רגישות יתר

[E s t e b a n]

צודקת.

אולי עבורך זה היה פשוט ואפקטיבי
לא תמיד זה כך ולא עבור כל אחד. אצלי, למשל, או שאין צורך בטיפולים האלה או שהם פשוט לא יעבדו (לכל היותר מצליח להשיג אפקט זמני מאוד ולאחר מכן זה נהיה יותר גרוע וקיצוני). אני מסכימה שהמחיר משפיע, אבל גם תלוי באופן התגובה ובקיצוניות שלה. יש לי תיאוריה משלי (ולא אתפלא אם כבר חשבו עליה לפני) לפיה סף גבוה מביא בעצם לכשלון טיפול שכזה, בשל חוסר נסיון ההתמודדות והתפקוד של המטופל (מי הראשון שימצא אנאלוגיה למחוננות ולמידה?). זאת, בהנחה שהבעיה בכלל נאוצה במה שטיפול קוגניטיבי בכלל יכול להגיע אליו (כמו שאתה אומר, בלבול של האינסטינקטים. לא סיבות הטמועות בעולם הרגשי, שם, לדעתי, טיפול כזה עלול לגרום ליותר נזק מתועלת. רק פסיכואנליזה).

צודקת.
אני מסכים ומדגיש גם, שזה לא לכל אחד.. בכל אופן, לתפישתי, התגובה והקיצוניות שלה משתקללים לתוך המחיר. הסיכון בהתמודדות עם תגובה קיצונית מאוד הוא גבוה, ולכן אם רוצים להתמודד בכל זאת, נדרשים לשלם מחיר בצורת לקיחת הסיכון הזה. בנוגע לחוסר נסיון ההתמודדות והתפקוד, אז טיפול קוגניטיבי מתייחס לכך בדרך שבה הוא משלב אלמנטים התנהגותיים: למעשה כמעט כל טיפול קוגניטיבי הוא בעצם טיפול קוגניטיבי-התנהגותי. הטיפול פועל במקביל בשני המישורים: במישור המחשבתי (תפישות, דעות, אמונות, מסקנות) ובמישור ההתנהגותי (מעשים). דוגמא: "למה אני נגעל מ-X?" + "אני מוכן לטעום טיפונת מהמאכל שהמליצו לי עליו, למרות שהוא מכיל X". למעשה טיפול שכזה הוא הנחיה של המטופל למצוא לעצמו את הפתרון לבעיותיו, ובכך הוא שונה משיטות הפסיכותרפיה האחרות. הסוג המשולב הזה של טיפול למעשה נועד מלכתחילה להתמודד עם אותן בעיות רגשיות שיש התנהגות בצידן: במיוחד התמודדות עם מצבים (שינוי, טראומה), פוביות כלליות וספציפיות, בעיות חברתיות, פרפקציוניזם, קנאה, כפייתיות והתמכרויות, הפרעות אכילה, בעיות בתפקוד המיני, וכו'. בוודאי, לפסיכואנליזה יש יתרונות יחסיים בתחומים אחרים. דוגמא מעניינת לסוג אחד של טיפול קוגניטיבי-התנהגותי זה REBT: rational-emotive behavior therapy. אני מציין את זה פשוט כי יש מסמך מעולה שמתמצת את הרעיון, ולדעתי גם ברורים ממנו תכונות המטופלים שירוויחו ממנו הכי הרבה.

 

[נועה לביא]

