רוחניות

[hayapollak]

כן דן מרגלית

וכן תרבות הדיון. בעיני יותר נכון ויותר ראוי להתייחס עינינית לנושא ופחות לדעה האחרת שהובעה, זה הכל. ולעניין האישי - שוב כנראה לא הובנתי עדיין. אין לי בעייה בכלל עם נושאים אישיים שמועלים בפורום, הא ראייה שגם אני מספרת על עצמי ומקשיבה לאישי של אחרות אך לא תמיד אני מגיבה. למשל איושי ואחרות כתבו בעניין הטרדות מיניות ולמרות שרציתי לא מצאתי את המילים המתאימות להביעה את רגשותי. אחת הסיבות היא שאני עדיין לא מרגישה בפורום הזה שמה שאני אומר כלומר אכתוב - יתפרש כפי שאני באמת מתכוונת. אגב, זה משהו די חדש אצלי(ההרגשה הזו) משום שאני בדרך כלל מאד בהירה אמיתית וברורה אבל יותר ויותר אני חשה שאני רוצה לשמוע מה אחרות אומרות חושבות ומרגישות . אולי כי זהו מעגל? ו

 

[הילה בסגול]

המעגל משקף אותנו

האפקט הידוע - אפקט המראה. וכאשר אחת כותבת ייתכן מאוד שאנו רואים את ההשתקפות שלנו, את מה שאנו מרגישות ו/או חושבות ו/או חויינו. פתאום זה עולה ומכאן הקושי. בפורומים יש צורך לברור את המילים. לכתוב נכון על מנת שלא יתפרש אחרת כי כאמור לא שומעים את הטון בו אנו נוקטים.

 

[מממאיה35]

נכון ../images/Emo70.gif

קבוצת תמיכה אם בראלי ואם בוירטואלי, כמו גם המעגל או כל קבוצה שיש לנו משותף בה, היא שיקוף שלנו.. לפעמים זה מאוד מפחיד להתמודד עם מה שרואים, לפעמים זה מאוד כואב, לפעמים מבלבל.. לכן דורשה מצד אחד הקפדה על כל מילה כתובה (אבל אני לא בעד לצנזר או לא להגיד כי..) ומצד שני - מי שקוראת צריכה לזכור שמה שכתוב נכון לזו שכתבה, ולא בהכרח לה.. הסתבכתי קצת

 

[הילה בסגול]

שירתי, אני מעריצה אותך על הפתיחות

שלך והיכולת שלך לכתוב גם על הפחות מלבב בחייך. מה זה דיכאון קליני ?

 

[הילה בסגול]

../images/Emo124.gif נשים יקרות, אני מזמינה אתכן

להשתתף בדיון המעצים שנוצר כאן. אנא, אל תפחדו לאמר את מה שאתן חושבות/מרגישות, גם אם זה שונה מדעה אחרת. אנחנו מנסות לבנות כאן משהו ביחד - לקבל את האחר, לתת, לחשוב ולעשות על גדילה, על צמיחה אישית, על התפתחות. אז יש מי שחושבת אחרת וזה נפלא למעשה. זו הפספקטיבה !! נקודת מבט אחרת, של מישהי אחרת. ובמקום לקחת את זה למקום של היעלבות אישית לטעמי כדאי לקחת את זה לכיוון שאפשר להיבנות מכך. לחשוב אחרת ואולי למעשה בכלל לחזק את המחשבה/תחושה שלנו. האם ניתן מקום לאגו שלנו ??

 

[הילה בסגול]

../images/Emo41.gif פרספקטיבה ../images/Emo41.gif

כאשר למדתי הנחיית מעגלים למדנו במעגל, תוך כדי החוויה. אחד העקרונות בקורס היה הרעיון של פרספקטיבה ולקחנו זאת מאוד רחוק עד כדי שבכל פעם שינינו מקומות ישיבה. הרעיון הוא להסתכל על מה שקורה מנקודת מבט אחרת. לאו דווקא לאהוב או לקבל את הנקודה האחרת, אלא לחוות אותה. חומר למחשבה

 

[דגנית]

לא קראתי את כל השרשור..

