רנדומאליוּת כשיטה

[אטארי]

מסגרות

באמת תהיתי אם אי פעם ייצא לי לכתוב בפורום. מדי פעם אני מתחילה לכתוב... ומוותרת. אבל עכשיו.. לא עומדת בפיתוי. הרבה מאוד דברים אמרת, ופה ושם הזכרת קראטה. אז שלום, אני אטארי. מסגרות. לפי מה שהבנתי, הדרך הטובה בעיניך לשבור מסגרות היא פשוט לשבור אותן. רנדומליות. זאת דרך אחת. דרך אחרת היא לשבור את המסגרת ע"י מסגרת אחרת. בסופו של דבר המסגרת עצמה לא רצויה, אבל זו דרך להשיג את המטרה. לשבור מסגרת ע"י למידת מסגרת אחרת, שאנחנו לא רגילים אליה. זה לא קל. הרי אנחנו מתאמנים שנים ולא "פשוט" מאמצים את האגרוף החדש שלמדנו, ז"א זה לא בדיוק שהחלפנו מסגרת אחת באחרת, אלא שלא הצלחנו עדיין לזנוח את המסגרת המקורית שאותה הבאנו איתנו. זאת אולי סיבה למה להמשיך ולבצע את אותם תרגילים שוב ושוב, כי אנחנו עדיין לא מבצעים אותם טוב. זה אולי יכול להסביר לך למה אתה מצפה לראות זרימה אצל מתאמנים בשיטה מסויימת אבל רואה נוקשות. כולם עדיין לומדים. הזכרת את הקאטה. הרי בזמן אמת (בקרב, או בסיטואציות שלא קשורות לקרב, אבל אפשר ליישם את העקרונות שלמדנו בהן) לא באמת נתחיל ליישם את רצף התנועות. אז למה ללמוד? אולי (וכאן אני מסתכנת..) לא את הקאטה אתה לומד. אולי את עצמך. לקאטה יש צורה מוגדרת. נוקשה. רצף מסויים ומוגדר. מול אותה נוקשות של הקאטה עומדת הזרימה שכנראה צריכה להגיע ממקום אחר. לא מהקאטה. מה שצריך להשתנות, אולי, זה מי שמבצע אותה. לראות אותה בצורה שונה. להרגיש דברים שונים. לחשוב על אפליקציות שונות. אתה (!) זה שצריך לעשות את זה, הקאטה לא עושה לך את העבודה קלה. במידה מסויימת היא מעבירה את האחריות אליך. היא נמצאת שם, נוקשה. אבל מה אתה עושה איתה? כשאתה לומד את עצמך (ואולי לא דווקא את הקראטה, אלא את עצמך) אז אתה לומד לשים לב, לקחת אחריות, אתה שמשתנה. אתה שמחפש תשובות, צורות, דרכים. דווקא בתוך מסגרת צרה מנסה למתוח את הגבולות. בודק את התגובות שלך, את איך שאתה חושב ומרגיש. את עצמך. הזרימה, הרנדומליות כמו שאתה קורא לזה, נובעת מזה שמה שאימנת זה לא דווקא את האגרופים אלא אולי את הראש,האוזנים, את העיניים שלך .לראות מה באמת קורה, לנתח את הסיטואציה, לחדד את תשומת הלב לדברים, את ההקשבה, את הפתיחות, והרנדומליות תקרה מעצמה. אם זה כל פעם אגרוף כי זה מה שנובע מהסיטואציה עצמה, או בעיטה, או חיוך לשכן שיורד מולך במדרגות. רנדומליות. שאלת איך אפשר להיות גם נוקשה וגם זורם. אני שואלת איך אפשר להיות רק נוקשה או רק זורם. איך אפשר להיות רק חלק מהשלם?