נכון, ועדיין

צודקת.
אני מסכים ומדגיש גם, שזה לא לכל אחד.. בכל אופן, לתפישתי, התגובה והקיצוניות שלה משתקללים לתוך המחיר. הסיכון בהתמודדות עם תגובה קיצונית מאוד הוא גבוה, ולכן אם רוצים להתמודד בכל זאת, נדרשים לשלם מחיר בצורת לקיחת הסיכון הזה. בנוגע לחוסר נסיון ההתמודדות והתפקוד, אז טיפול קוגניטיבי מתייחס לכך בדרך שבה הוא משלב אלמנטים התנהגותיים: למעשה כמעט כל טיפול קוגניטיבי הוא בעצם טיפול קוגניטיבי-התנהגותי. הטיפול פועל במקביל בשני המישורים: במישור המחשבתי (תפישות, דעות, אמונות, מסקנות) ובמישור ההתנהגותי (מעשים). דוגמא: "למה אני נגעל מ-X?" + "אני מוכן לטעום טיפונת מהמאכל שהמליצו לי עליו, למרות שהוא מכיל X". למעשה טיפול שכזה הוא הנחיה של המטופל למצוא לעצמו את הפתרון לבעיותיו, ובכך הוא שונה משיטות הפסיכותרפיה האחרות. הסוג המשולב הזה של טיפול למעשה נועד מלכתחילה להתמודד עם אותן בעיות רגשיות שיש התנהגות בצידן: במיוחד התמודדות עם מצבים (שינוי, טראומה), פוביות כלליות וספציפיות, בעיות חברתיות, פרפקציוניזם, קנאה, כפייתיות והתמכרויות, הפרעות אכילה, בעיות בתפקוד המיני, וכו'. בוודאי, לפסיכואנליזה יש יתרונות יחסיים בתחומים אחרים. דוגמא מעניינת לסוג אחד של טיפול קוגניטיבי-התנהגותי זה REBT: rational-emotive behavior therapy. אני מציין את זה פשוט כי יש מסמך מעולה שמתמצת את הרעיון, ולדעתי גם ברורים ממנו תכונות המטופלים שירוויחו ממנו הכי הרבה.

נכון, ועדיין
נראה לי שקל יותר לטפל התנהגותית, למשל, בחרדה, אצל בן אדם שפוחד לפעמים מאצל בן אדם שחוץ מהחרדות אין כל תגובת פחד נראית לעין. ההגיון: קל יותר לסגל דפוסי התנהגות אשר בתחומים אחרים של החיים (אם תרצה) מופיעים כאלה הדומים להם. ניתן לראות אנאלוגיה למקרה של תלמיד מוצלח עם חרדת מתמטיקה שנאלץ, מה לעשות, בלימודיו האקדמים כן להתמודד עם קורס שכזה, לעומת סטודנט שבילה את תקופת בי"ס כתואר הגאון הכיתתי (או אחד מהם) שהכל הולך לו בקלות, ופתאום באוניברסיטה יש משהו המצריך למידה רצינית מצדו. לראשון יהיה קל יותר להתגבר על הרתיעה (אולי בעזרת מורה פרטי מנוסה וסבלני מספיק, שיודע להוריד רמות חרדה אצל "מטופליו") בעוד שעם השני תהיה המון עבודה שספק אם בכלל תשא פרי (לדעתי ומנסיוני, במקרים כאלה כדאי להשלים עם הבלתי נמנע ולחפש פתרונות יצירתיים יותר). באשר לחלק השני - כנראה לא הבנת את כוונתי. אדגים - אחד יכול לסבול מבעיות חברתיות פשוט כי אינו יודע כיצד ליצור קשרים חברתיים ואולי האופן בו הוא מנסה מוביל בסופו של דבר רק לתשומת לב שלילית, אצל אחר הקושי עלול לנבוע מכך שאמא שלו מזמרת לו כל חייו שהוא חלשלוש. באופן דומה לגבי קנאה ואחת שמקנאה מאוד באחותה הגדולה כי ההורים באמת מפלים אותה לטובה ועליה דורכים כל הזמן. הויכוח של פסיכואנליזה מול טיפול קוג'-התנהגותי יכול להמשך שעות, ולא מפליאה אותי הנטיה שלך לכיוון השני (ובטח גם ההפך נכון), חייבת לציין (-:

 

[Kalla]

ילד אחד אינו מדגם מייצג

רגישות יתר

האם לפי ניסיונכם ילדים מחוננים רגישים יותר? פיזית? נפשית?

ילד אחד אינו מדגם מייצג
אך אצל בני: פיזית אין כל רגישות מיוחדת. הילד טפו טפו טפו בריא, עוסק בספורט, ישן מצוין מגיל מוקדם מאוד. נפשית הוא באמת מאוד רגיש. זה מתבטא בעיקר בהתקפים של חוסר בטחון עצמי וברצון עז כל הזמן לעזור לחברים שלו, לפעמים אפילו עד הגזמה. בכלל לא בטוחה שזה קשור למחוננות.

 

[Kalla]

שכחתי לציין בתחום הפיזי:

ילד אחד אינו מדגם מייצג
אך אצל בני: פיזית אין כל רגישות מיוחדת. הילד טפו טפו טפו בריא, עוסק בספורט, ישן מצוין מגיל מוקדם מאוד. נפשית הוא באמת מאוד רגיש. זה מתבטא בעיקר בהתקפים של חוסר בטחון עצמי וברצון עז כל הזמן לעזור לחברים שלו, לפעמים אפילו עד הגזמה. בכלל לא בטוחה שזה קשור למחוננות.

