רגישות יתר

מצב
הנושא נעול.
רגישות יתר ../images/Emo11.gif

רגישות יתר

האם לפי ניסיונכם ילדים מחוננים רגישים יותר? פיזית? נפשית?
 

apk

New member
קשה לי לאמר

רגישות יתר

האם לפי ניסיונכם ילדים מחוננים רגישים יותר? פיזית? נפשית?
קשה לי לאמר
לגבי עצמי אני יכולה לאמר שאני בהחלט מאוד רגשנית, אבל לא נראה לי שזה קשור למחוננות. מבחינה פיסית לא נראה לי הגיוני שיהיה קשר, בכל אופן אני בילדות הייתי מאוד בריאה, ומראשית גיל ההתבגרות עד היום (כלומר זה נראה לי הורמונלי) מאוד חולנית
 
אני ארחיב

קשה לי לאמר
לגבי עצמי אני יכולה לאמר שאני בהחלט מאוד רגשנית, אבל לא נראה לי שזה קשור למחוננות. מבחינה פיסית לא נראה לי הגיוני שיהיה קשר, בכל אופן אני בילדות הייתי מאוד בריאה, ומראשית גיל ההתבגרות עד היום (כלומר זה נראה לי הורמונלי) מאוד חולנית
אני ארחיב
כי קודם נאלצתי לקצר: רגישות יתר פיזית: הכוונה לרגישות למגע מרקמים שונים, רגישות למזון, אלרגיות, רגישות לרעש, לטמפרטורה, למזונות, וכד' - לאו דוקא למחלות. רגישות יתר נפשית: הוצאה מפרופורציות, פרפקציוניזם (חוץ ממה שכבר אמרו בעבר), קושי להפסיד "בכבוד", תגובות טוטליות להתנהגות הסובבים, דטרמיניזם, מקבריות וכו' אבל בשלב הזה יותר מעניין אותי ללמוד על הרגישויות הפיזיות. תודה.
 

apk

New member
אז נראה

אני ארחיב
כי קודם נאלצתי לקצר: רגישות יתר פיזית: הכוונה לרגישות למגע מרקמים שונים, רגישות למזון, אלרגיות, רגישות לרעש, לטמפרטורה, למזונות, וכד' - לאו דוקא למחלות. רגישות יתר נפשית: הוצאה מפרופורציות, פרפקציוניזם (חוץ ממה שכבר אמרו בעבר), קושי להפסיד "בכבוד", תגובות טוטליות להתנהגות הסובבים, דטרמיניזם, מקבריות וכו' אבל בשלב הזה יותר מעניין אותי ללמוד על הרגישויות הפיזיות. תודה.
אז נראה
פיסי - אני בהחלט רגישה, עושה רושם הרבה יותר מאדם ממוצע, לכל מה שתיארת. אבל גם אבי שמחונן גם כן וגם אמי שלא הם בעלי רגישויות כאלו (רק בתחום האלרגיות אבי "עולה" בהרבה על אמי). לגבי שירילי עדיין קשה לאמר. נפשי: הוצאה מפרופורציות - אני חושבת שבעיקר בזה אני הסיוט של הסובבים אותי פרפקציוניזם - כן אני מאוד פרפקציוניסטית קושי להפסיד "בכבוד" - תלוי במה ולמי ובמה. אם זה באמת סתם משחק אז אין לי בעיה, אם זה משהו רציני יותר אבל התחרות היא עם מישהו שאני מעריכה אותו כ"שווה יותר" ממני, אז ההפסד טבעי בעיני ואם לא אפסיד זה ידהים אותי ויוסיף לי גאווה, אבל אם מדובר במישהו שאני מעריכה אותו כשווה ערך או פחות ממני אז הפסד בדבר אמיתי ממש ידכא אותי. יחד עם זה, למשל כש הייתי תלמידה אם הייתי מקבלת 100 במבחן ויתר חברי פחות מ-80 הרגשתי הרבה יותר גרוע מאשר כשכולנו הצלחנו תגובות טוטליות - משתנה דטרמינזם - בחלק מהדברים מקבריות - רחוק ממני, אבל אני מאוד סרקסטית רוצה יותר על הענין הפיסי? הרחיבי את שאלתך. מה שאוכל כבר לאמר שאני אלרגית כמעט לכל דבר מלבד בני אדם ובעלי חיים
 
אצלנו ...

