רוחניות

[שירה1973]

תודה אבל לא תודה

קצת לפני שאני פורשת למיטה החלטתי להיכנס לכאן פעם נוספת. המקום הזה, הפורום הזה, היה יקר לי במשך החודשים האחרונים, אז אחרי שיחת טלפון עם אסנת והודעות מקסימות מאיה (תודה איה) חשבתי שאולי הגבתי ברגישות רבה מדי אחר הצהריים. ואז נכנסתי לפני כמה דקות, וקראתי את ההודעה של "יש רק עכשיו" ואני שוב מרגישה שקיבלתי אגרוף ישר לבטן. יש רק עכשיו, אני לא יודעת על מה את מדברת כשאת אומרת משפט בנוסח: מה זה משנה אם מישהי אמרה למישהי אחרת שהיא פסיכית.... והאם את באמת חושבת שהמשפט הזה יוליד דברים חיוביים או יתרום למשהו ? אולי פספסתי משהו (בכל זאת, גילי המתקדם) אבל אני לא הבחנתי שאף אחת כינתה אף אחת אחרת בשמות גנאי. את השירשור הזה פתחתי לבקשתה של משתתפת אחת ובאישורה וברכתה של משתתפת אחרת. למקרה שמישהי לא הבחינה בכך - לא רק הבעתי את דעתי הסובייקטיבית אלא הצגתי ג י ש ה מסויימת, שהיא הגישה הרפואית-מדעית לנושא "שמיעת קולות". כל אחת יכולה לקבל, לא לקבל, לאהוב או לא לאהוב, אבל זו הגישה הרפואית ואותה הצגתי כאן. להיעלב ממנה ? לכעוס לגביה ? לגרום לי להרגיש מותקפת רק כי אני לא "רוחנית" מספיק כדי להבין דברים שאי אפשר לראות אותם....? יקירותיי, בפעם הבאה כשמישהי שחשובה לכן תכתוב כאן הודעה ותספר שהיא מרגישה שהיא לא רוצה לחיות, שאין לה אנרגיות לכלום, שנמאס לה מהכל, שהיא נעה בין מצבי רוח קיצוניים של שפל נמוך מנשוא וגבהים עצומים - בפעם הבאה כשזה יקרה אני כולי תקווה שתדעו להיזהר בלשונכן וחלילה (חלילה !!) לא תזכירו את הפן הרפואי שבעניין, כי אחרת תוכיחו ל כ ו ל ם שאתן לא רוחניות מספיק. אל תזכירו תרופות כאופציה חס וחלילה, כי אז תחשפו את בורותכן בעולם הרוח. והכי חשוב בנות - לעולם אל תתנצלו על כך שדבריכן אולי עלולים לפגוע או לא לנעום לשומע/לקורא, כי אז כמובן יאשימו אתכן בכך שאתן מתעסקות רק באגו.... אם נזקקתי להוכחה נוספת שאין זה מקומי - קיבלתי אותה הערב. בריאות גופנית ונפשית לכולן ורק טוב. "שירה".

 

[מממאיה35]

לא לא..

רציתי לכתוב לך מסר אבל עכשיו כשתכתבת כאן, החלטתי להגיב כאן.. אני מצטערת שכל הצדדים נפגעו.. תכלס, אני הייתי זו שביקשה את השרשור הזה, אבל אין לי שום חרטה.. כשאני כותבת משהו, אני עומדת מאחורי מה שאני כותבת. מנסה לכתוב ברגישות, לקלוט מי מולי, אבל כותבת.. לכל אחד הזכות או הבחירה אם לקחת מה שאני כותבת או פשוט לסגור את ההודעה ולהמשיך הלאה.. אין לי מושג למה אני כותבת לך את זה, שירה.. אולי כי אני אישית מודה לך על הדיון שהתפתח כאן בזכותך.. אני שוב יכולה רק להצטער שנפגעת.. ואם יש לי חלק בזה, אז כמובן סליחה מעומק ליבי.. אולי אני כותבת לך כי באמת - את האמת שלך ואת מה שיש לך להגיד אמרת, ותכלס, את לא אחראית לאיך שהשאר הגיבו.. וזה נכון גם לאמת של השאר ולזה שהן לא אחראיות לאיך שאת הגבת.. כל אחד צריך לקחת אחריות רק על עצמו.. על טוהר המילה שלו.. ולדעתי, בענין הזה, את לקחת את האחריות שלף ובגדול.. ברגישות, באכפתיות, ממקום שהיה בתהום ומדבר מנסיון (לצערי מנסיון שחווית את, לפי מה שחשפת עליך), ולא מהתנשאות. אני מקווה שתשארי איתנו.. אני מקווה "שהשלום" יחזור להיות בתוכנו

ושוב סליחה אם משהו שאני עשיתי פגע בך..