שכחתי לציין בתחום הפיזי:
בררן באוכל

 

[apk]

אגב, בררנות באוכל

שכחתי לציין בתחום הפיזי:
בררן באוכל

אגב, בררנות באוכל
כשאני חושבת על זה אני לא מכירה אדם אחד מכל האנשים שאני מכירה (IQ מעל הממוצע, ממוצע או מתחת) שאיננו בררן. אולי רמת הבררנות משתנה, ואם כן אני דווקא מהפחות בררנים, אבל בסה"כ ממש כולם בררנים

 

[שוקולד תפוז]

../images/Emo45.gif

אגב, בררנות באוכל
כשאני חושבת על זה אני לא מכירה אדם אחד מכל האנשים שאני מכירה (IQ מעל הממוצע, ממוצע או מתחת) שאיננו בררן. אולי רמת הבררנות משתנה, ואם כן אני דווקא מהפחות בררנים, אבל בסה"כ ממש כולם בררנים

בדיוק מה שהתכוונתי לומר.

 

[Kalla]

זה ילד שעד גיל 5

אגב, בררנות באוכל
כשאני חושבת על זה אני לא מכירה אדם אחד מכל האנשים שאני מכירה (IQ מעל הממוצע, ממוצע או מתחת) שאיננו בררן. אולי רמת הבררנות משתנה, ואם כן אני דווקא מהפחות בררנים, אבל בסה"כ ממש כולם בררנים

זה ילד שעד גיל 5
הייתי חייבת להאכיל אותו מכפית והקריא לו ספרים תוך כדי, כי אחרת לא היה אוכל בכלל. ילד שעד היום לא אוכל דברים שילדים בדרך כלל מתים עליהם, כגון צ'יפס. לקח לנו שנים להרגיל אותו להסכים לקחת לפה ירק או פרי. למזלנו, עכשיו הוא אמנם מאוד בררן, אך לפחות לרוב בתחום המאכלים הבריאים.

 

[מורטון תומפסון]

אז אולי אפשר לקבל איזו עצה

זה ילד שעד גיל 5
הייתי חייבת להאכיל אותו מכפית והקריא לו ספרים תוך כדי, כי אחרת לא היה אוכל בכלל. ילד שעד היום לא אוכל דברים שילדים בדרך כלל מתים עליהם, כגון צ'יפס. לקח לנו שנים להרגיל אותו להסכים לקחת לפה ירק או פרי. למזלנו, עכשיו הוא אמנם מאוד בררן, אך לפחות לרוב בתחום המאכלים הבריאים.

אז אולי אפשר לקבל איזו עצה
או איזה שהוא רעיון איך להרגיל ילד בן שלוש וחצי לאכול תפוח או בננה ? הוא מסרב בתוקף ולא מוכן לטעום כלום .

 

[בזזזזזזז]

אני לא בטוחה שזה עניין של הרגל

אז אולי אפשר לקבל איזו עצה
או איזה שהוא רעיון איך להרגיל ילד בן שלוש וחצי לאכול תפוח או בננה ? הוא מסרב בתוקף ולא מוכן לטעום כלום .

אני לא בטוחה שזה עניין של הרגל
יתכן שזו הפרעה בתחושתיות. במיוחד אם זה הולך יחד עם רגישויות אחרות כמו לרעש או למגע (פתקאות של בגדים את גוזרת? דשא וחול הוא מסכים?). עם הגדולות לא חשבתי שיש אפשרות לטפל. עם הקטנה (שנה וחודש) אני מבררת יותר לעומק. עוד אין מסקנות רק מחשבות בכיוון.

 

[מורטון תומפסון]

היו תקופות שחשבתי

אני לא בטוחה שזה עניין של הרגל
יתכן שזו הפרעה בתחושתיות. במיוחד אם זה הולך יחד עם רגישויות אחרות כמו לרעש או למגע (פתקאות של בגדים את גוזרת? דשא וחול הוא מסכים?). עם הגדולות לא חשבתי שיש אפשרות לטפל. עם הקטנה (שנה וחודש) אני מבררת יותר לעומק. עוד אין מסקנות רק מחשבות בכיוון.