אבל הגבול עובר לדעתי האישית מניסיון אישי במקום בו מבינים את ההבדל בין מציאות לדימיון. בין מציאות של כאן ועכשיו למציאות אחרת. יש אנשים שמתקשרים עם ישויות, עם מלאכים ושאר תושבי ייקום. יש אנשים שמצליחים לשמור על חייהם של כאן ועכשיו תרצו - על שפיותם.. ולצעוד יחד עם העולם שנפרס בפניהם. יש אנשים שלא. יש אנשים שנופלים כאן.. לא מצליחים להבחין ולדעתי, הם אלו ששומעים קולות ומאבדים יחד איתם את עצמם. ולמה..

כי הם לא מצליחים להבחין בין אני.. לבין אחרים. בין הקול של הנשמה שלי, ה-עצמי, ה- אני לבין הקולות האחרים, קולות של יישויות אחרות קולות של תושבים אחרים בייקום הזה => תקשור. וגם.. כי הקולות האלו.. יכולים להבהיל מאוד. זו דעתי שלי. טרם קראתי את השרשור..

 

[הילה בסגול]

אוהבת ומתחברת מאוד למה שכתבת

דגנית - תודה לך יקירה. כאשר אני חווה "תקשור" ברור לי שבעצם אני מתקשרת כאן, קרי יוצרת תקשורת, עם עצמי, עם האני העליון שלי. עם המחשבה הנקיה, הבהירה והברורה של אסנת. שלי. בעקבות ההתנסויות הללו רכשתי ספר שנושאו להתחבר לתקשור. כתבה אותו סאנאיה רומן והיא נותנת שם - מפי אורין כמובן - תדריך מלא ומקיף על איך מתקשרים. כל כך התלהבתי וקראתי וניסיתי אבל... לא התחברתי לספר הזה. בחרתי להמשיך בדרך שלי. שהוכיחה את עצמה עבורי. דרך של נשימה, רגיעה, דימויים.

 

[דגנית]

אסנת ../images/Emo24.gif זה מרגיש..

שונה. מכירה את הספר לקח לי המון שנים לקרוא אותו ולמעשה קראתי אותו .. אחרי ש.. קראתי אותו שוב ועשיתי את רוב המדיטציות במהלך המסע שלי בהודו.. התחבר לי נהדר, היום הספר שלי מטייל.. נתתי אותו למישהו מבולבל שהרגשתי שזקוק לו יותר ממני.. אני אוהבת את הספרים של סאניה. אני מאמינה שיש תקשור שלי עם עצמי, עם הנשמה שלי.. שזה האיחוד. החיבור. המהות. ויש תקשור עם אחרים. ואם נחשוב על זה.. מי שמאמין שיש תושבים נוספים עלינו בייקום, שאנחנו לא בודדים.. בייקום הזה.. בעצם.. למה שלא נוכל לדבר איתם.

 

[דגנית]

אגב, קולות.. יכול להיות גם תחושה,

טלפתיה, מחשבה 'של מישהו אחר'.. ולא שלי.. מסר.. תחושה.. אינטואיציה.. תחושת בטן.. הבנה.. הארה.. תובנה.. וכו' לא דווקא דיבור פיזי ~חיבוק~

 

[יש רק עכשיו]

