות.

 

[y o u r]

כמה זה נכון

 

[deena]

חושבת

שיש הבדל גדול בין להלחם ובין לוותר. נכון, צודק שלא להלחם. כולם יצאו מופסדים. אבל יש דרכים רבות כדי לא לוותר, לא להרים ידיים, לא לסובב את הגב על האפשרות לארגן סידור שיהיה סביר לכולם. לא לוותר יאירי. מגיע לה יותר טוב מזה.

 

[Noam גורדון]

מניין

ה"ידיעה" הזו ש"מגיע לה טוב יותר" ? מהיכן העוז והשחץ לומר על החלטתו של אדם בוגר, אב לילדה, שהפעיל את שיקוליו לפני כן, כי הוא "מסובב את הגב" ? פשוט לא יאומן.