המממ
היה לי חבר מגיל 16 עד 19 ומגיל 19 עד 19 וקצת, וברגע שהשני יצא מהחיים שלי אמא שלי עטה עלי עם רעיון השדכנית. אמרתי תודה לא, היא אמרה שמשפחות מיוחסות צריכות להשתדך כראוי דרך שדכנית, התעלמה מהלא שלי, ודיברה עם השדכנית. ואני התעלמתי, והמשכתי בחיים שלי. באותו זמן במקום אחר, בחור צעיר חיפש לעצמו שידוך. השדכנית שלו הציעה לו בחורה יפה, אינטליגנטית, נחמדה, בוגרת אולפנא וסטודנטית במקצוע נחשק בבר אילן. אותו בחור, שפוחד פחד מוות מנשים חכמות, אמר לה "עזבי, זה לא בשבילי". והיא אמרה לו "תשמע, אולי יש לך מישהו שכן מעוניין? כל מי שהצעתי לו את הבחורה הזו אמר לא מאותה סיבה". והוא אמר: המממ... יש לי חבר שאולי יתאים... היא הרימה טלפון לאמא שלי ואמרה רק שהיא מצאה מישהו. אמא שלי שאלה מה אני חושבת ואחי הצעיר שמע ואמר "אני חושב שפגשתי אותו. הוא קצת מוזר". "מוזר?" שאלה אמא שלי בחשש? "מוזר?" אמרתי אני בהבעת ניצחון "אם כך אני מוכנה לפגוש אותו". אחרי הדייט הראשון אמרתי לחברים "אני חושבת שהוא לא בשבילי, אבל אני אצא איתו עוד פעם אחת, בשביל להיות בטוחה שזה לא רושם ראשון". אחרי הדייט השני כבר הייתי קצת מאוהבת בו (גברים. כשאתם לא לחוצים אתם הרבה יותר שווים, לדעתי). אחרי 8 חודשים התחתנו. כן, כן, אמא שלי לא אוהבת אותו. הוא לא מספיק טוב בשבילי. משפחות מיוחסות מתחתנות דרך שדכנית, עאלק.