אני ארחיב
כי קודם נאלצתי לקצר: רגישות יתר פיזית: הכוונה לרגישות למגע מרקמים שונים, רגישות למזון, אלרגיות, רגישות לרעש, לטמפרטורה, למזונות, וכד' - לאו דוקא למחלות. רגישות יתר נפשית: הוצאה מפרופורציות, פרפקציוניזם (חוץ ממה שכבר אמרו בעבר), קושי להפסיד "בכבוד", תגובות טוטליות להתנהגות הסובבים, דטרמיניזם, מקבריות וכו' אבל בשלב הזה יותר מעניין אותי ללמוד על הרגישויות הפיזיות. תודה.
אצלנו ...
שלושתם רגישים והייתי אומרת בעייתים באוכל . לבן הגדול תפריט משלו והוא לא מוכן לנסות שום דבר חדש לדוגמא בנושא הגבינות מוכל לאכול רק גבינה צהובה הוא ממש מקובע בנושא האוכל ותמיד צריך להכין לו את הארוחה שהוא רגיל לאכול הבת האמצעית במשך שנים לא היתה אוכלת ארוחת צהרים חמה לא נוגעת בבשר או בעוף עכשיו המצב השתפר קצת אבל היא מאוד קשה הבן הצעיר נגעל מהרבה מזונות שרוב הילדים אוהבים . עד עכשיו לא מוכן לאכול חתיכת פרי אני חייבת לרסק לו כדי שיאכל פירות הוא נגעל ממרקמים מסוימים וממש מקיא כאשר נכנס לפיו אוכל שהוא לא אוהב או איזה חתיכת תפוח אדמה שלא התרסקה כמו שצריך .... לגבי רגישות לריחות פה עלית על נושא מאוד משמעותי אצלנו הילדה מזהה ריחות ממרחקים ומריחה דברים ששום אדם ממוצע לא יכול להריח היא מסווגת את בני האדם לפי הריחות שהיא מריחה בהם ...כמו כלבלב מיותר לציין את חוסר הנעימות שזה גורם הילד הקטן מאוד רגיש לריחות עד לא מזמן ריח של בישול היה יכול להעיר אותו בבהלה משנתו אלרגיות - כולם אלרגים הגדול לקרדית אבק הבית הוא כל הזמן מצונן הילדה היתה אלרגית לביצים והילד הקטן במשך תקופה ארוכה סבל מאסטמה של העור נפשית - כולם מאוד מאוד רגישים אני חושבת שזה קשור , כאשר ילד רגיש יש לזה השלכות בריאותיות
 
ב ד י ו ק לזה התכוונתי

אצלנו ...
שלושתם רגישים והייתי אומרת בעייתים באוכל . לבן הגדול תפריט משלו והוא לא מוכן לנסות שום דבר חדש לדוגמא בנושא הגבינות מוכל לאכול רק גבינה צהובה הוא ממש מקובע בנושא האוכל ותמיד צריך להכין לו את הארוחה שהוא רגיל לאכול הבת האמצעית במשך שנים לא היתה אוכלת ארוחת צהרים חמה לא נוגעת בבשר או בעוף עכשיו המצב השתפר קצת אבל היא מאוד קשה הבן הצעיר נגעל מהרבה מזונות שרוב הילדים אוהבים . עד עכשיו לא מוכן לאכול חתיכת פרי אני חייבת לרסק לו כדי שיאכל פירות הוא נגעל ממרקמים מסוימים וממש מקיא כאשר נכנס לפיו אוכל שהוא לא אוהב או איזה חתיכת תפוח אדמה שלא התרסקה כמו שצריך .... לגבי רגישות לריחות פה עלית על נושא מאוד משמעותי אצלנו הילדה מזהה ריחות ממרחקים ומריחה דברים ששום אדם ממוצע לא יכול להריח היא מסווגת את בני האדם לפי הריחות שהיא מריחה בהם ...כמו כלבלב מיותר לציין את חוסר הנעימות שזה גורם הילד הקטן מאוד רגיש לריחות עד לא מזמן ריח של בישול היה יכול להעיר אותו בבהלה משנתו אלרגיות - כולם אלרגים הגדול לקרדית אבק הבית הוא כל הזמן מצונן הילדה היתה אלרגית לביצים והילד הקטן במשך תקופה ארוכה סבל מאסטמה של העור נפשית - כולם מאוד מאוד רגישים אני חושבת שזה קשור , כאשר ילד רגיש יש לזה השלכות בריאותיות
ב ד י ו ק לזה התכוונתי
מוסיפה אתכם לסטטיסטיקה הפרטית שלי.
 