 

[Yin]

לכבוד הוא לי

כיוון שבאימוני אני מתרגל סדרת תנועות אני מאוד מתחבר למה שכתבת במיוחד לעניין של האימון של הראש. העניין הוא שנראה לי שיש הבדל בין התאוריה למעשה, וכך זה בחיים בכלל ובאמנויות לחימה בפרט. יצא לי לראות אמנים שונים מאמנויות שונות ומשום מה לא תמיד היה נסיון למתוח גבולות - אפילו אפשר לומר שבדרך כלל יש נסיון נואש להשאר בתחום הנוחות. ושאלה אליך: כתבת "דווקא בתוך מסגרת צרה מנסה למתוח את הגבולות" למה המסגרת צריכה להיות צרה? בשביל להיות חלק מהשלם אין אפשרות להיות נוקשה. על זה נאמר: האדם בכניסתו לחיים גמיש ורפוי במותו צפוד ונוקשה כל העשבים והצמחים בכניסתם לחיים גמישים ורעננים במותם יבשים וכמושים על כן הצפידות והנוקשות מתלוות למות הגמישות והרפיון לחיים צבא נוקשה אינו מנצח עץ נוקשה מזומן לגרזן הנוקשה והכבד תמיד למטה הגמיש והרפוי מניב למעלה לאו טסו, טאו טה צ'ינג

 

[אטארי]

YIN

עניין ההבדל בין התאוריה למעשה קצת מוזר לי. האם יש הבדל כי עדיין לא הגענו ל"סוף", זאת אומרת צריך להמשיך ולהתאמן כדי לצמצם את הפער, או שהתיאוריה היא רק תיאוריה, ולכן המציאות לא תהיה זהה לה אף פעם. אני יוצאת מנקודת הנחה שהמעשה צריך להיות כמה שיותר דומה לתיאוריה, ולכן כל עוד הוא שונה ממנה, בבקשה להמשיך להתאמן

! אני, אישית, לא מתאמנת רק כדי לדעת מה לעשות במצב שבו תוקפים אותי. אני מגיעה לאימונים בגלל הרבה סיבות, אולי האחרונה שבהן היא מה יקרה "כש". לכן יש חשיבות בעיני לנסות להשיג מטרה מסויימת שהוצבה, לדוגמא להגן ב"רכות" מול בעיטה (סיטואציה שהועלתה). כל עוד לא הצלחתי יש לי סיבה להאמין שקודם כל יש משהו שאני עושה לא בסדר, ולא קודם כל שהשיטה לא עובדת. בסה"כ אם אימון הוא בעצם "מעבדה" כמו שנאמר לא פעם ולא פעמיים, אז זה הזמן לנסות. לנסות דווקא את מה שלא מצליחים. דווקא מה ששהגיון אומר לי שלא. שהאינסטינקטים אומרים שלא. אבל המורה? המורה אומר שכן. בחרתי את המורה שלי, ובחרתי לסמוך עליו, על הידע שלו ועל שיקול הדעת שלו. אחרת אין לי מה להגיע לאימון. לקחת רק מה שנוח לי. מה שנוח לי גופנית, מה שנוח לי מנטלית. נוח לי יותר לקרוא ספר. תמיד יש סיכוי שהמורה טועה. שהשיטה לא מוצלחת. נראה לי שכל העיניין בללמוד הוא בלזנוח את מה שכבר יודעים (לא רק מבחינה פילוסופית, אלא ת'כלס), ולהקשיב למורה. ובקשר למסגרת - היא לא צריכה להיות צרה. היא יכולה להיות צרה או רחבה. אני בכלל לא בטוחה שבקראטה שדיברת עליו המסגרת צרה, לי לא צר. מסכימה איתך בקשר לאזור הנוחות, גם אני חושבת שהרבה נשארים בו. זה אומר משהו על השיטה או עליהם? נראה לי שאתה רומז ל"מבחן התוצאה". אם מתאמן מסויים מתאמן הרבה זמן, נמצא בדרגה מסויימת, אז צריך לראות את התוצאות בשטח. נראה לי שלזה יש כמה תשובות. אחת מהן היא שמודדים כל אחד על פי ההתקדמות האישית שלו, ואם הוא היום "קשה" לך תדע כמה קשה הוא היה פעם. על כמה מה"קשיות" הוא ויתר בדרך. מקבלים גם על זה קרדיט בתור שלב או דרגה. סיבה שניה יכולה להיות שמה שרואים מהצד זה לא מה שמבינים ורואים מבפנים. הרי טאי צ'י לא נראית כמו אומנות לחימה. יש עוד סיבות. ובקשר למילים. "הנוקשה והכבד תמיד למטה" מצטערת. מילים באמת יפות. אני אפילו מאמינה שלרוב זה כך. אבל לא תמיד. הנסיון שלי מראה שלא תמיד. אני בטוחה שיש ציטוטים אחרים שאומרים את ההפך. את זה שבעצם אין הבדל בין קשה לרך. שהם אחד או ביחד. שאחד לא טוב בלי השני. תודה לך .... ומשהו מוזר קרה כשקראתי את הטקסט שכתבתי עכשיו. הקראטה שאני מתאמנת בו משלב רך וקשה ביחד. פתאום חשבתי על שיטות קראטה אחרות שבעיניי מאוד נוקשות. אותן אני לא מסוגלת להבין (אאאאה אולי כי אני מסתכלת מבחוץ? פעם ראשונה שאני חושבת על זה), אותן אני אפילו פוסלת בד"כ מבלי לחשוב פעמיים. אותן אני לא אוהבת, למרות שאני לא מכירה.