 

[אריאלה האחת1]

לכולן, ושירה גם לך יקרה../images/Emo2.gif

אני לא מכירה אותך ממש, מעבר לכתיבה שלך. את ישרה ואמיתית, ולמדתי במהלך חיי , כי לפעמים לא מבינים תכתובות בנט. ומילים כתובות, זה שונה משיחה אישית. לכן אני כמעט נמנעת מלומר מה אני חושבת על דברים מסויימים.. לדעתי קחי זאת למקום של אהבה בתוכך . ממקום אישי של חמלה ואהבה.

ורציתי להוסיף : מהספר " ארבע ההסכמות" : 1. היזהרו בדיבורכם, שימרו על טוהר המלה. * ``דברו ביושרה. אימרו רק את אשר עם לבכם. הימנעו משימוש במלה כדי לדבר סרה בעצמכם, או להלך רכיל על הזולת. השתמשו בעוצמת המלה בכיוון האמת והאהבה``. 2. אל תתייחסו לשום דבר באופן אישי. * ``הזולת אינם עושים דבר בגללכם. מה שהזולת אומרים ועושים הוא הקרנת המציאות שלהם, החלומות שלהם. כאשר אתם חסינים בפני דעותיהם ומעשיהם של הזולת, אינכם נעשים לקורבנות של סבל מיותר``. 3. אל תניחו הנחות. * ``מיצאו את האומץ להציג שאלות ולהביע את מה שאתם רוצים באמת. תקשרו עם זולתכם בבהירות רבה ככל הניתן כדי למנוע אי הבנות, צער ודראמה. בעזרת ההסכמה הזו לבדה, תוכלו להתמיר לחלוטין את חייכם``. 4. עשו תמיד כמיטב יכולתכם. * ``מיטב יכולתכם משתנה מרגע לרגע. היכולת שלכם שונה כשאתם בריאים לעומת מה שהיא כשאתם חולים. בכל נסיבות שהן, עשו פשוט כמיטב יכולתכם, וכך תמנעו שיפוט עצמי, התעללות עצמית וחרטה``. * מתוך הספר: ``ארבע ההסכמות - הספר המלווה`` / דון מיגל רואיז וג`נט מיילס, בתרגומה של דורית לנדס, שמעוני הוצאה לאור. רק אהבה אריאלה

 

[מממאיה35]

4 ההסכמות

מדהים, בדיוק חשבתי על הספר הזה כשכתבתי את מהשכתבתי. לא סתם כתבתי אחריות, וטוהר מילה.. הספר הזה היה "לנגד עיני" בזמן הכתיבה..

 

[מיכל הררי]

זה מתוך הודעת המנהלת בפורום

ארבע ההסכמות

 

[nataly36]

זו בדיוק הסיבה שאני שותקת בדיון הזה

לא נראה לי שאצליח להתבטא מתוך שמירה קפדנית על טהר המילה. מה גם שדברים כאן אישיים מאד. הספר הזה ממשיך להיות נר לחיי.... (מה שלומך מיכל?)

 

[הילה בסגול]

אבל אפשר בהחלט להתייחס לנושא הראשי

שנפתח כאן ולאו דווקא להתפתחות המשנית שונצרה ממנו.

 

[מיכל הררי]

הי נטלי ../images/Emo24.gif

אני מרגישה מעולה. תקופה של צמיחה ושגשוג

אוהבת!

 

[יש רק עכשיו]

