רנדומאליוּת כשיטה

  • פותח הנושא Yin
  • פורסם בתאריך

סיסטמתי

New member
../images/Emo45.gif

לאומנות אין מסגרת, זה בדיוק זה. אפשר ללמד למרוח צבע עם מכחול, ללמד טכניקות ציור אבל כל אלו לא עושות צייר.
 

Tonjin

New member
../images/Emo31.gif

ומצד שני בטח שסתם למרוח צבע עם מכחול, ככה סתם כי בא לי לצייר גם לא עושה צייר לאמנות נניח ואין מסגרת (אני לא לגמרי אוהב את האמירה הזו, אבל נניח את זה ככה למען הדיון) אך לאמנות-לחימה יש ויש...
 

סיסטמתי

New member
../images/Emo126.gif

אם בענייני אלגוריות עסקינן, אז יש סגנונות ציור שדווקא קשורים למריחת צבע עם מכחול "כי בא לצייר". השאלה כמה פילטרים / טכניקות אתה שם בין האומנות שלך לבין הדחפים שלך היא שאלה מעניינת, ואני נוטה לחשוב שהיא קשורה הן לדחפים (המבנה האישיותי) של האומן - הרי מי שבוחר לעשות אקידו ברוב המקרים מונע ממקום אחר ממי שעושה MMA בצמודוני אכפת לי, והן ליכולות האישיות שהאומן נולד איתם ופיתח במהלך האומנות כמו היכולת לתת בעיטה גבוהה או לכוון במדוייק לנקודות הלחיצה הסלובניות של יריביו. זה די דומה למה שנקרא בפילוסופיה הסינית הצי הפרימאלי Yuan Chi לעומת סוגי הצ'י האחרים כמו ה- Zheng Chi. בגדול זה לא משנה מה הקונגפו שלך, אם הוא ציור או סיסטמה או איזה סוג אקזוטי של קרטה. בכולם אתה מצייר את עצמך על הבד של חייך והמסגרת היחידה שיש לך אורך החיים שניתן לך (וגם על זה יש חילוקי דעות טאואיסטים שונים)
.
 

Tonjin

New member
../images/Emo222.gif

ברור שיש, אם תחפש טוב תגלה שקשה למצוא סטייה או שטות שאף אחד לא ניסה קודם איפשהו בעולם.. פילטרים וטכניקות על האומנות אינן השאלה, בשביל לשים פילטר על משהו אתה צריך שאותו משהו יהיה כבר קיים. בשביל להוציא לפועל אמנות-לחימה אתה חייב להשתמש בטכניקה כלשהי, אפילו אם אתה מתנגד עקרונית לטכניקות ומעדיף עקרונות.. וצייר שמורח צבע "סתם כי בא לו לצייר" לטעמי לא שונה בהרבה מילד בן 3 שעושה את אותו הדבר רק שהוא כבר מספיק גדול כדי להצדיק את זה ב"קשר לדחפים של המבנה האישיותי של האמן"...
 

סיסטמתי

New member
../images/Emo95.gif

יפה מאוד, אנחנו מתקדמים! אכן הפילטרים נבנו על משהו שכבר קיים. אותו משהו הוא הילד בן ה-3 שחבוי בתוך כל אחד מאיתנו (שעבר את הגיל כמובן)
. ובאמת, חלק גדול מהלימוד, הוא לשכוח ולהפטר מהמשא וההרגלים הלא רלוונטיים שצברת מאז אותן שלוש שנים ראשונות... היה לא מזמן שיעור סיסטמה שהצטרפו אליו כמה נערים שעוד לא סיימו תיכון, והרושם הכי חזק שנוצר אצלי הוא שהם עושים בטבעיות תנועות שלקח לי חודשים להגיע אליהן ממרום גילי המופלג. אז לא להתבייש לקחת צבעי אצבעות ולקשקש, תמיד אפשר אחר כך לנסות למכור את זה באי-ביי.
 