 

[Yin]

לא דיברתי על מבחן התוצאה

אני גם חושב שאם יש כזה מבחן, אז אין לו שום קשר למכות, ובכלל נראה לי די אידיוטי להתאמן בשביל שאולי יתקפו אותי פעם. אני מדבר על דרך, יותר נכון על מחשבות שעל הדרך. אני לא יודע מה קשה היה מישהו פעם, אני מסתכל עליו היום (והוא כבר מתאמן 15-25 שנים) ואני רואה מישהו שמדבר על X ומתאמן על Y ואומר שעוד כמה שנים שהוא יהיה מתקדם יותר מתקדם המורה שלו ילמד אותו את הרכות שבשיטה. רקעל הפער הזה אני שואל. אם הנקודה הזו תלויית מתאמן או שיטה? כנראה ששילוב מסוים, ראיתי גם אנשים שעושים טאי צ'י והם זזים כמו עץ יבש. המילה קארטה זו רק דוגמא לשיטות, יפניות בד"כ, שיש בהם גם כללי התנהגות נוקשים וטקסים וגם התנועה שם לדעתי נוקשה למדי. ואז אני שואל איך שיטה בה יש כללים נוקשים יכולה ללמד זרימה? והכל מתוך רצון לשייף את נקודת המבט הפילוסופית שלי. תודה, עדי

 

[אטארי]

תוצאה

במבחן התוצאה לא דברתי על מכות, דברתי על אנשים שלמדו "זרימה", ואתה אומר שבכל זאת הם נראים נוקשים. בכל מקרה, כתבתי מה שאני חושבת, "ממרומי" דרגתי הנמוכה. אין לי מה להוסיף כי אני לא יודעת, רק מנחשת. גרמת לי לחשוב.