רק נכנסתי לרגע....ו...יצא ארוך

קראתי את השרשור הזה, והשלמתי חוסרים פה ושם משרשורים אחרים. מסיבות אישיות המשתלבות עם סיבות טכניות לא יוצא לי להיות כאן הרבה, ועכשיו כשמצאתי קצת זמן...אני רוצה לשתף במה שעלה לי מאד חזק בשרשור הזה, אני מרגישה סתירה מאד גדולה בין המסרים הכתובים המבטאים צמיחה, התפתחות, קבלה, נתינה, אמון באני הפנימי, השאיפה להית נאמנים למה שבנות כותבות שהן חושבות או מרגישות, לבין מה שקורה בפועל כשעומדים מול האחר, השונה, מול שיעור המצריך תיחום ובעיקר בעיקר ויתור על האגו. למשל, כשקוראים הודעה פה והודעה שם, ההתנצלות שבאה כהקדמה לביטוי דעה שאולי תהיה שונה מהדיעה הרווחת, או דיעה שאולי תיחשב ללא פופולרית, נשמעת מאד מתחשבת, מאד איכפתית ומקסימה, ועם זאת, כשקראתי כל כך הרבה הודעות בבת אחת , שאלתי את עצמי, למה, בפורום שמושתת על רצון לצמיחה, למידה, קבלת האחר כמו שהוא, כנות, פתיחות ועוד, צריך כל כך הרבה התנצלויות? איך זה שבנות לא יכולות פשוט לכתוב את מה שהן חושבות בלי כל הקישוטים סביב בידיעה שהן שלמות ומבטאות את דעתן, ובידיעה כי הקוראות מתייחסות לתוכן הדברים , לנושא שנכתב ולדעה האישית של כל אחת בלי להשליך את זה על הקוראת באופן אישי? כשהנחת היסוד של הקוראת והכותבת היא שדברים נועדו לשיתוף ולא לפגיעה. והרבה פעמים אני פשוט מוותרת ולא מגיבה, כי התחושה שאני מקבלת היא של גן ילדים, האגו מקפץ על ימין ועל שמאל וחוגג בפראות כאילו אין מחר. היא אמרה לי ככה.... אני? זה כי את אמרת לי ככה....... אני? את התחלת ...לא! את התחלת... טוב צ'ילבה ודי. אני מאמינה שכל העלבות השורש שלה היא אגו בלבד, גם כשקשה מאד להודות בזה. הרי אם לא האגו שקופץ מה אכפת לנו מה אמרו עלינו? אז היא אמרה או לא אמרה שX או Y פסיכית וצריכה לקחת תרופות? מה זה משנה? אז היא אמרה, אז מה?? זה מה שX חושבת? זכותה, זכות כל אחת לכל מחשבה שהיא רוצה, מה זה אומר עלי שהיא אמרה ככה? לא אומר כלום, לא משנה כהוא זה ממה שאני באמת. ובמקום לפתח את הנושא, לנסות להפיק מניסיון של כל אחת , מהחוויות הטובות והפחות טובות של כל אחת ולזכור שזה מאד אישי לכל אחת , זה הופך למן קרב תרנגולות . ואז ... בסוף השרשור כבר שוכחים בכלל ממה זה התחיל ומה ניסינו ללמוד פה ומה שלמדנו זה עוד שיעור בבנות. עוד שיעור במה קורה כשמדברים על קבלה במקום לקבל, מדברים על נתינה במקום לתת, מדברים על לימוד במקום באמת לשבת רגע, ולנסות ללמוד ממה שנכתב במקום לקפוץ. ומאד חבל לי אישית כי אני יודעת שדיבורים באויר לא הייתה המטרה שלשמה נפתח הפורום. אז אולי, עוד לא מאוחר לעשות STOP , לספור אחת שתיים שלוש דג מלוח, לקחת צעד אחורה ולקרוא כל אחת לעצמה את מה שנכתב מחדש, להתייחס למהות של הדברים ולמצוא איפה כן נוכל ללמוד, ואיך ממה שנכתב כל אחת יכולה לקחת משהו לעצמה שממנו היא יכולה לצמוח. אז כן, הפעם החלטתי כן לכתוב את מה שאני מרגישה ולא לוותר כי בסך הכל כן חשוב לי שהמקום הזה יהיה קרקע פוריה לצמיחה של מי שבאמת ובתמים רוצה בכך. באהבה.

 

[דגנית]

סתם תוההההה יש סיבה ששרשרת אלי?