bhs

New member
רגישות יתר הפיסית שתארת אופינית

אני ארחיב
כי קודם נאלצתי לקצר: רגישות יתר פיזית: הכוונה לרגישות למגע מרקמים שונים, רגישות למזון, אלרגיות, רגישות לרעש, לטמפרטורה, למזונות, וכד' - לאו דוקא למחלות. רגישות יתר נפשית: הוצאה מפרופורציות, פרפקציוניזם (חוץ ממה שכבר אמרו בעבר), קושי להפסיד "בכבוד", תגובות טוטליות להתנהגות הסובבים, דטרמיניזם, מקבריות וכו' אבל בשלב הזה יותר מעניין אותי ללמוד על הרגישויות הפיזיות. תודה.
רגישות יתר הפיסית שתארת אופינית
מאוד לפגים... ויש הסבורים שילד פג שמניקים אותו הוא גדל להיות מחונן...אולי שווה לך לבדוק את הסברה הזו במקביל.
 

1ראני

New member
הוי את ממש מדברת על הילד שלי

אני ארחיב
כי קודם נאלצתי לקצר: רגישות יתר פיזית: הכוונה לרגישות למגע מרקמים שונים, רגישות למזון, אלרגיות, רגישות לרעש, לטמפרטורה, למזונות, וכד' - לאו דוקא למחלות. רגישות יתר נפשית: הוצאה מפרופורציות, פרפקציוניזם (חוץ ממה שכבר אמרו בעבר), קושי להפסיד "בכבוד", תגובות טוטליות להתנהגות הסובבים, דטרמיניזם, מקבריות וכו' אבל בשלב הזה יותר מעניין אותי ללמוד על הרגישויות הפיזיות. תודה.
הוי את ממש מדברת על הילד שלי
ממש בימים אלה אני הרוסה מהרגישות יתר של הילד שלי ומחפשת לו טיפול. הוא ילד מחונן ורגיש בצורה יוצאת דופן. עם בעיות חברתיות (בגלל שהוא חכם יותר מדי) כך אומרת המורה. חבל שלא יצא טיפש ורגיל אהה... (לא חבל, רק שכעת קשה לו). הוא בן 8 וחצי.
 

apk

New member
האמת? ...

זה:
תהיתי...
האמת? ...
הבנתי את הבעיה, אבל לא את הקשר.ו ... חשוב יותר מהקשר, האם לקחתם אותה לבדיקה ולהתיעצות עם רופא הילדים? ו... איך היו ילדיך (מצטערת, שכחתי כמה יש לך) הקודמים בענין זה?
 
העניין בטיפול

האמת? ...
הבנתי את הבעיה, אבל לא את הקשר.ו ... חשוב יותר מהקשר, האם לקחתם אותה לבדיקה ולהתיעצות עם רופא הילדים? ו... איך היו ילדיך (מצטערת, שכחתי כמה יש לך) הקודמים בענין זה?
העניין בטיפול
השתים הגדולות היו עם בעיות אכילה אחרות, וכן - עם המון רגישויות מכל מיני סוגים - לרעש, למגע, למזונות שונים - וכן - שתיהן אובחנו וטופלו ועדיין מטופלות. סתם מעניין אם יש קשר - אפילו סטטיסטי בלבד בינתיים...
 

apk

New member
אז קודם כל הרבה בריאות

העניין בטיפול
השתים הגדולות היו עם בעיות אכילה אחרות, וכן - עם המון רגישויות מכל מיני סוגים - לרעש, למגע, למזונות שונים - וכן - שתיהן אובחנו וטופלו ועדיין מטופלות. סתם מעניין אם יש קשר - אפילו סטטיסטי בלבד בינתיים...
אז קודם כל הרבה בריאות
מקווה שהבעיות תפתרנה בהקדם. אישית אני חושבת שמקורן של בעיות מסוג זה היא השמעות יתר להנחיות משרד הבריאות בקשר לאופן הזנת תינוקות והמנעות ממתן מאכלים לא מחיתיים בגיל צעיר (שירילי קבלה מזונות קשים ולא מעוכים או מרוסקים החל מגיל חצי שנה כששיניים ראשונות יצאו לה רק בגיל 10 חודשים, מה שמאוד מנוגד להנחיות אבל בדיעבד קבלתי על זה רק תשבוחות מהרופאים). יתכן גם שמדובר שמשהו תורשתי (נסי לבדוק איך זה היה אצלך ואצל אחיך והוריך ואצל בעלך ומשפחתו). קשה לי להאמין שיש לזה קשר למחוננות. לגבי יתר הרגישויות, זה כבר מסקרן הרבה יותר.
 