 

[Tonjin]

אני עדיין לא מצליח להבין מהם "כללים נוקשים"

לשיטתך (ומדוע אתה חושב שהם מונעים זרימה)

 

[Yin]

כללים נוקשים

שלל טקסים, הנחיות עשה אל תעשה, המשפט "הכל מתחיל בכבוד ונגמר בכבוד", תרבות של שמירה קפואה על מסורת ועוד. אני מניח שמערכות נוקשות לא יכולות ללמד זרימה, פשוט כך. משהו שהוויתו זורמת לא יכול ללמד נוקשות וגם ההיפך הוא הנכון. עדי

 

[Tonjin]

ככל שאני מנסה להתעלם מזה, אני בכ"ז שומע המון

הנחות מובנות בטענות שלך, החל בכך שאנשי קראטה לא "זורמים מספיק טוב" (מעניין מה הם היו חושבים על המאוושי-גרי של אנשי הטאי-צ'י..) דרך כך ש5 דקות של מדיטצייה בתחילת אימון עשויות למנוע מהמתאמנים הבנה של זרימה וכלה בכך שהרעיון שצריך לכבד את השותפים שלך לאימון הוא "מקובע"... לגבי הנחיות של עשה ועל תעשה, נחש מה? הן מופיעות בכל אימון ובכל שיטה שהיא (ואפילו לא רק באמנוית לחימה) אתה מדבר הרבה על זרימה שנראית לך אישית קיימת או לא בשיטות אחרות, ניסיתי להמנע מזה קודם אבל אני נאלץ להזכיר לך שאתה לא מאסטר ואפילו לא תלמיד וותיק באף אחת מהשיטות האלו (שכולן אגב מדברות על זרימה ואדפטצייה בקרב, מה כולם טועים ורק אתה מחזיק את האמת בביצים..?) כך שיתכן שאתה מבחוץ ודרך המשקפיים שלך - לא רואה את הפרשנות והזרימה שבהם (בדיוק כמו שהם עשויים לפרש את הזרימה שבטאי-צ'י כסמרטוטיות ו"נפנוף ידיים") שוב אני רוצה להזכיר שגם זכוכית מבחינה פיזיקלית זורמת ונוזלת - הכל תלוי בנקודת המבט שאותה כפי שלמדתי ממך בדיון קודם לפני כמה שנים כדאי לפעמים לנסות ולשנות, ולו רק לשם התרגיל האינטלקטואלי...

 

[אטארי]

כן!

"ולו רק לשם התרגיל האינטלקטואלי..."

 

[Yin]

למה קשה לך לשמור

על רמת דיון שלא קשורה לבייצים שלי? למה אתה בוחר להגיב לגופי במקום לטענות שיש מקום לבדוק אותן? אני מניח שדעותינו חלוקות (אני יודע שקצת קשה לראות את זה, אבל בכל זאת) אז מה? איפה הבעיה בדיון שלדעתי יש לו מקום בפורום ועשוי להפרות כמה קוראים וכותבים ואני ביניהם? עדי

 

[Tonjin]

אם תקרא טוב, תשים לב שמדובר על אלו של האמת

ולא על שלך, אם נפגעת אני מתנצל - פליטת מקלדת לא מוצלחת שלי...

 

[amir_aikido]

דווקא הנחות הן דוגמא לקיבוע

אתה מניח, משמע אינך יכול להוכיח. או כפי שנהוג להגיד באנגלית: assumptions make an ass of me and you (תגידו בקול ותשימו לב לדמיון) רובנו זקוקים לאיזושהי מידה של מסגרת, על מנת להיבנות בתוכה. אם תרצה דימויים מהטבע: כמו אפרוח שבוקע מהביצה, או כמו תינוק שבתחילת חייו נמצא בלול ולא זוחל ללא השגחה ברחובות. ככל שהאדם מתפתח ומתקדם, כך גבולות המסגרת מתרחבים. אתה מסיק את מסקנותיך על סמך תצפית בכמה אנשים, האם אתה בטוח שבחרת באנשים הנכונים לצפות בהם (כאלה שבאמת בקעו מהביצה?). ויותר מכך האם אתה באמת בטוח שאותם אנשים תיפקדו פחות טוב מאחרים שלמדו ללא מסגרת או שאולי זה רק נראה לך כך על סמך נקודת המבט שלך שנובעת ממסגרת אחרת? אגב, גם האמירה "משהו שהוויתו זורמת לא יכול ללמד נוקשות" איננה מתבססת על הטבע, שכן בטבע אנו רואים דברים זורמים שמעצבים דברים נוקשים ולהיפך (ראה את היווצרות והשתנות המסלולים של נחלים כדוגמא לקונפליקט שכזה). לדעתי האישית, זהו דווקא הקונטרסט של שילוב בין "קשיות"/"מסגרת"/"פורמליזם" ו"רכות"/"ראנדומליות"/"אינטואיציה" אשר נדרש על מנת להגיע להבנה אמיתית ותורמת בכל תחום שהוא, כולל תחומי המדע. אמיר