 

[יש רק עכשיו]

../images/Emo13.gif שום דבר אישי

פשוט כי היית אחרונה להגיב

 

[דגנית]

../images/Emo24.gif

 

[מממאיה35]

אני מצטרפת לדיון

פשש מאיפה להתחיל.. קודם כל אני מצטערת על הכעס שיצא פה, על הפגיעה ועל העלבון... מקווה שממרחק של כמה ימים ירגעו הרוחות (ולא תרתי, בהקשר לדיון) וכולנו נשאר פה ביחד

. ולענין הנושא עצמו.. מה זה רוחניות לגבי? אני ממש לא יודעת! אני כן יודעת שלפני שנתיים היו מדברים איתי על אנרגיות מאבנים, על תקשורים, על קלפים ואפילו על רייקי ואנרגיות מרחוק, הייתי מסתכלת בזלזול, בציניות. אפילו לא בסקפטיות.. והיום.. כנראה שבאמת עשיתי עבודה מעמיקה

.. זה התחיל למעשה בטיפול פסיכולוגי שעברתי, כמה לא רוחני, אה.. בטיפול עצמו, בהתחלה לפחות, הבאתי את השכל לפגישות.. למדתי וחקרתי את הנושא מכל הכוונים.. כמובן שזה היה כדי לא להרגיש כלום (לא הרגתי כלום וככה חייתי איזה 20 שנה, עזבו זה כבר נושא להודעה אחרת

).. היתה איזו פגישה אחת שביקשתי להרגיש, ובעקבותיה עלו וצפו כל הרגשות.. ומאז אני מרגישה.. ועם זה, למעשה נפלה חומת השכלנות, ואפשרתי לעצמי להסתכל פנימה.. נראה לי שבהתחלה הסתכלתי בעיקר בטיפול הפסיכולוגי עצמו, כלומר במלל, אבל עם הזמן הרגשתי שזה לא מספיק לי.. וחיפשתי עוד.. אני חושבת שההתנסות הראשונה שלי היתה עם חברה שלי

. היא ליוותה אותי בטיפול הקשה שהיה לי, בעבודה המאומצת שעשיתי, והיתה כל התקופה הזו שולחת לי אנרגיות (מהטלפון או גם אם לא דיברנו - היתי הולכת לישון מוצפת, סחוטה, סמרטוטה, ולמחרת קמה לתפקד, פנתרה, מלאה באנרגיות). זו היתה הפגישה הראשונה שלי עם הרוחניות.. לאט לאט מצאתי עוד דברים שמספקים לי אנרגיה, והמשיך החיפוש העצמי, במקביל לטיפול הפסיכולוגי. אז שוב, ראתי הרבה ספרים, והיתי בהרבה סדנאות, ופסיטבלים למיניהם, ואספתי לי את מה שטוב לי.. לגבי תקשורים - בד"כ זה מאוד מרגש אותי ומסקרן אותי.. שוב, אני המדענית, האנליטית, מאמינה ב"רוחות"? ביישויות? בפעמים שעשו לי תקשורים, כשהמתקשרת לא מכירה אותי בכלל, היא אמרה דברים מדויקים עלי, על העבר שלי ועל מי שאני היום.. להגיד שאני באמת מאמינה שזה מסרים שהיא קיבלה מיישויות עליונות? לא בטוחה.. מה שכן, אני יודעת ומאמינה שלכל המתקשרות אינטואיציה מאוד מאוד מאוד גבוהה ומפותחת, ככה שלמשעה הן קוראות אותי כמו ספר פתוח.. ואת הטיפול סיימתי לפני איזה חודשיים (או בעצם, וואו כבר שלושה

). הבנתי שהגעתי אל השקט שלי, אל המקום ששאלתי בפגישה הראשונה של הטיפול "מתי זה נגמר?".. יכול להיות שהעבודה הרוחנית והחיפוש וההסתכלות פנימה שעשיתי זרזו תהליכים.. יכול להיות שהיא מונעת ממני להמשיך ולהעזר בדרך הקונבנציונאלית של טיפול פסיכולוגי, כי אני יודעת בברור שכשסיימתי את הטיפול, לא סיימתי את החיפוש.. ואני עדיין מחפשת משהו.. לא יודעת מה, אבל יודעת שכשאמצא - אדע שמצאתי.. (וזה לא בנזוג

)

 

[אריאלה האחת1]