Tonjin

New member
../images/Emo4.gif

זו הבעייה, שאנחנו מתקדמים לאחור (חשבתי שזו טכניקה יחודית לצה"ל) אני אישית לא כל-כך אוהב את ההאדרה הזו של חזרה לילדות ברציונל המפוקפק שידענו אז כל מה שהיינו צריכים לדעת ומאז רק הדרדרנו.. אני מקווה שזה לא יבוא כהפתעה לאף אחד אם אומר שהיכולות הקורדינאטיביות, התנועתיות ויכולות ההתמצאות במרחב של ילד בן 3 הן איך לומר את זה בעדינות - בדיוק כמו של ילד בן 3... גם היכולות הקונגנטיביות, יכולות ההשלכה והסקנת המסקנות, הריכוז, החשיבה ויכולת הקליטה המרחבית הן אפעס.. לא משהו (הם גם לא קוראים שייקספיר או פותרים משוואות בגיל הזה לדעתי) בקיצור, לילד בגיל הזה אין כלום ממה שצריך לאמנות או לאמנות לחימה. ילדים בתיכון נוטים להיות אנרגטיים, זריזים גמישים ומהירים יותא מאנשים בני 30 ומעלה, זה כנראה דווקא בגלל שהיה להם מספיק זמן לשכלל את היכולות התנועתיות שלהם ואולי באמת גם פחות זמן לאסוף הרגלים תנועתיים שגויים (אם כי לדעתי לבלאי הטבעי של הגוף יש משקל גדול יותר במשוואה הזו) אבל גם במידה ונניח שהיו צריכים לחזור אחורה ל"תנועה טבעית" (למה לעצור שם אגב ולא להמשיך יש לזחילה..?) ו"נכונה" - האם אני גם צריך לנסות ולשחזר את האגרוף הראשון שנתתי בגיל 3, או שכדאי בכל זאת לחפש דרך חדשה ויעילה יותר לבצועו..? האם אתה בטוח שאמנות ואמנות לחימה צריכות לחזור לרמת ההתפתחות של הגן (מוטורית ונפשית) או שאולי להיפך - עלינו לשכלל את היכולות שלנו.. וכפי שאמרתי קודם, לכל סיר יש מכסה ומי שרוצה ומצליח למכור באי-ביי את הקשקושים של התינוק שלו - שיבושם לו.. אנשים מוצאים פרטרים לפעילויות תמוהות הרבה יותר.
 

Yin

New member
פלדנקרייז

שיכלל את התנועה ואת היכולת ללמוד תנועה ע"י כך שחזר ל"זחילה" או לארגון הגוף מחדש בעזרת תנועה בשכיבה. לגבי יכולות תנועה ובלאי טבעי - לדעתי כמות ההרגלים השגויים היא זו שמביאה בלאי טבעי שהוא ממש לא טבעי.
 

Tonjin

New member
והוא היחידי..

וגם אז לומר שהוא חזר לתנועה טבעית אחרי חזרה ל"זחילה" יהיה הפשטה מוגזמת של העניין (שים לב כמה תרגילים הוא נותן לשיפור ולימוד הקימה והישיבה מכסא למשל - זוהי אינה פעולה אופיינית לתינוק בדיוק כמו שזחילה אינה פעילות אופיינית למבוגר. אולי יש מה ללמוד מתינוקות - המידע יתצטרך לעבור המון עיבוד בשביל להיות רלוונטי למבוגר) נקודה מעניינת נוספת היא שפלנקדרייז פיתח את הפלנקדרייז לאחר עיסוק אינטנסיבי בג'ודו ולא להיפך.. כלומר, ברור שכל אדם ואמן לחימה יכול להפיק תועלת מהרגלים תנועתיים נכונים, אבל הרגלים תנועתיים נכונים לא יהפכו אדם לאמן-לחימה.. (זה מכסה גם את הנקודה השנייה שלך, אבל בכל זאת ישנו גם בלאי טבעי שהוא כן טבעי ולצערנו אין עדיין יותר מידי מה לעשות בקשר לזה)
 