יהודהלא רגיש לשום מרקם

העניין בטיפול
השתים הגדולות היו עם בעיות אכילה אחרות, וכן - עם המון רגישויות מכל מיני סוגים - לרעש, למגע, למזונות שונים - וכן - שתיהן אובחנו וטופלו ועדיין מטופלות. סתם מעניין אם יש קשר - אפילו סטטיסטי בלבד בינתיים...
יהודהלא רגיש לשום מרקם
הוא אוכל הכל.אבל הוא רגיש עד מאוד בדברים אחרים, וכל דבר קטן עושה לו מיגרנות. אנחנו התחלנו בטיפול קרניו סקראל, שהועיל לו מאוד, וגם הוצאנו מהתפריט מונוסדיום גלוטומט, לאחר שעשיתי ניסוי, שהוכיח חד משמעית שהחומר הזה עושה לו כאבי ראש ובחילות קשות. אני לעומת זאת עד היום לא מוכנה לאכול מרקמים מסוימים. אגוז לא יכנס לפי, כי הוא נדבק לשינים, דיסה זה פשוט מגעיל אותי, קטניות זה נורא ואיום. והכל בגלל התחושה שלהם בפה שלי. כתינוקת הייתי ילדה מאוד בררנית באוכל, עד כדי כך שינקתי בזמנו עד גיל 10 חודשים מלא, כי סירבתי להכניס לפה בקבוק. אני חושבת שאין קשר בין רמת IQ לנושא בודאי בינקות.
 
ד"ר גועל

רגישות יתר

האם לפי ניסיונכם ילדים מחוננים רגישים יותר? פיזית? נפשית?
ד"ר גועל
בזמנו ראיתי בערוץ 8 תוכנית שדיברה על כיצד המוח מעבד תחושות שונות - השורה התחתונה הייתה שהתחושות היחידות שמבינים לגביהן *משהו* הן פחד וגועל. בהקשר של הגועל, הראו ניסוי שערך אחד ששמו ברח לי אך לא כינויו המשעשע (זה המופיע בכותרת) שהראה ילדים בגיליים שונים ומה הם מפרשים כמגעיל. למשל, הוא מזג להם כוס מיץ ולאחר מכן הכניס ג'וק. אז בעוד שהילד בן ה3 אמר "אני לא רוצה לשתות ג'וק" ולאחר שהדוקטור הוציא אותו והבטיח שהרגליים שלו לא נשארו שם הילד שתה, ילד בן 5 עשה פרצוף של איכס ולא הסכים לשתות. ראו גם נערה בוגרת יותר (סביבות 15 לדעתי) שלא הסכימה בשום אופן לשתות מיץ מתוך סיר לילה - למרות שהובטח לה שהוא חדש לגמרי ואף אחד לא השתמש בו לצרכיו... מה שהד"ר חושב הוא שגועל, חוץ מהאינסטינקט הבסיסי שאמור להגן עלינו מפני אכילת דברים כמו קקי לא ממוחזר, מושפע גם מהחשיבה הקוגניטיבית. ככל שזו מפותחת יותר כך מזהים יותר מוקדי גועל (למרות שבפועל אין איתם כל בעיה, כמו למשל השתיה מהסיר). יכול להיות שמכאן הקשר לילדים מחוננים. אותי אישית מגיל קטן הגעילו דברים מריחים ובעלי צורה, לרמה כזאת שלא במיוחד מתחשק לי כרגע לנסות להבין למה - כי אני אקיא
 