 

[Yin]

מילה על הנחות

כשאני מלמד תקשורת בין אישית אנ מדבר גם על הנחות. אני טוען שהחיים מורכבים ממלא הנחות וציפיות, רק מה? אנשים נוטים לתת להנחה כח של אקסיומה או לפחות עובדה. שימת הנחות על שולחן הדיון ובדיקתן אינה קיבוע, לפחות לא על פי הפילוסופיה שלי. וזאת הסיבה שאני מצהיר שאני מניח ושואל על ההנחה ולא מדבר על ידע או תובנות. אני מסכים שגבול יכול לתעל ואפילו כתבתי על זה כאן. נדמה לי שבטבע הנחל מעצב את ההנהר ולא ההיפך, נדמה לי... כמה קאטות יש בקורינדו אייקידו?

 

[Tonjin]

מה מעצב את מה, הטופוגרפייה את השביל או להיפך?

דיברת על הנחות ובדיקה שלהן, אני שואל בפעם השלישית או הרביעית בשרשור הזה: אתה *מניח* ששיטה שיש בה כללים נוקשים (שלא ממש הגדרנו עדיין: מדיטצייה בתחילת וסיום אימון, הקפדה על תלבושה אחידה וקידות עשויים אולי להקרא נוקשים אבל אני לא מצליח לחשוב על שום דרך שבה הם ימנעו ממישהו ללמוד זרימה והשתנות תנועתית) לא יכולה ללמד זרימה. למה ואיך? יותר בפירוט, השאלות שלי הן: 1) על סמך מה אתה מניח את זה והאם ייתכן שלמתאמן בטאי-צ'י, למתאגרף ולקראטקה יהיו הגדרות מעט שונות לזרימה? 2) איך לדעתך אותה מסגרת נוקשה מונעת מהתלמיד ללמוד זרימה והשתנות חשבתי שיש לי גם כמה שאלות לגבי המשפט שמסיים את ההודעה שלך, אבל בסוף לא הצלחתי להבין אותו..

 

[Yin]

הנחות

1. לא. אין שום סיבה שקראטקה יגדיר זרימה באופן שונה מאיש טאי צ'י או מוסיקאי. זרימה מתבטאת במרווחים שבין התנועות, בכמות הקיטועים והעצירות (או בהעדרן). 2. לדעתי (שאותה אני רוצה לבדוק ואף אחד לא נתן לי תשובה עדיין), אותה הוויה שיצרה מערכת נוקשה לא יכולה לצור מספיק זרימה. אתן דוגמא, קודם אסייג שאנני בקיא בתרבות היפנית וגם לא ממש בסינית: אופי התנועות בקארטה שונה מאופי התנועות של קונג פו משום שהתרבות שגידלה את המתאמנים שונה. ואת זה בדיוק אני רוצה לבדוק ועל זה אני שואל. המשפט המסיים - כמה קאטות יש בקורינדו אייקידו? הוא פשוט שאלה אינפורמטיבית לאמיר.

 

[Tonjin]

הנחות?