סיסטמתי

New member
../images/Emo217.gif

הייתה לי התלבטות כיצד להשיב ובאיזה מישור מכיוון שהיה לי די ברור שהמוטיב של "בחזרה לעבר" מתייחס למרכיבים מסויימים שקיימים אצל ילדים ומתקלקלים מסיבות שונות עם הגיל, ולא ציפיתי שאצטרך להשיב להשוואה בין אגרוף בגיל 3 לאגרוף בגיל מבוגר. עם זאת במישור העינייני: מדידת יכולות יכולות הקורדינאטיביות, התנועתיות ויכולות ההתמצאות - לדעתי לא רע בכלל גם בגילאים צעירים. מדידת יכולות הקונגנטיביות, יכולות ההשלכה והסקנת המסקנות, הריכוז, החשיבה ויכולת הקליטה המרחבית - הכוונה שלי היתה למה שנקרא ב- AI ה- kinetic intelligence (אינטיליגנציה הקשורה לתהליך הלמידה) ולא ה- potential intelligence (כזו המתייחסת לידע). באשר לאגרוף, לטעמי החבטה הטבעית ביותר היא חבטה מספר 12# כמדומני באסקרימה (יד ימין חובטת באלכסון מלמעלה למטה) וזו גם החבטה השימושית ביותר למבוגרים ולזאטוטים
כאחד, למרות שמן הסתם אנשי הוינג צ'ון יחלקו עלי. בגילאים הנמוכים החבטות צריכות להיות בכף יד פתוחה מכיוון שעצמות כף היד לא מאוחות עד סיום הגדילה ולכן האגרוף היא מיומנות מוטורית שמתפתחת מאוחר.
 

Tonjin

New member
../images/Emo35.gif

אם קדשת חזרה לעבר כיתרון הסבר מהו, אני ניסיתי להסביר מדוע לדעתי זה רצוי לא באמנויות ולא באמנויות-לחימה, את ההסבר שלך אני לא מוצא גם בהודעה זו שאני מגיב אליה סרטון ביוטיוב שמראה ילדים משליכים את עצמם לרצפה לא מוכיח לדעתי כלום, מה שכן מתחיל להוכיח משהו היא הכמות הגדולה של מורים רציניים שמסרבים ללמד ילדים בגיל 3 והתוכן שהם כן מלמדים ילדים בגיל קצת יותר מבוגר - ישנם כמה שרשורים בפורום בעניין, שווה לקרוא אותם ולדעתי הם מוכיחים שוב שילד בן 3 אינו גאון תנועתי בדרך כלל ברור שילד צעיר הוא ספוג מבחינת יכולת הקליטה שלו בתחומים אחרים וצריך שכך יהיה, חלק גדול מזה "נחתם" בגילאים מאוחרים יותר (יכולות קליטת שפה למשל) בשינויים פיזיוליוגיים כך שכדאי לקחת בחשבון שיש גם תחומים שיהיו סגורים בפניך גם אם תנסה "להתיילד" ממש חזק... אני נוסע לארבעה ימים ולא אהיה ליד מחשב, אשמח לקרוא את התשובה כשאחזור (ולנסות לענות במידה והדיון יהיה עדין רלוונטי)
 

סיסטמתי

New member
../images/Emo177.gif

אבוי, רק ארבעה ימים?
אני לא נוהג לקדש דברים, זה עוד הרגל רע שעדיין לא סיגלתי לעצמי, אבל נכון, ילדים בני שלוש אינם גאונים תנועתיים, חסרות להם שנים של עבודה בשביל להפוך לגאונים. גם ילדי פלא מתגלים בגיל מאוחר יותר (7<?). אם אנחנו מסכימים על הספוגיות והגמישות של הילדות ועל השחיקה שקורית עם הזמן כל שנשאר להתווכח עליו הוא כיצד להחזיר את התכונות האלו למרות השינויים הפיזיולוגיים. אני טוען שסוג מסויים של "התיילדות" יכול לעשות את זה. והוא קשור למצב מחשבתי של Playfulness (משחקיות) וללימוד מחדש / תרגול, של תנועות בסיסיות במצבים בלתי צפויים. השאלה אם זה אפשרי פיזיולוגית, לא ברורה לחלוטין, מצד אחד אנחנו נלחמים באנטרופיה אבל מצד שני הפוטנציאל הפיזיולוגי והנפשי שלנו מלכתחילה לא ממש מנוצל כך שתאורתית אפשר לחשוב על זה כעל חיפוש פתרון לחיתוך (אם קיים כזה) בין עקומת האנטרופיה לבין עקומת הלמידה של התלמיד לאורך הזמן.
 
מה המיסגרות לאומניות לחימה ?