E s t e b a n

New member
המשך ותוספות

ד"ר גועל
בזמנו ראיתי בערוץ 8 תוכנית שדיברה על כיצד המוח מעבד תחושות שונות - השורה התחתונה הייתה שהתחושות היחידות שמבינים לגביהן *משהו* הן פחד וגועל. בהקשר של הגועל, הראו ניסוי שערך אחד ששמו ברח לי אך לא כינויו המשעשע (זה המופיע בכותרת) שהראה ילדים בגיליים שונים ומה הם מפרשים כמגעיל. למשל, הוא מזג להם כוס מיץ ולאחר מכן הכניס ג'וק. אז בעוד שהילד בן ה3 אמר "אני לא רוצה לשתות ג'וק" ולאחר שהדוקטור הוציא אותו והבטיח שהרגליים שלו לא נשארו שם הילד שתה, ילד בן 5 עשה פרצוף של איכס ולא הסכים לשתות. ראו גם נערה בוגרת יותר (סביבות 15 לדעתי) שלא הסכימה בשום אופן לשתות מיץ מתוך סיר לילה - למרות שהובטח לה שהוא חדש לגמרי ואף אחד לא השתמש בו לצרכיו... מה שהד"ר חושב הוא שגועל, חוץ מהאינסטינקט הבסיסי שאמור להגן עלינו מפני אכילת דברים כמו קקי לא ממוחזר, מושפע גם מהחשיבה הקוגניטיבית. ככל שזו מפותחת יותר כך מזהים יותר מוקדי גועל (למרות שבפועל אין איתם כל בעיה, כמו למשל השתיה מהסיר). יכול להיות שמכאן הקשר לילדים מחוננים. אותי אישית מגיל קטן הגעילו דברים מריחים ובעלי צורה, לרמה כזאת שלא במיוחד מתחשק לי כרגע לנסות להבין למה - כי אני אקיא
המשך ותוספות
גועל ממאכלים: גועל ממאכלים היה גם אחד הנושאים הראשונים בפסיכולוגיה שנחקרו מדעית, בהקשר של למידה. זה היה נושא שהתיישב יפה עם התיאוריות הראשוניות של התניה קלאסית (פאבלוב והכלב). הגועל, ברמה הבסיסית ביותר, קושר למה שמכונה "למידת המנעות" שבה אורגניזמים למדים להתרחק מדברים שלא נעימים להם, מתוך האינסטינקט שאומר ש"מה שלא נעים, מסוכן". המשפט האחרון של נועה מדגים את הבעיה בלמידת המנעות: לא נותנים צ'אנס להתניה להשבר, כי נמנעים מלהתקל בגורם שנתפש כאחראי לה. ברמות יותר גבוהות בסולם ההתפתחות, ניסויים כגון זה שתיארה נועה לימדו שהגועל מקושר גם לסט האסוציאציות ולפרשנות שלנו לגבי מושא הגועל. באופן אישי, הגיע יום בו החלטתי להפסיק להגעל ממאכלים מסויימים -- ומאז אני אוכל ואף אוהב דברים שהיו מעלים בי קבס לפני כן. הדהימה אותי הפשטות והאפקטיביות של התהליך: הרצתי שרשרת מסויימת של מחשבות בראש, וזהו זה, כל הסיפור לקח דקה, אולי שתיים. רק אחרי שקיבלתי רקע בפסיכולוגיה הבנתי שלמעשה התהליך המחשבתי הזה שעברתי כדי להפסיק את ההגעלות, הוא דוגמא בסיסית של טיפול קוגניטיבי.. ושיחד עם הפעולות שבאו אחרי הרצף המחשבתי ההוא, זו דוגמא לטיפול קוגניטיבי-התנהגותי. רגישות אצל מחוננים: מנסיוני האישי, גם אצל מחוננים אפשר למצוא את כל קשת הרגישויות. אני לא שמתי לב לנטיה מורגשת לכיוון זה או אחר. מצד אחד, נתקלתי בהרבה מחוננים שבחרו לא להתמודד עם הרגישויות שלהם: או שזה לא הפריע להם מספיק, או שהם למדו לעקוף אותה, או מסיבות אחרות. ומצד שני, נתקלתי גם בהרבה מחוננים שלא היו מוכנים שרגישות כזו או אחרת תפריע להם, והם שינו אותה. אבל גם אז, לא תמיד הדבר היה נתון לבחירתם. בהמשך לדוגמא הקודמת שלי: סילקתי עוד כמה דברים באותו סגנון שהפריעו לי, אבל הדבר היחיד שנשאר וממשיך להעיק עלי (במיוחד בעונה זו), זו הרגישות הגבוהה שלי לקור. מבחינתי זה נשאר, כי המחיר של לסלק אותה גבוה מדי.
 