אני קראתי בעיון את השרשור

וחוץ מהתגובה האחרונה, תכף אקרא.... רואה נשים שונות עם דעות שונות.. אגב, אני מאוד ממליצה על הספר, " אינטלגנציה רוחנית" של דנה זוהר, איאן מרשל. מאוד עוזר להבין את הקשר בין מחלות הנפש והרוחניות. מסתבר שכל אחד מאיתנו , לפי הספר חולה נפש במידה מסויימת. לפי מחקר שעשה פליקס פוסט בכתב העט הבריטי לפסיכיאטריה הפרוט לפי מקצועות- אחוז הסובלים מחוסר יציבות נפשית: 1. מדען- 42.2% 2. מלחין- 61.6 3.מדינאי-63% 4.אינטלקטואל- 74% 5.אמן- 75% 6. סופר-90% אני אשה גאה ברוחניות שלי, בתיקשור שלי- נולדתי כך, רק גיליתי בגיל מבוגר. גם ב-12 שנות עבודה כהנדסאית תעשיה, פעלתי לפי תחושות ומסרים, למרות שלא הבנתי זאת. וכמרפאה ברפלקסולוגיה , טיפולי גוף שונים - קבלת מסרים על העולם שמעבר, עזר לי לקבל הבנות לגבי המטופל. גם בטיפול חד פעמי- קיבלתי מסר ואמרתי למטופלת שיש לה חוסר בוויטמין b-12 שלחתי אותה לבדיקה, ואכן היה לה חוסר מאוד גדול. לא , לא שמעתי קולות- מסרים מועברים אלי בצורה אנרגטית. ואני בשביל לא להגיע למצב של פחד, פשוט ביקשתי לא לקבל מסרים על מוות , או בעיות בריאות סופניות. ועוד ציטוט מהספר שהנני קוראת: " מיד אחרי ניתוק הקשר עם פרויד, סבל יונג ממשהו הדומה להתמוטטות סכיזופרנית, שייסרה אותו 7 שנים. עם זאת עשרות שנים אחר-כך הוא כתב: היום אני יכול לומר שמעולם לא איבדתי מגע עם אותן חוויות מקוריות.... כל מה שהשגתי בהמשך חיי היה כבר כלול בהם." וממנו התיאוריה שהפסיכולוגים מטפלים בה.... למי שחשב שפסיכולוגיה זה לא רוחני... מקווה, שנדע לשמור על כבודו של חברותינו. לכל אחת יש חבילה משלה.. יש לי עוד המון מה לומר, אך לא מסוגלת יותר להקליד. באהבה לכולכן,

אריאלה

 

[צופית היחידה1]

אהבתי את מה שכתבת ../images/Emo24.gif

 

[הילה בסגול]

גם קלפים הם למעשה תקשור

אם נסתכל על הקלפים, בסך הכל תמונות עם סמלים/צבעים/הקשרים כאלו ואחרים והם מהווים כמעין גשר כזה או אחר למסרים קרי תקשור. הכתיבה שלך אריאלה מביאה אותי למחשבה שאולי בעצם אנחנו כולנו מתקשרים בדרך זו או אחרת ופשוט קוראים לזה בשם - משה רבנו, אליהו הנביא או טארוט וכל דבר אחר... מה דעתך ? אהבתי מאוד לקרוא את שכתבת ואשמח כשתוכלי תמשיכי.

 

[הילה בסגול]

פסיכולוג זה לא רוחני ???

ירידה לעומקם של דברים, התדיינות, בדיקה, התעמתות עם רגשות אצל פסיכולוג - זה לא רוחני ? רוחניות לדעתי היא לא מיסטיקה. רוחניות היא הפנימיות שלנו והדרך בה אנו מתעמתים עמה ומוציאים הכל החוצה ומשחררים. אני חושבת שפסיכולוג זה הכי רוחני שיש... אהבתי שכתבת שאספת את מה שטוב לך. הכי נכון שרק אפשר. להיחשף למגוון ולבחור את זה שנכון וטוב לך עצמך.

 

[רוצה לחיות טוב]

ערב טוב בנות

אני כבר קרוב לשעה עם עיניים עצומת ועם עייפות של כול היום יושבת מול המחשב וקוראת את השירשור המדהים הזה. מקווה לא לפספס שירשורים כאלו בהמשך. שירה יקירתי,מקווה שאת נשארת.