מה המיסגרות לאומניות לחימה ? האם המיסגרת זה הארגון שבחר בשם כזה או אחר ? לפני שאאושיבה קרא לאייקידו אייקידו לא היה אייקידו לפני שגיגארו אוקאנו קרא לגודו גודו לא היה גודו לפני שאויאמה קרא לקיוקושין-קאי - קיוקושינקאי לא היתה שיטה כזו לפני שכל שיטה הגדירה מה הוא חלק מה "שיטה " לא היתה שיטה לפני שמישהו " צייר " בסיגנון מסויים לא היה ה " סיגנון " ה " שיטה " שמה את ה " מיסגרות " ואילו מורה ללא "מיסגרות " הוא לא מורה ? כמה בתי ספר ל"אומנות " אנו מכירים בארץ ? האם יצא משם וואן גוך ? לא , אבל הרבה ש " חושבים " שיודעים אומנות או לצייר כן אבל לדעתי הם יותר "צבעים " מאשר ציירים לא תמיד " כפייה " ל " שיטה " מסוימת תועיל באומנות , תלמיד מתחיל וראנדומלי לחלוטין עם תנועות בלתי צפויות הוא המסוכן ביותר ולכן לעבוד מול מתחילים יש לפעמים יתרון כי הם לא עובדים וחושבים לפי תבניות "צפויות " או "שיטה " , אויאמה היה "רק " דאן 2 בגוגוריו ודאן 1 בשוטוקאן והפך לגראנד מאסטר אז לפי "תורת המיסגרות " הוא לא היה יכול כי הוא לא גמר את לימוד "המיסגרות " זה שיש בית ספר ו "שיטת " לימוד כזו או אחרת לא אומר שמישהו אינו יכול לפתח או להתפתח אחרת גימי הנדריקס נחשב לאחד מטובי הגיטריסטים וכך גם מארק קנופלר לשניהם יש "טעויות " יסוד בכל סיגנון גיטארה קלאסי ספראדי פלאמנקו או כל סיגנון נגינה גיטרה שאני מכיר כולל האחזקה ש " אינה נכונה " כולל המיתרים ש " אינם לפי הסדר " הנכון אבל בראי התוצאה אני מוכן ליהיות מסוגל לנגן כמו כל אחד מהם כך שאם "מישהו " קבע " סיגנון או " שיטה " אין זה אומר או פוסל אחרים או הגעה ל " אמת " בדרך אחרת כולל ללא לווי מורה "מסורתי " או "קלאסי " לדעתי באומנות לחימה כל מה שעומד בראי התוצאה ו "עובד " זו אומנות לחימה וכל השאר זה בתי ספר לצבעים ! ( הבוגרים הם אוומנים בכוונה כותב עם שני ווים להדגיש אוומן מול אומן ולכן הם לא אומנים ! אאושיבה היה אומן לחימה כל מי שלומד אייקידו הוא אוומן לחימה כי הוא רק חוזר ולא מפתח ומקדם שום רעיון משל עצמו בעוד שאאושיבה שוב לדוגמא זו למד מה שלמד ופיתח משהו שונה מתבסס על רעיון שלו וכך לגבי רוב ה" שיטות " יש לחפש גם לצאת מה " מיסגרת " וכיום יש שיטות שמלמדות " יציאה " מה " מסגרת " מהשלבים הראשונים ולכן הן "שיטות " לכל דבר)
 

Tonjin

New member
לקחת את מושג המסגרת צעד אחד קדימה

בתחילת ההודעה שלך, כי אם הייתי צריך לבודד מתוך ההודעה שלך את מה שאני מחשיב למסגרת זה יהיה דווקא המשפט "לדעתי באומנות לחימה כל מה שעומד בראי התוצאה ו "עובד " זו אומנות לחימה", לצערי המסגרת הזו לא מתקיימת תמיד בסוגי אמנות אחרים (המחלוקת על מה זה "עובד" ומה לא אפילו גדולה יותר וקשה יותר להגדרה שם). לזרוק צבע על בד ללא שום טכניקה מבחינתי זו לא אמנות כמו שנפנוף אקראי של ידיים ורגליים אינו אמנות-לחימה ואני אישית מחזיק יותר מצבע מיומן ומקצועי מאשר מ"אמן" שסתם משפריץ צבע על קנבס, גם אם האחרון עושה זאת "מתוך האני הקמאי שלו" או לאחר ש"בילה שנים בניסיונות להפטר מהטכניקה".. (כלל אצבע בשבילי באמנות הוא השאלה "האם אני הייתי מסוגל לעשות זאת" - ואם מדובר במריחה אקראית של כתמי צבע, הצבה של כסא שבור בגלריה או נגינה של סי במול על מסרק במשך דקה וחצי אני אישית מתקשה לראות זאת כאמנות, למעט כמה חריגים יוצאי דופן כמובן שיחודם בד"כ בקונטקסט או במחשבה שהם מעוררים) בדרך כלל יוצאים הרבה דברים טובים מלפרוץ מסגרות וברור לגמרי שבדרך-כלל יש גם יותר מדרך אחת נכונה לעשות דברים, נראה לי שעל זה אנחנו מסכימים. זה גם לא חדש ובאיזשהו מקום בדיוק מה שהיפנים (המרובעים, הלא-יצירתיים, הנוקשים ועוד פנינים ששמעתי כאן) התכוונו אליו בשו-הא-רי לפני כמה מאות שנים
 