../images/Emo2.gif ובגיל שנה וחודש??

המשך ותוספות
גועל ממאכלים: גועל ממאכלים היה גם אחד הנושאים הראשונים בפסיכולוגיה שנחקרו מדעית, בהקשר של למידה. זה היה נושא שהתיישב יפה עם התיאוריות הראשוניות של התניה קלאסית (פאבלוב והכלב). הגועל, ברמה הבסיסית ביותר, קושר למה שמכונה "למידת המנעות" שבה אורגניזמים למדים להתרחק מדברים שלא נעימים להם, מתוך האינסטינקט שאומר ש"מה שלא נעים, מסוכן". המשפט האחרון של נועה מדגים את הבעיה בלמידת המנעות: לא נותנים צ'אנס להתניה להשבר, כי נמנעים מלהתקל בגורם שנתפש כאחראי לה. ברמות יותר גבוהות בסולם ההתפתחות, ניסויים כגון זה שתיארה נועה לימדו שהגועל מקושר גם לסט האסוציאציות ולפרשנות שלנו לגבי מושא הגועל. באופן אישי, הגיע יום בו החלטתי להפסיק להגעל ממאכלים מסויימים -- ומאז אני אוכל ואף אוהב דברים שהיו מעלים בי קבס לפני כן. הדהימה אותי הפשטות והאפקטיביות של התהליך: הרצתי שרשרת מסויימת של מחשבות בראש, וזהו זה, כל הסיפור לקח דקה, אולי שתיים. רק אחרי שקיבלתי רקע בפסיכולוגיה הבנתי שלמעשה התהליך המחשבתי הזה שעברתי כדי להפסיק את ההגעלות, הוא דוגמא בסיסית של טיפול קוגניטיבי.. ושיחד עם הפעולות שבאו אחרי הרצף המחשבתי ההוא, זו דוגמא לטיפול קוגניטיבי-התנהגותי. רגישות אצל מחוננים: מנסיוני האישי, גם אצל מחוננים אפשר למצוא את כל קשת הרגישויות. אני לא שמתי לב לנטיה מורגשת לכיוון זה או אחר. מצד אחד, נתקלתי בהרבה מחוננים שבחרו לא להתמודד עם הרגישויות שלהם: או שזה לא הפריע להם מספיק, או שהם למדו לעקוף אותה, או מסיבות אחרות. ומצד שני, נתקלתי גם בהרבה מחוננים שלא היו מוכנים שרגישות כזו או אחרת תפריע להם, והם שינו אותה. אבל גם אז, לא תמיד הדבר היה נתון לבחירתם. בהמשך לדוגמא הקודמת שלי: סילקתי עוד כמה דברים באותו סגנון שהפריעו לי, אבל הדבר היחיד שנשאר וממשיך להעיק עלי (במיוחד בעונה זו), זו הרגישות הגבוהה שלי לקור. מבחינתי זה נשאר, כי המחיר של לסלק אותה גבוה מדי.
ובגיל שנה וחודש??
איך אפשר להתמודד? למרות שאתה לא רוצה להחשף - האם אתה הורה למחוננים או מחונן בעצמך? - אם תסכים לספר רק את זה אוכל לדעת לאיזה פן בתשובתך להתיחס.
 
הוא כתב בעבר שהוא מחונן ולא הורה

ובגיל שנה וחודש??
איך אפשר להתמודד? למרות שאתה לא רוצה להחשף - האם אתה הורה למחוננים או מחונן בעצמך? - אם תסכים לספר רק את זה אוכל לדעת לאיזה פן בתשובתך להתיחס.
הוא כתב בעבר שהוא מחונן ולא הורה
 

לב אם

New member
גם בגיל צעיר יותר

ובגיל שנה וחודש??
איך אפשר להתמודד? למרות שאתה לא רוצה להחשף - האם אתה הורה למחוננים או מחונן בעצמך? - אם תסכים לספר רק את זה אוכל לדעת לאיזה פן בתשובתך להתיחס.
גם בגיל צעיר יותר
נתקלתי אצל הבן שלי במצב שהוא לא הסכים בשום אופן לאכול מרק תינוקות - רק כשהתחלתי לתת לו "טעים" וגושי הוא הסכים לגעת. אם ההורים קשובים ולא מכריחים כי ככה האחות בטיפת חלב, המטפלת או הסבתא אמרו אז לתינוק הצעיר יש בהחלט איך "לדבר" ולהביע את עמדתו בנושא.
 