היו תקופות שחשבתי
שיש איזו הפרעה אבל אני רואה שזה הולך בכוון של שיפור, לכל הילדים הייתי גוזרת את התויות של הבגדים עכשיו זה הרבה פחות היו תקופות שהוא היה נרתע מחול בגלל שהוא מאוד רגיש אז לא הייתי שמה אותו בכלל בחול כי הוא כל הזמן היה מתגרד . לאט לאט התופעות הלכו ופחתו. הילד נולד בלידה מאוד קשה אני חושבת שיש לזה השפעה כלשהיא .

 

[Kalla]

אולי לעשות מחית כמו לתינוק

אז אולי אפשר לקבל איזו עצה
או איזה שהוא רעיון איך להרגיל ילד בן שלוש וחצי לאכול תפוח או בננה ? הוא מסרב בתוקף ולא מוכן לטעום כלום .

אולי לעשות מחית כמו לתינוק
ואם גם זה לא מספיק, להוסיף מעדן חלב שהוא אוהב. ככה אני נאלצתי לעשות.

 

[שוקולד תפוז]

איזה ילד לא "רגיש" לאוכל?

רגישות יתר

האם לפי ניסיונכם ילדים מחוננים רגישים יותר? פיזית? נפשית?

איזה ילד לא "רגיש" לאוכל?
גמאני, שכבר לא ממש ילדה (18 וחצי ביום שני

) עדיין מאוד-מאוד-מאוד בררנית באוכל (כשמציעים לי לטעום משהו חדש אני 'אפרק' אותו ואנבור בו דקות ארוכות עד שאעז לטעום אותו). מי לא בררן? אני לא חושבת שזה קשור במחוננות, אלו דברים שרובם חולפים עם הגיל. אתן לך דוגמאות: כילדה קטנה, סירבתי לטעום תבשיל של סבתא שלי, שהיא קראה לו חמוץ-מתוק (ואגב, שום קשר לרוטב הסיני המפורסם), מתוך הטענה ההגיונית ש"איך אפשר לאכול משהו שהוא גם חמוץ וגם מתוק?

". היום אני אוכלת את זה בהנאה. מצד שני, היום אני לא אוכלת דברים שבעבר לא היו בעייתיים, חלק בגלל הטעם (ביצים :-{), וחלק מסיבות אחרות (מי אמר ירוק??). אני סמוכה ובטוחה כי גם את נמנעת ממאכלים מסויימים, ומאידך כי למדת להתגבר על סלידה ממזונות שלא העזת לטעום בילדותך. לי, זה נראה אך טבעי.

 

[נדיה של הארבעה]

תתפלאי

איזה ילד לא "רגיש" לאוכל?
גמאני, שכבר לא ממש ילדה (18 וחצי ביום שני

) עדיין מאוד-מאוד-מאוד בררנית באוכל (כשמציעים לי לטעום משהו חדש אני 'אפרק' אותו ואנבור בו דקות ארוכות עד שאעז לטעום אותו). מי לא בררן? אני לא חושבת שזה קשור במחוננות, אלו דברים שרובם חולפים עם הגיל. אתן לך דוגמאות: כילדה קטנה, סירבתי לטעום תבשיל של סבתא שלי, שהיא קראה לו חמוץ-מתוק (ואגב, שום קשר לרוטב הסיני המפורסם), מתוך הטענה ההגיונית ש"איך אפשר לאכול משהו שהוא גם חמוץ וגם מתוק?

". היום אני אוכלת את זה בהנאה. מצד שני, היום אני לא אוכלת דברים שבעבר לא היו בעייתיים, חלק בגלל הטעם (ביצים :-{), וחלק מסיבות אחרות (מי אמר ירוק??). אני סמוכה ובטוחה כי גם את נמנעת ממאכלים מסויימים, ומאידך כי למדת להתגבר על סלידה ממזונות שלא העזת לטעום בילדותך. לי, זה נראה אך טבעי.

תתפלאי
יש לי שניים מתוך ארבע שמוכנים לנסות כל אוכל כמעט. גם דברים חדשים לגמרי וגם מרקמים לא פשוטים בכלל.

 

[נדיה של הארבעה]

אצלי

רגישות יתר

האם לפי ניסיונכם ילדים מחוננים רגישים יותר? פיזית? נפשית?