1) זהו שאני לא בטוח - אפילו במוזיקה ישנן צורות וסגנונות שונים של זרימה, אפילו האטימולוגיה של המילה זרם מרמזת על-כך שיש לו משהו מיוחד שמבדיל אותו מזרמים וסגנונות אחרים. 2) לדעתי יהיה יותר הגיוני להניח שההבדלים העיקריים בין סגנונות הלחימה אינם נובעים מהבדלים פילוסופיים/תרבותיים אלא קודם כל ובעיקר מצרכים והכרחים פרקטיים יותר, אתה יודע - דברים כמו מבנה הגוף של הלוחמים והשטח בו הם נלחמים, כלי הנשק הספציפיים בהם הם משתמשים והאיסורים על נשיאתם או השימוש בהם, ההשלכות לגביך של הנזק שגרמת ליריב ואפילו מזג האוויר. או אם להיות ספציפיים יותר במקרה של האמנויות הסיניות שזלגו לאוקינאווה מקובל להניח שהטכניקות הזורמות/משתנות של השיטות הסיניות לא נתנו מענה טוב כל-כך ביד ריקה (על האוכלוסייה המקומית נאסר רוב הזמן ובדרך-כלל לשאת נשק) במקרים בהם היריב עוטה שריון קל כך שנאלצו לעיתים להתפשר על זרימה לטובת השתרשות שפירושה אולי אמנם "קטיעה" של התנועה אבל היא גם מאפשרת מכה מסיימת חזקה יותר שאולי תחדור (או תשפיע דרך) את השריון. אין ספק שיש לפילוסופיה והסביבה התרבותית איזושהי השפעה על אמנויות לחימה, אבל נראה לי שבסופו של יום בכל זאת רוב השינויים נוצרו מסיבות פרוזאיות יותר ובקשר למשפט האחרון שלך, טעות שלי.. התכוונתי לזה הלפני אחרון ("נדמה לי שבטבע הנחל מעצב את ההנהר ולא ההיפך, נדמה לי...") חשבתי לרגע שהצלחתי להבין מה אתה חושב שמעצב את מי, ואז חשבתי על זה שוב...

 

[דלית - delete]

אם כבר זרימה

זורם מוגדר ע"י שינוי מתמיד תחת מאמץ גזירה (מאמץ משיק לחומר, להבדיל ממאמץ נורמאלי, או ניצב לחומר), ללא תלות בגודל (עוצמת) המאמץ. לאלו שהעברית קשה להם, הנה ההגדרה המקובלת באנגלית, מתוך וויקיפדיה:

A fluid is defined as a substance that continually deforms (flows) under an applied shear stress regardless of the magnitude of the applied stress​