שו - הא - רי

בדיוק ! שו - הא - רי כשלב ה " רי " בו התלמיד אמור ליצור לחפש משמעויות אחרות ואיפה הוא רואה עצמו ממשיך מכאן הרעיון קיים אך האם יש ביצוע ? האם מישהו מהתורות היפניות ממשיך רעיון ה "רי " או ממשיך ל "חקות " את המורה ? כמה יפנים המשיכו את רעיון ה "רי " מעבר לאאושיבה לדוגמא באייקידו ? כל הוויכוח לגבי משמעויות אומנות לחימה הוא שוב טעות אומנות לחימה נוצרה על מנת ל "נצח " קרב על ידי מתמודד שורואה עצמו חלש יותר מהמיתמודד השני ולכן ניזקק לטכניקה ולימוד שכן אינו יכול להסתמך על כוחו בלבד ורוצה להכין עצמו לקרב אומנות לחימה לא נוצרה על מנת לעשות שלום או לאפות עוגות יכול אדם להמציא אומנות " לשחייה " ואם יפול לבריכה ויטבע הרי ש"ביזבז " את זמנו כי כשמישהו "טוען " ללימוד שחייה כדאי שיהיה גם מסוגל לשחות! כ"שחיין " יוכל ל"השתעשע " וליצור קפיצה ממקפצות ,שחייה אומנותית ועוד אבל חייב להתחיל ממיומנות השחייה כולם מצוטטים את מיאמוטו מושאסי אבל "שוכחים " שהרג כמה אנשים בדרך ל " הארה " גם אאושיבה לא התחיל דרכו בשלום... אומנות שלום זה בוא שתה איתי קפה לא צריך שתטיל אותי או תכופף לי את הידיים בהחלט אפשר ל"השתעשע " גם באומנות לחימה ולהוסיף אלמנטים כמו בריאות , תזונה, ( חוסר עישון במיוחד ליפנים וסינים ...ולבטח הפסקת אלכוהולסטיות ! )להוסיף בטיחות ול "החליש " הרצח בעיניים כל זה יוסיף מרבדים נוספים ללא ספק אבל כדי לחצות כביש בביטחה לא צריך קאטה לדוגמא ומהיכרות עם התרבות של היפנים לא פעם יש להם " תוספות " שאינן מתאימות " ל "זרים " ומובנות לא פעם בטעות על ידי זרים שמשום מה "חושבים " שבמיספר מילים שהם למדו הם הפכו "יפנים " ואלופי " זן " ולצערם לעולם הם לא יהיו יפנים אבל ה "מישחק " הזה של "טעות " בהבנת התרבות היפנית ( למרות שהם בטוחים שהם כן מבינים וצפוי להם "הלם " תרבותי ) מוביל אותם לעיתים להקצנה ובשיבוש ה"רעיונות " החשובים מהתרבות היפנית ואז ידגישו מושגים ומישפטים "יפניים " לעיתים ללא הבנה שגם אותם יפנים בעצם מעולם לא היו עם שוחר שלום ודאגו לרצוח ולבזוז ולאנוס עמים שלמים כולל ליהיות שותפים לצורר " היטלר " במילחמת העולם השנייה , כולל רוצח טימהוני בשם קוזו אוקמוטו שדאג לבוא לישראל לא בדרכי שלום ועוד חשוב להדגשה שאין לי זילזול בתרבות היפנית ודברי נישמעים מתוך הבנה בתרבות ולמידת התרבות אך בהחלט רחוק מ"הערצה " לעם זה כמו שרחוק משינאה פשוט עובדות ולא יותר היפנים מסוגלים ליצור קאטה על מנת לחצות כביש וזה לא אומר שזה רע זה אומר שעבורם זה מצויין אבל זה לא מחייב שעבור מישהו שגדל בתרבות יהודים או זרה ששבהן קידות ( השתחוות ) אסורות לא יוכל להגיע ל "תוצאה " ללא הקידות או הטכסים , מהו ראי התוצאה ? המיומנות הנירכשת והנידרשת ליהיות שלם עם נפשך וגופך
 