אצלי
זה בדיוק חצי חצי. הגדול הוא בהחלט רגיש, פיזית ונפשית. לפעמים יותר מדי. כשהוא היה קטן, הוא היה מכריח אותי לגזור לו את הפתקים מהחולצות, ומעולם לא נגע בצבעי אצבעות וכמעט שלא שיחק בחול (רק בגיל מבוגר יותר, בשביל הניסויים המדעיים שלו

). וקל מאוד להעליב אותו, מספיק מבט לא נכון, ויש לו כבר דמעות בעיניים. השלישי ממש לא. הוא גם נראה אחרת מהבכור: מוצק ורחב יותר. הוא בעל טמפרמנט הרבה יותר רגוע, ואם העולם מתנהג בדיוק לפי הכללים שלו (על זה סיפרתי לא מזמן) הוא כמעט אף פעם לא יבכה, גם אם נגער בו, או שנניח הוא נופל ומקבל מכה. גם פיזית אף פעם לא אכפת לו ללכת עם כל סוג של בגדים, לא אכפת לו ללכת יחף, להתלכלך, לא מזיז לו שהאמבטיה קצת קרירה מדי, דברים כאלה.

 

[לב אם]

מוסיפה את שלי לסטטיסטיקה

רגישות יתר

האם לפי ניסיונכם ילדים מחוננים רגישים יותר? פיזית? נפשית?

מוסיפה את שלי לסטטיסטיקה
דוקא בנושא אוכל אני מתחברת למה שאמרו כאן - הם היו מאד מיוחדים בדרכם הם (אצלי דוקא לא אהבו את הרכים, ודוקא כן אוהבים אוכל מתובל) אבל כל הילדים בסביבה גילו אותה בררנות (כל אחד בכיוון שלו). לעומת זאת בנושא עודף הרגישות הפיזית למגע זה בלט מאד אצלי - הקטנה ביותר היא הכי בולטת, כי ממש סבלה מאד מזה שמישהו נוגע בה באקראי והיה תקופה שרק לי היא הרשתה לגעת בה (וגם זה אם אני עושה זאת לאט ובזהירות). זה גרם לסבל רב בחברת הילדים, כי כל התחככות מקרית התפרשהכהצקה, והיה קשה מאד עם זה. גם הבן שלי שהיה הרבה פחות רגיש, עבר תקופה שבה כשכל הילדים היו משחקים בבוץ הוא בשום אופן לא הסכים לגעת בו באופן ישיר. רגישות נפשית גדולה, ונטיה להיות נסער מכל דבר ולהגן על הצדק, גם כן מאד בלטה אצל שלושתם (וגם אני בילדותי מאד סבלתי כתוצאה מהנטיה להלחם על הצדק בכל מחיר)

 

[אמא של דפנה]

לפי הפרטית שלי אני חושבת שכן

רגישות יתר

האם לפי ניסיונכם ילדים מחוננים רגישים יותר? פיזית? נפשית?

לפי הפרטית שלי אני חושבת שכן
יש הרבה דברים שמביאים אותה מיד לבכי לפעמים ללא כל סיבה אז כן אני חושבת שהיא רגשנית יותר מדי. פיזית - אין לי מושג או שאני לא יודעת על מה בדיוק להסתכל. ואין ספק שכשהיא גדלה בצל אחות מיוחדת (ADHD) אז היא יותר עצורה נפשית. ויש דברים שהיא מוציאה רק אצל סבתא ולא מגיעים הביתה, ואם מגיעים אז בדרך אחרת (חמותי מספרת לי ולא הילדה).

 

[משועממת במיוחד]

מותר גם לילדים מחוננים להשתתף?

לפי הפרטית שלי אני חושבת שכן
יש הרבה דברים שמביאים אותה מיד לבכי לפעמים ללא כל סיבה אז כן אני חושבת שהיא רגשנית יותר מדי. פיזית - אין לי מושג או שאני לא יודעת על מה בדיוק להסתכל. ואין ספק שכשהיא גדלה בצל אחות מיוחדת (ADHD) אז היא יותר עצורה נפשית. ויש דברים שהיא מוציאה רק אצל סבתא ולא מגיעים הביתה, ואם מגיעים אז בדרך אחרת (חמותי מספרת לי ולא הילדה).

