רוצה לשמוע את דעתכם...
לפני כמה זמן הייתה לי שיחה עם חמותי, בה שטחתי בפניה את כל מה שהפריע לי. בין השאר אמרתי לה שכעסתי מאוד על מה שעשתה בחנוכת הבית שלנו. למי שלא זוכר, אספר בקצרה את הסיפור: כשנכנסנו אני ובעלי לבית החדש ותכננו חנוכת בית, דיברנו עם חמותי, סיפרנו לה מה אנחנו מתכננים לקנות ולהכין. אמרנו שאנחנו נגיש את האוכל ב"בופה" כי אין מקום לכל האנשים לשבת ליד שולחן ולאכול. היא שאלה אם נצטרך עזרה ואמרנו לה שלא. בסופו של דבר היא ביקשה להכין קוסקוס כי כך מקובל אצלם בחנוכות בית. הסכמתי בשמחה. בערב חנוכת הבית, פתאום הגברת מופיעה עם סירים של עוף, בשר, פטריות חמות, אורז וכמובן הקוסקוס והמרק ל'קוסקוס. בנוסף לכך היא הביאה עימה עוד טריליון סוגי סלטים. כל האוכל שאנחנו קנינו נשאר במקרר (ולבסוף גם נזרק). מובן שעם אוכל כזה אי אפשר היה לאכול מ"בופה" ונאלצנו לערוך שולחנות כדי שאנשים יוכלו לשבת. מאחר ולא התכוננו לסוג כזה של אירוח, היה בלאגן גדול, כמעט ולא היה מקום, אנשים ישבו בצפיפות איומה. כעסתי על זה מאוד. כל מה שתיכנתי שיהיה לא היה. הארוע הפך לשלה, לא לשלי. כל האוכל היה שלה, ההכנות היו שלה, סידור השולחנות היה כפי שהיא רצתה... הרגשתי כמו עוד אורחת, כמו עוד מישהי שהארוע הזה הוא בכלל לא שלה. חנוכת הבית הייתה לפני ה-מ-ו-ן זמן. אבל לפני כחודשיים היה לבן הגדול שלי יום הולדת שנתיים. אני ובעלי החלטנו שלא נעשה לו מסיבה גדולה. נקנה לו מתנה, נאפה לו עוגה, וזהו. בערב יום ההולדת, חמותי התקשרה לבעלי ואמרה לו שהיא רוצה להביא לו בערב מתנה ועוגה. היא אמרה שהיא תבוא עם אחותה, שהיא המטפלת של הבן שלי. אמרנו שבשמחה. זה דווקא נשמע לי נחמד. אלא שהיא הגיעה עם עוגה, פיצות שהיא אפתה וסלט. היא הגיעה עם אחותה, גיסתי, גיסי ואשתו. כל אחד הביא מתנה, הם הביאו מצלמה, שרו לו שירים וכו'. אני פשוט הרגשתי תחושה של דג'ה-וו. הכוונה שלה הייתה טובה, אין לי ספק בכך. אבל שוב קרה שהיא באה אליי הביתה ומביאה איתה את כל האוכל. הרגשתי כמו איזה מפגרת. היא יכולה היתה לדבר איתי, שלפחות את הסלט הייתי מכינה בעצמי. אבל לא. את הכל היא רצתה לעשות בעצמה. ואני הרגשתי מבוכה עצומה בפני דודה של בעלי והגיסים שלי. בקיצור, בשיחה שהייתה לנו אמרתי לה שזה הפריע לי. היא ממש לא הבינה על מה אני כועסת, שכן היא "רק עזרה",ו"הכוונות שלה היו טובות". היא באמת ובתמים לא הצליחה להבין מה היא עשתה לא בסדר. בקשר לחנוכת הבית אמרתי לה "תארי לך שאת היית מארחת בערב חג, ואני הייתי מגיעה עם הסירים שלי, שמה את כל האוכל שלי על השולחן, בזמן שכל מה שאת הכנת וקנית היה נשאר במקרר ונזרק לבסוף". היא עשתה פרצוף של "יו, איך את מגזימה" ושתקה. בקשר ליום ההולדת אמרתי לה שהביך אותי שהתארחו אצלי בבית ושאני לא הכנתי כלום. אמרתי לה שזה חוזר על עצמו, כאילו היא חושבת שאני איזו לא יוצלחית שלא תוכל להכין שום דבר ראוי בעצמה ולכן היא מעדיפה תמיד להביא את האוכל שלה. אז היא עשתה תנועת ביטול ואמרה "מה פתאום, את ממש מפרשת הכל לא נכון". התרשמתי שהיא באמת באמת לא מבינה על מה יש פה לכעוס. וזה הטריף אותי. בסוף היא פשוט אמרה בכעס "מעכשיו, כל פעם שאני ארצה רק להזיז גפרור אני אשאל אותך אם את מסכימה", כאילו שלחרבש לי את חנוכת הבית ולתכנן בעצמה את יום ההולדת של בני בבית שלי זה רק "להזיז גפרור".