Tonjin

New member
לא הבנתי בדיוק מה אתה אומר..

אם אתה טוען שאף אחד מאז אואשיבה לא ביצע את ה"רי" אז אני חושב שאתה טועה, לדעתי היו כמה וכמה לדעתי לגבי כל השאר אני נוטה בגדול להסכים, רק לא מבין בדיוק מאיפה זה בא..
 
מורים יפנים ו " רי " ../images/Emo194.gif../images/Emo131.gif

היי ואשמח ללמוד ולשמוע על מורים יפנים נוספים על אאושיבה לדוגמא שחצו את קו ה "רי "
 

Tonjin

New member
אני מניח שזה תלוי בהגדרה שלך לרי..

מאס אויאמה (קיוקושין) , קניצ'י סאוואי (טאי-קי-קן) , מומאומי סאוואימה (ניפון-קנפו), טאקשי מיאזקי (רנקי), דושין סו (שורינג'י-קנפו), ומסאאקי האצומי (שלטוב או לרע שינה את הנינג'וטו של טקאמצו מאד) הם רק כמה שמות שעולים בראש בארבע בלילה אחרי כמה בירות.. ושים לב בבקשה שהשמות האלו הן מתקופתו של אואשיבה צפונה, ישנם רבים אחרים לפניו.. לדעתי אפילו בהחלט ניתן לייחס לכל ראש זרם שהתפצל מהאייקידו של אואשיבה (או שלא של אואשיבה) ולכל פלג דומה של קראטה את חציית קו ה"רי".. אני אפילו יכול לזהות חצייה כזו אצל ראש הזרם של השיטה שלי ואצל המורה שלי..
 
בהחלט כל שיטה וההגדרות שלה

בהחלט לכל שיטה וההגדרות שלה ללא כל רצון לפגוע באף שיטה אבל לא לכל שיטה " שו - הא - רי " שווה ומה שיחשב בשיטה אחת לסיום "מסלול " בשיטה אחרת יראה כרמה נמוכה לפני שפגשתי בגון מאצדו למדתי גיאוגיטסו עם מורים טובים וניכבדים ואף קודמתי לרמה ניכבדת (דאן 6 שיהאן ) כך שאולי לפי קריטריונים אלו יכולתי לחשוב שאני בשלב "רי " במיפגש עם גון כשהוא היה "רק " דאן 4 הבנתי שזה יומרני לחשוב כך ומה שבשיטה אחת יחשב כגראנד מאסטר בשיטה אחרת יחשב שלב "שו " ולכל היותר חגורה כחולה.... מכיוון שלפי הגדרות ה "רי " שאני רואה עומדים בקריטריון מספר מצומצם יותר של מורים זה מקל כך שאין הרבה גראנד מאסטרים דאני 9 ו 10 ולפי שיטות מסויימות אף יותר מדאן 15 ומצאתי שלי אישית זה מקל את החיים הרבה אנשים "יצרו " שיטות והיו בעלי רשת שיווק טובה האם הגיעו ל " רי " דעתי האישית לא אבל שוב איש איש ודעתו בעיני אאושיבה הגיע ל " רי " ריקסון גרייסי הגיע ל " רי " ריגן מאצדו קארלוס מאצדו הגיעו ל "רי " מיפונה הגיע ל "רי " יש הרבה אנשים ששמו והכתירו עצמם בתארי דאן 8 ו 9 ו 10 וללא שאפילו היו דאן 1 ולכל היותר דאן 2 אז האם הם הרשימו אותו ברמת ה " רי " לא בעיני הם חגורות צהובות או לכל היותר רמת דאן 2 אבל זכותו של כל אדם להעריץ ולהתרשם ממה שמצא לנכון גם אם זה מאחיזת עיניים
 
למעלה