אולי עבורך זה היה פשוט ואפקטיבי

המשך ותוספות
גועל ממאכלים: גועל ממאכלים היה גם אחד הנושאים הראשונים בפסיכולוגיה שנחקרו מדעית, בהקשר של למידה. זה היה נושא שהתיישב יפה עם התיאוריות הראשוניות של התניה קלאסית (פאבלוב והכלב). הגועל, ברמה הבסיסית ביותר, קושר למה שמכונה "למידת המנעות" שבה אורגניזמים למדים להתרחק מדברים שלא נעימים להם, מתוך האינסטינקט שאומר ש"מה שלא נעים, מסוכן". המשפט האחרון של נועה מדגים את הבעיה בלמידת המנעות: לא נותנים צ'אנס להתניה להשבר, כי נמנעים מלהתקל בגורם שנתפש כאחראי לה. ברמות יותר גבוהות בסולם ההתפתחות, ניסויים כגון זה שתיארה נועה לימדו שהגועל מקושר גם לסט האסוציאציות ולפרשנות שלנו לגבי מושא הגועל. באופן אישי, הגיע יום בו החלטתי להפסיק להגעל ממאכלים מסויימים -- ומאז אני אוכל ואף אוהב דברים שהיו מעלים בי קבס לפני כן. הדהימה אותי הפשטות והאפקטיביות של התהליך: הרצתי שרשרת מסויימת של מחשבות בראש, וזהו זה, כל הסיפור לקח דקה, אולי שתיים. רק אחרי שקיבלתי רקע בפסיכולוגיה הבנתי שלמעשה התהליך המחשבתי הזה שעברתי כדי להפסיק את ההגעלות, הוא דוגמא בסיסית של טיפול קוגניטיבי.. ושיחד עם הפעולות שבאו אחרי הרצף המחשבתי ההוא, זו דוגמא לטיפול קוגניטיבי-התנהגותי. רגישות אצל מחוננים: מנסיוני האישי, גם אצל מחוננים אפשר למצוא את כל קשת הרגישויות. אני לא שמתי לב לנטיה מורגשת לכיוון זה או אחר. מצד אחד, נתקלתי בהרבה מחוננים שבחרו לא להתמודד עם הרגישויות שלהם: או שזה לא הפריע להם מספיק, או שהם למדו לעקוף אותה, או מסיבות אחרות. ומצד שני, נתקלתי גם בהרבה מחוננים שלא היו מוכנים שרגישות כזו או אחרת תפריע להם, והם שינו אותה. אבל גם אז, לא תמיד הדבר היה נתון לבחירתם. בהמשך לדוגמא הקודמת שלי: סילקתי עוד כמה דברים באותו סגנון שהפריעו לי, אבל הדבר היחיד שנשאר וממשיך להעיק עלי (במיוחד בעונה זו), זו הרגישות הגבוהה שלי לקור. מבחינתי זה נשאר, כי המחיר של לסלק אותה גבוה מדי.
אולי עבורך זה היה פשוט ואפקטיבי
לא תמיד זה כך ולא עבור כל אחד. אצלי, למשל, או שאין צורך בטיפולים האלה או שהם פשוט לא יעבדו (לכל היותר מצליח להשיג אפקט זמני מאוד ולאחר מכן זה נהיה יותר גרוע וקיצוני). אני מסכימה שהמחיר משפיע, אבל גם תלוי באופן התגובה ובקיצוניות שלה. יש לי תיאוריה משלי (ולא אתפלא אם כבר חשבו עליה לפני) לפיה סף גבוה מביא בעצם לכשלון טיפול שכזה, בשל חוסר נסיון ההתמודדות והתפקוד של המטופל (מי הראשון שימצא אנאלוגיה למחוננות ולמידה?). זאת, בהנחה שהבעיה בכלל נאוצה במה שטיפול קוגניטיבי בכלל יכול להגיע אליו (כמו שאתה אומר, בלבול של האינסטינקטים. לא סיבות הטמועות בעולם הרגשי, שם, לדעתי, טיפול כזה עלול לגרום ליותר נזק מתועלת. רק פסיכואנליזה).
 
מצב
הנושא נעול.
למעלה