לגבי השימוש במילה "אקסיומה"...
אקסיומה הינה ק ב י ע ה שלא ניתנת לערעור. חיה, עם כל הכבוד (ויש הרבה כבוד), ההבדל בין הדברים שניתנים להוכחה לבין הדברים שלא ניתנים להוכחה הוא עצום, ולכן להתייחס לקיומו של העולם הרוחני כאל א ק ס י ו מ ה הוא שגוי מיסודו. המילה אינה נכונה. גם אני כמוך מאמינה בנפש האדם, בנשמה או בכל שם אחר שתבחרי לקרוא לזה, אבל להגיד שזו "אקסיומה"... ? ממש לא. להגיד שאדם זקוק ללב פועם כדי להתקיים ולחיות - זוהי אקסיומה, על כך אין עוררין. להגיד שאנשים שמתו מסוגלים לתקשר עם האנשים שחיו זו אקסיומה ? אני בספק גדול אם זו ההגדרה המילונית של המילה. אני סבורה שכולנו, כל בני האדם, ניחנו ביותר מחמישה חושים. כבר ברור כיום שהאדם הממוצע משתמש בחלק מזערי בלבד מהיכולת המוחית שלו (לא זוכרת את המספרים המדוייקים אבל זה מפחיד כמה מעט מהמוח שלנו אנחנו מנצלים). לפיכך, מדוע שלא נצא מתוך הנחה שאנחנו גם לא מנצלים את מלוא הפוטנציאל הרוחני שלנו ?... הנחה הגיונית מאד, לא ? לכן די ברור לי שהמתנה הזאת של הרוחניות, כפי שכינית אותה, קיימת בכל אחד ואחד מאיתנו. ההבדלים העיקריים הם שלא כולם מנצלים ומממשים את הפוטנציאל הזה. לגבי התורות העתיקות לריפוי הגוף והנפש שהיו קיימות עוד בטרם נולדו הרפואה והפסיכיאטריה.... חיה, איני מתווכחת עם קיומן של תורות עתיקות וחכמות. ללא ספק יש המון מה ללמוד מהן גם כיום. אבל בואי נזכור שהתורות הללו היו קיימות לפני שהיו לאדם האמצעים כדי לחקור, כדי להעמיק את הידע שלו באנטומיה, פיזיולוגיה, חקר גוף האדם, חקר המערכות הפנימיות שלנו. להזכירך, בעבר תוחלת החיים הממוצעת של אדם היה בערך גיל 30 ומשהו.... (כולנו כאן כבר היינו ז"ל לו היינו חיינו בתקופות ההן). כיום, תוחלת החיים של האדם רק הולכת וגדלה, אם איני טועה אצל גברים זה מגיע ל- 80 ואצל נשים זה טיפה גבוה יותר. האם הרפואה המודרנית תרמה לכך ? בוודאי ובוודאי, אלף אלפי בוודאים כאלה. האם יש לרפואה הקונבנציונלית גם חסרונות ? ה מ ו ן . אבל היתרונות עולים בהרבה על החסרונות. אני מסכימה איתך שיש המון דברים שאנחנו לא רואים או ממששים אותם אבל מרגישים שהם קיימים. הלא איזו דוגמא טובה יותר יכולה להיות מאשר ר ג ש ו ת ? האם אנחנו רואים אהבה ? האם יש צבע לכעס או לשנאה או לפחד ? ובכל זאת ברור לנו שהדברים האלה קיימים, על כך בוודאי שאין ויכוח (הנה, זו אקסיומה !) אבל בהתייחס לדוגמא שהעלתה אסנת (שלא הכרתי) על אישה שכתבה ספר שלם של מלים שיצאו מפיו של איזה ישות שמדריכה אותה באופן קבוע ומדברת איתה על בסיס יומי ? סליחה אבל לו היא היתה חברתי הייתי הולכת איתה יד ביד למשרדו של הפסיכיאטר הקרוב. אגב, זה לא סותר את העובדה שיתכן שהספר נפלא ויתכן שהאישה היא חכמה רגישה מקסימה ונפלאה. אני שוב חוזרת ושואלת - איפה עובר הגבול ? אם הבן שלך, חיה, לצורך העניין (ואני בכוונה מקרבת את הדברים הביתה, אל המשפחה שלנו, כדי לבחון באמת איך אנחנו מרגישות כלפי זה ולא רק ברמה התיאורטית) - היה חוזר מבית הספר ומספר לך שכבר שבוע הוא מרגיש נוכחות של חייזר בקרבתו. הוא מרגיש אותו, הוא שומע אותו מדבר איתו (הוא אף מספר לו מאיזה כוכב הוא הגיע ועוד פרטים על עצמו), האם היית ממהרת לקבל את דבריו כ"רוחניות" טהורה שאין לה הסבר ?...