http://en.wikipedia.org/wiki/Fluid למה אני טורח להזכיר הגדרה פיסיקלית שלכאורה אין קשר בינה ובין מערכת מושגים ערטילאית המשמשת בא"ל? א. ייתכן ויש מי שיימצא עניין במשמעות האמיתית של המושגים בהם אנו משתמשים בהשאלה, ב. בהנתן הגדרה מדויקת, ניתן אולי להבין את מגבלות המטאפורה - כשמדברים על עקרון "זרימה" כדאי אולי לדעת באילו תנאים הדימוי מתאים, ומתי הוא מפסיק להתאים. ג. גם אני לא הבנתי את הקשר בין נחל-נהר-וזרימה, בהקשר של עיצוב נוף גיאוגרפי. המים בנחל ללא ספק זורמים (ואפילו זורמים ניוטוניים) אך טוואי הנחל אינו זורם (המאמץ שמי הנחל מפעילים על הקרקע, אף על פי שמשיקים לקרקע, לא גורמים לשינוי המתמיד המופיע בהגדרת ה"זורם"). כלומר - נחלים ונהרות אינם זורמים. רק מי הנחלים והנהרות זורמים. ד. זרימה בלחימה - אולי כדאי להתחיל קודם ב"זרימה" בבני אדם? יש לי הרגשה שלפחות בחלק מאמנויות הלחימה, זרימה במשמעות הפיסיקלית היא האידיאל - על הלוחם, לפי אמנויות אלו, להגיב מיידית, ואך ורק בהתאם (פרופוציוני) לכוח המופעל עליו, לכל כוח שהוא - ויהה זה חלש או חזק ככל שיהה. אחת התנועות המדגימות זאת בטאי צ'י, אם הבנתי נכון - תנועת "תפיסת זנב הדרור (סנונית?)" התנועה צריכה להתאים עצמה תמיד, וללא הפסק, לכוח שמפעיל המוברח. לכאורה, זהו ביטוי ברור וחד משמעי של המושג הפיסיקלי - יש כאן שינוי מתמיד הנובע ממאמץ חיצוני. אלא שכאן נמצא ההבדל העקרוני, בשלו חשבתי שיש טעם לכל הפוסט הזה, ובפרט להבאת הגדרת הזורם - בזרימה בא"ל מתייחסים לשינוי הנובע מכל מאמץ המועל כלפי המשתנה (הלוחם הזורם, לצורך העניין) - בין אם מאמץ גזירה (כגון בריחים מסוימים) או מאמץ נורמלי (כגון דחיפה או מכה). למה זה משנה? ייתכן שאין זה משנה כלל. או אולי כן? האם נכון להשתמש במושג הזרימה בבואנו לתאר לוחם המעוות עצמו בהתאם לצורך, גם אם העיוות לא נעשה בתגובה למאמץ שהופעל עליו בפועל, אלא בתגובה למאמץ עתידי כלשהו (התחלת שינוי מנח גוף כשקולטים אגרוף נע לכיווננו) או כחלק מתכנון ארוך טווח אף יותר (שינוי מצב הידיים משפיע מראש על החלטת היריב לבצע טכניקה כלשהי)? האם נכון להשתמש במושג הזרימה כאשר אדם משתמש באיבריו כדי ליירט אגרופים, מבלי לספוג אותן? או אולי להפך? אולי זרימה דווקא מתארת את הלוחם שסופג את כל המכות תוך תיעול נכון של התנע של כל מכה (וראה לדוגמא את שרשור בלימת המקל שהחלה נטעשר)? האם בכלל נכון להשתמש ב"זרימה" כשמתייחסים למכות? ומה לגבי הטעיות? היכן, לשיטתכם מסתיימת הזרימה ומתחיל יישום טקטי מושכל של תכנון אסטרטגי של קרב? ואיך כל זה קשור לעיצוב עמקים בקרקע טרשית או רכה?

 

[דלית - delete]

בפיסקה המתחילה ב"האם נכון..." חלה טעות

צ"ל גם אם העיוות לא נעשה בתגובה למאמץ שהופעל עליו בפועל, אלא בציפיה למאמץ עתידי כלשהו

 

[Yin]

שינוי מתמיד

אלא מה? מפה הכל התחיל. מהשאלה איך מערכת שלא משתנה יכולה ללמד שינוי? אולי בכלל צריך לדבר על מעבר מתמיד במקום שינוי יעני transition instead of change, והכל בשביל לשנות צורה (deform) מתוך רצון להיות פרו-אקטיבי ללחץ המופעל במקום ראקטיבי. זרימה לא יכולה להעצר או להפסיק אף פעם, גם אם מתכננים את הקרב (נורא מוזר לתכנן אי-ודאות).

 

[Yin]

OK

1. מה האטימולוגיה של המילה זרם? 2. נקודה מעניינת, שלי אין תשובה מוחלטת עליה. רק אולי התרבות היא זו שגרמה גם לצרכים הפרקטיים, למשל השריון של הסמוראים הושפע מהתנועה שלהם או התנועה הושפעה מהשריון. לגבי השתרשות - זה א' ב' של אמנויות לחימה סיניות, לפחות מה שאני מכיר או יודע עליו. ואין שום בעיה של זרימה והשתרשות או סתירה בין השניים.