לפני כמה זמן הייתה לי שיחה עם חמותי, בה שטחתי בפניה את כל מה שהפריע לי. בין השאר אמרתי לה שכעסתי מאוד על מה שעשתה בחנוכת הבית שלנו. למי שלא זוכר, אספר בקצרה את הסיפור: כשנכנסנו אני ובעלי לבית החדש ותכננו חנוכת בית, דיברנו עם חמותי, סיפרנו לה מה אנחנו מתכננים לקנות ולהכין. אמרנו שאנחנו נגיש את האוכל ב"בופה" כי אין מקום לכל האנשים לשבת ליד שולחן ולאכול. היא שאלה אם נצטרך עזרה ואמרנו לה שלא. בסופו של דבר היא ביקשה להכין קוסקוס כי כך מקובל אצלם בחנוכות בית. הסכמתי בשמחה. בערב חנוכת הבית, פתאום הגברת מופיעה עם סירים של עוף, בשר, פטריות חמות, אורז וכמובן הקוסקוס והמרק ל'קוסקוס. בנוסף לכך היא הביאה עימה עוד טריליון סוגי סלטים. כל האוכל שאנחנו קנינו נשאר במקרר (ולבסוף גם נזרק). מובן שעם אוכל כזה אי אפשר היה לאכול מ"בופה" ונאלצנו לערוך שולחנות כדי שאנשים יוכלו לשבת. מאחר ולא התכוננו לסוג כזה של אירוח, היה בלאגן גדול, כמעט ולא היה מקום, אנשים ישבו בצפיפות איומה. כעסתי על זה מאוד. כל מה שתיכנתי שיהיה לא היה. הארוע הפך לשלה, לא לשלי. כל האוכל היה שלה, ההכנות היו שלה, סידור השולחנות היה כפי שהיא רצתה... הרגשתי כמו עוד אורחת, כמו עוד מישהי שהארוע הזה הוא בכלל לא שלה. חנוכת הבית הייתה לפני ה-מ-ו-ן זמן. אבל לפני כחודשיים היה לבן הגדול שלי יום הולדת שנתיים. אני ובעלי החלטנו שלא נעשה לו מסיבה גדולה. נקנה לו מתנה, נאפה לו עוגה, וזהו. בערב יום ההולדת, חמותי התקשרה לבעלי ואמרה לו שהיא רוצה להביא לו בערב מתנה ועוגה. היא אמרה שהיא תבוא עם אחותה, שהיא המטפלת של הבן שלי. אמרנו שבשמחה. זה דווקא נשמע לי נחמד. אלא שהיא הגיעה עם עוגה, פיצות שהיא אפתה וסלט. היא הגיעה עם אחותה, גיסתי, גיסי ואשתו. כל אחד הביא מתנה, הם הביאו מצלמה, שרו לו שירים וכו'. אני פשוט הרגשתי תחושה של דג'ה-וו. הכוונה שלה הייתה טובה, אין לי ספק בכך. אבל שוב קרה שהיא באה אליי הביתה ומביאה איתה את כל האוכל. הרגשתי כמו איזה מפגרת. היא יכולה היתה לדבר איתי, שלפחות את הסלט הייתי מכינה בעצמי. אבל לא. את הכל היא רצתה לעשות בעצמה. ואני הרגשתי מבוכה עצומה בפני דודה של בעלי והגיסים שלי. בקיצור, בשיחה שהייתה לנו אמרתי לה שזה הפריע לי. היא ממש לא הבינה על מה אני כועסת, שכן היא "רק עזרה",ו"הכוונות שלה היו טובות". היא באמת ובתמים לא הצליחה להבין מה היא עשתה לא בסדר. בקשר לחנוכת הבית אמרתי לה "תארי לך שאת היית מארחת בערב חג, ואני הייתי מגיעה עם הסירים שלי, שמה את כל האוכל שלי על השולחן, בזמן שכל מה שאת הכנת וקנית היה נשאר במקרר ונזרק לבסוף". היא עשתה פרצוף של "יו, איך את מגזימה" ושתקה. בקשר ליום ההולדת אמרתי לה שהביך אותי שהתארחו אצלי בבית ושאני לא הכנתי כלום. אמרתי לה שזה חוזר על עצמו, כאילו היא חושבת שאני איזו לא יוצלחית שלא תוכל להכין שום דבר ראוי בעצמה ולכן היא מעדיפה תמיד להביא את האוכל שלה. אז היא עשתה תנועת ביטול ואמרה "מה פתאום, את ממש מפרשת הכל לא נכון". התרשמתי שהיא באמת באמת לא מבינה על מה יש פה לכעוס. וזה הטריף אותי. בסוף היא פשוט אמרה בכעס "מעכשיו, כל פעם שאני ארצה רק להזיז גפרור אני אשאל אותך אם את מסכימה", כאילו שלחרבש לי את חנוכת הבית ולתכנן בעצמה את יום ההולדת של בני בבית שלי זה רק "להזיז גפרור".