שירה יקרה, לצערי פספסת

בכוונה הקצנתי את אופן הביטוי, כי לי לגמרי ברור שכשכתבת על תרופות וטיפול זה לא היה כדי לקבוע שפיות או אי שפיות של אישה זו או אחרת, אלא לתת נקודת אור אחרת על דברים, מהזוית האישית שלך. רציתי להראות שבמקום לבדוק איפה הקוראת עומדת מול מה שנכתב, מה עולה כאן שכל אחת יכולה להשתמש בו כדי לבדוק, לשאול ולבחון, בתגובה למה שכתבת הייתה קפיצה של - אי! אמרת שאני פסיכית? ככה? אבל הנה, תראי איך את הגבת למה שכתבתי , הרגשת שקיבלת אגרוף בבטן. מאיפה?? מאיזה כיוון? כתבתי מה אני מרגישה לנוכח השרשור הזה, לנוכח ההתכתשות הזו שמוחצנת כאן מכל עבר. ההתייחסות לאגו הייתה מכוון הקוראת ולא הכותבת. אבל זה גלגל, כי אם מי שקוראת הייתה מתמקדת במהות הדברים בלי לקפוץ, הכותבת לא הייתה מרגישה צורך להתנצל על דעה שונה, על מה היא מרגישה או חושבת על נושא זה או אחר ופשוט מציגה את דעתה ומחשבתה, כמו שהם, בלי ללכת על ביצים. יש כאן כל כך הרבה שיתוף, חשיפה של חוויות אישיות ואינטימיות, ואני פשוט לא מבינה למה אי אפשר לקבל מה שנכתב על ידי כל אחת כמו שהוא, מה שהיא חושבת ומה שהיא מרגישה, וזה שלה לגמרי, ולכל אחת יש בחירה מה היא לוקחת ממה שנכתב, מה היא יכולה ללמוד מזה, מה היא יכולה לבדוק על עצמה וזהו. ואם הבחירה היא להיעלב או להיפגע, אזי לתיקונה ולבדיקתה של זו שמרגישה ככה, כי זו הבחירה שלה אל מול מה שנכתב והיא צריכה לשאול את עצמה למה? למה בחרתי בתגובה זו במקום למצוא את החיובי . (וזאת אני כותבת כשנקודת המוצא היא - כל מה שנכתב לא נכתב במטרה לפגוע, לא נכתב בגנאי או בגסות רוח). אכן, אנ מאמינה שאנחנו לא יוכלות לשנות את ההתרחשות, מה שקורה הוא מה שקורה, א ב ל הבחירה של איפה אנחנו עומדות אל מול מה שקורה הוא בהחלט ב ח י ר ה שלנו.

 

[א י ו ש י]

אוהו כמה שכל זה שכיח בוירטואליה../images/Emo4.gif

ההודעה ליש רק עכשיו אבל לכולן בעצם.... אני רק 3 שנים+- בפורומים ובהתחלה לא קלטתי את האופן שבהם מתנהלים הדברים היום שאני מודעת ויודעת אני נזהרת בלשוני, הולכת "על ביצים" ובדיוק כמו שכתבתי כאן לאסנת לא תמיד אומרת מה שאני חושבת בעיקר בנושאים שנויים במחלוקת בגלל שבד"כ (בכל פורום שהייתי פעילה) שרשור שהתחיל בX המשיך ל-Y , יצא מפרופרציה, עבר לפסים אישיים ועוד...... יש משהו כנראה במימד הוירטואלי שאנשים מרשים לעצמם לכתוב בלי לחשוב (לא כאן המקרה עם שירה שבאמת כתבה מעומק ליבה, מדאגתה הכנה ומתוך התחשבות והיתה אי הבנה כפי שאני רואה זאת) מה שלא היה קורה בשיחה אישית פנים מול פנים בהתכתוביות הללו יש הרבה פעמים גלישה למקומות פוגעים, גלישה למקומות לא רלוונטיים לשרשור, לא יודעת נהיה סלט. הלוואי שהיה אחרת כנראה שזה תלוי בנו! הלוואי שארגיש נוח לכתוב כל מה שבא לי על כל נושא אבל נכוונתי בעבר (מפורום אחר) ואני למדתי לסתום את הפה. לא לומר את דעתי בכל דבר ולהיות חכם ולא צודק. לילה טוב

 

[מממאיה35]

חבל../images/Emo4.gif

כי למימד הוירטואלי, וליכולת להפתח בו, ולשתף, יש המון עוצמה.. מצד שני, אולי זו גל החולשה של המימד הזה.. שהמילה נשארת מול העיניים.. אני חושבת שבשורה התחתונה - כל אחת "בוחרת" איך לקרוא את מה שהיא קוראת. כתבתי את זה במרכאות כי אחת תשים דגש על X והשניה על Y. הכל לפי מי אנחנו ואיך אנחנו. ונכון, יש משקל ענקי לכל מילה שיוצאת, בטח ובטח למילה הכתובה, ונכון צריך לבדוק טוב טוב לפני שמשגרים, וכל עוד עברתי ובדקתי וכתבתי בצורה נאותה, מכאן ואילך - זו כבר לא אחריות שלי לאיך הדברים יתפרשו. ~יוםנעים~

 

[יש רק עכשיו]

ולא חבל?