מותר גם לילדים מחוננים להשתתף?
אם כן,אז... פיסית אני מאוד רגישה,לריחות,לרעש,לאלרגיות(גם אסטמה וגם אסטמה של העור),לא נוגעת בבשר,אבל ממש לא חולנית... אני ממש מה שתארת לגבי ה"נפשית"(פרפקטיוניזם,חוסר הפסדה בכבוד,בכי מכל שטות...).... אגב,אני לא בטוחה שזה קשור,אבל אני גם מתנהגת לחלוטין כמו מבוגרת,עם שפה של מבוגרת,מחשבות של מבוגרת וכו'... משום מה,גם הרבה יותר נוח לי לדבר עם אנשים מבוגרים...

 

[מורטון תומפסון]

לגבי אסטמה של העור

מותר גם לילדים מחוננים להשתתף?
אם כן,אז... פיסית אני מאוד רגישה,לריחות,לרעש,לאלרגיות(גם אסטמה וגם אסטמה של העור),לא נוגעת בבשר,אבל ממש לא חולנית... אני ממש מה שתארת לגבי ה"נפשית"(פרפקטיוניזם,חוסר הפסדה בכבוד,בכי מכל שטות...).... אגב,אני לא בטוחה שזה קשור,אבל אני גם מתנהגת לחלוטין כמו מבוגרת,עם שפה של מבוגרת,מחשבות של מבוגרת וכו'... משום מה,גם הרבה יותר נוח לי לדבר עם אנשים מבוגרים...

לגבי אסטמה של העור
רציתי לשאול איך מתמודדים עם זה שיותר גדולים כי הבן שלי סובל מזה

 

[רקמיכל]

אטופיק דרמטטיס

לגבי אסטמה של העור
רציתי לשאול איך מתמודדים עם זה שיותר גדולים כי הבן שלי סובל מזה

אטופיק דרמטטיס
(עשיתי חיפוש בGOOGLE על "אסטמה של העור" והגעתי לפורום של נועה... הי נועה!) לבן שלי היה ברמה חמורה ביותר, והופיע בחורף. הוא טופל בטיפול הקונוונציונלי - משחות סטרואידיות וקורטיזונים, עד שאמרתי "די!!!". כשהגענו להומאופט המצב היה חמור, כל החזה שלו היה כמו כוייה, והפריחה היתה בכל הגוף. קיבל מנה אחת של תרופה הומאופטית. אחרי חודשיים המצב נרגע, נעלם בקיץ. בתחילת החורף נתנו טיפול מונע, והשבוע שוב, אחרי שהופיע במפרקים בצורה חלשה. הטיפול ההומאופתי מטפל בבעיה ולא בסימפטום, בניגוד למשחות הסטרואידיות שמטפלות בסימפטום ו"דוחפות" את המחלה פנימה, ואח"כ היא מתבטאת בריאות... טיפל בנו ד"ר יעקב מטראסו, שגם מלמד במדיסין חיפה.

 

[נועה לביא]

לפחות את לא חיפשת

אטופיק דרמטטיס
(עשיתי חיפוש בGOOGLE על "אסטמה של העור" והגעתי לפורום של נועה... הי נועה!) לבן שלי היה ברמה חמורה ביותר, והופיע בחורף. הוא טופל בטיפול הקונוונציונלי - משחות סטרואידיות וקורטיזונים, עד שאמרתי "די!!!". כשהגענו להומאופט המצב היה חמור, כל החזה שלו היה כמו כוייה, והפריחה היתה בכל הגוף. קיבל מנה אחת של תרופה הומאופטית. אחרי חודשיים המצב נרגע, נעלם בקיץ. בתחילת החורף נתנו טיפול מונע, והשבוע שוב, אחרי שהופיע במפרקים בצורה חלשה. הטיפול ההומאופתי מטפל בבעיה ולא בסימפטום, בניגוד למשחות הסטרואידיות שמטפלות בסימפטום ו"דוחפות" את המחלה פנימה, ואח"כ היא מתבטאת בריאות... טיפל בנו ד"ר יעקב מטראסו, שגם מלמד במדיסין חיפה.

לפחות את לא חיפשת
חומר על תרגיל מסויים וקיבלת... קישור לאותו התרגיל

מקווה שהטיפול ההומאופתי עוזר, לפעמים הוא באמת מצליח היכן שהקונבנציונאליים נכשלים. על אח שלי הכריזו כ"נשא סטריפטוקוקוס" ונורופן היה דבר קבוע, ובזכות טיפול הומאופתי הבנו שזה בעיקר קשקוש...