הרי מתי הדיון הכי מעניין ? כשהוא שנוי במחלוקת ואז מגוון הדעות והרעיונות גדול ומגוון, ואז אפשר ללמוד הכי הרבה, להיחשף להכי הרבה אפשרויות. וכמו שאת אומרת לצערי לפני שיודעים מה קרה, כל אחד נכנס לרגשי, עובר למגננה, ונהייה סלט. לכן אני מוצאת את עצמי פחות ופחות בפורומים, מאבדת את הסבלנות מזה שכל כך הרבה פעמים עולה משהו מהותי וחשוב לדיון והופ....הופך למלחמת בוץ... אני חושבת שאם לא נוכל לומר את מה שאנחנו באמת חושבים, נלך על ביצים, נהיה כל הזמן פוליטיקלי קורקט, נהפוך את המשפטים למשהו כללי , אזי יהפוך הדיון לעקר וחסר משמעות, אז בשביל מה? על אחת כמה וכמה בפורום כמו זה שכל המהות שלו היא פתיחה של הלב, שיתוף בחוויה, לימוד אישי, התפתחות, איך אפשר לעשות את כל זה כשהולכים על ביצים?

 

[המונשרי]

../images/Emo45.gif

 

[הילה בסגול]

../images/Emo45.gif מסכימה מאוד עם מה שכתבת כאן !

 

[א י ו ש י]

את צודקת, כנראה שזה תלוי האנשים

בכל פורום יש את הקבועים אני מנסה לקלוט את הלך הרוחות ועד כמה אפשר באמת לומר הכל מבלי לקבל אח"כ צליבות אישיות. פה למשל אני מרגישה הרבה יותר נוח לומר דברים על עצמי אישיים ו/או דעתי אבל כל זה בגלל הנפשות הפועלות. ישנם פורומים שאני לא מעיזה בגלל מה שכתבתי לכן מצנזרת. לא כולם מבינים וחושבים כמוך.....

 

[הילה בסגול]

שירתי, פספסת משהו אחר בהודעה של

יש רק עכשיו. ואולי היום אחרי הסערה הרגשית תוכלי לקרוא שוב ולהבין. יש רק עכשיו קראה לכולנו לצאת מן הפגיעות, לא לתת מקום לאגו אלא לכתוב את שעל לבנו בלי התנצלות על שאנו מרגישות וחושובת. אני מאוד מסכימה איתה כי הדיון שאת העלית כאן ירד לפסים אישים בגלל אגו של מי מן המשתתפות כאן, שסרבו לראות את הדעה של האחרת ובחרו להתגונן. בבקשה, קראי את דבריה שוב. אני בטוחה שהיום תוכלי להבין זאת.

 

[שירה1973]

יש רק עכשיו - בוקר טוב

מודה לך על ההבהרה של הדברים, מודה לאסנת שיעצה לי לקרוא את הדברים שוב אחרי שוך הסערה. נפגעתי אתמול מכל מני דברים שקרו כאן, וכאשר אני פגועה אני צריכה להתרחק. כל דבר נוסף רק מלבה את האש, כך שמראש לא היה סיכוי שאקרא את דברייך בראש "נקי". תודה לנשים שכתבו לי למסר וגרמו לי לחייך הבוקר

מבחינתי העניין מוצה והסתיים. כפי שאמרתי - מכל דבר בחיים אני מנסה באמת ללמוד ואני אישית שומרת בתוכי את השיעור שלמדתי מהסיטואציה הזאת.

 

[יש רק עכשיו]

../images/Emo24.gif

 

[zedlior]

אמת וטוב

בחיפוש אחר האמת צריכות להישאל שאלות. מהי האמת? מהי סיבת חיפושי אחר האמת? ואם אני מחפש אותה האם זה אומר שאיבדתי אותה? הרי אם לא אדע מהי האמת כיצד אוכל לחפשה ולמוצאה? ובכן, מתי אני מהרהר אם דבר הוא אמיתי או לא, מתי אני מפקפק באמת? האם כאשר כולי מלא בטוב אני מפקפק באמת? מהי אמת? אמת היא אבסולוטית שאינה ניתנת להרהור , שלא ניתן לנצחה. מהי סיבת חיפושי אחר האמת? אני מחפש אחר האמת מכיוון שמשם באתי, לשם אני שייך. אך במשך הזמן איבדתי אותה וברגע שזיהיתי שהיא איננה התחלתי לחפש אותה. כמו אתר ארכיאולוגי שהתכסה בחול ואדמה במשך השנים וצריך לחשוף אותו כך היא האמת, במשך ה"זמן" שכחתי ממנה ונתתי לחול ואדמה לכסות אותה וכשששמתי לב שיש רק חול ואדמה ואינני רואה מאחוריהם התחיל הרצון לחשוף - הרצון לאמת. כשטוב לי אני אינני מפקפק בהוויה, כאשר רע לי אני מתחיל לשאול את עצמי מהי האמת! ז"א שתחושותיי והרגשותיי הן הפיזיים והן הנפשיים והרוחניים נותנים לי כיוון לגבי האם אני בדרך האמת או בדרך השקר! ולכן כאשר רע לי אני מחפש אחר הטוב - האמיתי. אם כן מהו טוב? איך אני מזהה אותו? ומהי הדרך אליו? טוב אם כן חייב להיות גם כן אבסולוטי בלתי ניתן להרהור כי הוא הייצוג של האמת, כדי שהטוב יהיה בלתי ניתן להרהור אין הוא יכול להיות תלוי במשהו מלבד עצמו! לדוגמא לא תרצח הוא טוב אבסולוטי (למרות שהוא מגיע מלשלול את השלילי באותה מידה אפשר להגיד תן לחיות אך צד זה הוא חיובי גם מחשבתי-מילולי) הוא טוב אבסולוטי כי הוא לא יכול להיות תלותי בגורם חיצוני כדי לבצעו,( כדי לרצוח אני חייב גורם חיצוני אותו אני יכול לרצוח), ולכן לא תרצח אינו ניתן להרהור! אם מדברים על "אהבת ישראל" זה דבר תלותי שהגורם החיצוני יהיה מישראל, אך אהבת הבריות איננה תלותית כי גם אם בסביבתי אין ולו חי אחד בודד גם אני הוא בריה וכמו שכבר ידוע עם עצמי אני תמיד אהיה! לכן מעצם היותי עם עצמי כל הזמן עליי לדאוג כי הטוב ינבע מבפנים(לסלק את החול והאדמה ולחשוף...),אמנם מעשיי הם התוצאה החיצונית אך העבודה שלי היא על מה שגורם לי לעשייה - המניעים הנפשיים! מהם מניעי הנפש? איך הם מתפתחים? מניעי הנפש הם חלקים בנפש שבסופו של דבר גורמים לגוף לעשייה! רצון,תשוקה,פחד. איך מתפתח אצלי מניע נפשי?מהם הגורמים להתפתחות מניעים נפשיים? שתי גורמים להתפתחות מניעים נפשיים: 1)ידיעה - ידע שנבנה ע"י קבלת מידע מחמשת החושים(ראייה, שמיעה, ריח, טעם,ומישוש). 2)אמונה - ידע שנבנה עפ"י שקלול של ידיעות ואין לו הוכחה חושית (כמו אמונה באל שהתפתחה אצל אברהם). אם כן ,מה ההדל בין מניעי הנפש? 1)רצון - מניע נפשי שאינו דורש בביצועו גורם חיצוני(כמו "ואהבת לרעך כמוך" {שזו תוצאה של הרצון לאחדות} שכדי לבצעו אני חייב ללמוד לאהוב את עצמי ומתוך זה באופן מידי אני אוהב את סביבתי"),ז"א אינו תלותי ובביצועו גורם לשחרור וגילוי של אהבה. 2)תשוקה - מניע נפשי אשר תלותיים בגורם חיצוני (כמו תשוקה לאישה מסוימת - ברגע שלא אשיג את האישה הזו יהיה בי מרמור על כך,ואם אשיג אותה תשתחרר אהבה -אמנם היא כנראה תהייה תלויה באישה כי מלכתחילה היא תלויה בשאלה אם אשיג את האישה הספציפית הזו) ז"א זהו מניע תלותי אך הוא יכול לכוון אותי אל הרצון (במקרה זה רצון לאישה בהיותי גבר)או אל הפחד ,תשוקה זוהי צומת בין רצון לפחד! 3)פחד - מניע נפשי שתלותי בגורם חיצוני ובביצועו הוא כולא בתוכי תחושות שנאה. מהי התודעה? התוצאה הסופית היא התודעה שהיא האופן בה אנו חווים את המציאות מבחינת תחושות וחושים! היא משפיע על החושים ועל קליטת המידע! איך מניעי הנפש מושפעים מהדברים שגורמים להתפתחותם? אם הידיעות נובעות מכך שתודעתי היא בעלת תחושות אהבה אזי אפעל בעזרת רצונותיי! אם הידיעות נובעות מכך שתודעתי היא בעלת תחושות שנאה אפעל בעזרת פחדיי! וכמובן שיש את התחום האפור בו אני נמצא - תודעה שמונעת עפ"י תשוקותיי! לכן עליי לבחון טוב את מעשיי ואת כל תשוקותיי להפוך לרצונות, את הפחדים בשלב ראשוני אפשר להפוך לתשוקות! אם כל מניעי ומעשיי לא יהיו תלותיים כלומר יהיו משוחררים אזיי אהיה טוב יותר, התוצאה תהיה בכך שיותר אהבה תהיה גלויה כעולם.