ההגיון המעגלי הזה חונק אוטיסטים למוות
כי כל עוד הם כפויים להזדהות עם ודרך הפרשנות החיצונית להתנהלותם, זאת הדיאסאמית, הם חוזרים ומטיחים את ראשם בקיר כי הם לא מבינים למה הם עושים בדיוק את מה שהמומחים וההורים אומרים להם ועדיין שום דבר לא עובד בשבילם,
אבל ברגע שהם, למרות ההורים והמטפלים, מתחילים מאבק ארוך וממושך, סיזיפי, חסר סיכוי לכאורה, לפרש את עצמם כדרכם, מבפנים, ליצור לעצמם את הסיפור של זהותם, כפי שהוא מרגיש להם גם אם וכשהוא לא תואם לתפישת העולם ולאינטרסים הצרים של סביבתם,
שברובה גם לא ממש אכפתית לסבלם אלא טרודה יותר בנזק ששונותם המטרידה גורמת למרקם האגוצנטריות הבורגנית שעפה על עצמה,
מסתבר שרוב הבעיות הקשות הנלוות לאוטיזם לא נגרמות מהאוטיזם עצמו אלא מהתגובה הנורמטיבית לקיומו,
אלא שגם את זה אסור לומר כי מי שלא לוקחים אחריות ומאשימים כל הזמן את האוטיסטים גם כששוב ושוב מתברר שכל ההנחות כלפיהם אינן תקפות חוסמים כל נסיון לביטוי כנה של הקיום האוטיסטי ומצוקותיו כהתחמקות מאחריות על ידי האשמת הסביבה,
אבל יש אוטיסטים שמצליחים לשרוד גם את הפרקטיקה הנבזית הזאת,
וגם את אין סוף הדרכים שבהן החברה מצליחה למרר להם את החיים,
ולגעת במהותם ולו במעט ולקשור קשרים בעלי משמעות וליצור דברים יפים ולחיות חיים ראויים,
ללא שום השגחה וללא שום טיפול,
ומספרם גדל
כי כל עוד הם כפויים להזדהות עם ודרך הפרשנות החיצונית להתנהלותם, זאת הדיאסאמית, הם חוזרים ומטיחים את ראשם בקיר כי הם לא מבינים למה הם עושים בדיוק את מה שהמומחים וההורים אומרים להם ועדיין שום דבר לא עובד בשבילם,
אבל ברגע שהם, למרות ההורים והמטפלים, מתחילים מאבק ארוך וממושך, סיזיפי, חסר סיכוי לכאורה, לפרש את עצמם כדרכם, מבפנים, ליצור לעצמם את הסיפור של זהותם, כפי שהוא מרגיש להם גם אם וכשהוא לא תואם לתפישת העולם ולאינטרסים הצרים של סביבתם,
שברובה גם לא ממש אכפתית לסבלם אלא טרודה יותר בנזק ששונותם המטרידה גורמת למרקם האגוצנטריות הבורגנית שעפה על עצמה,
מסתבר שרוב הבעיות הקשות הנלוות לאוטיזם לא נגרמות מהאוטיזם עצמו אלא מהתגובה הנורמטיבית לקיומו,
אלא שגם את זה אסור לומר כי מי שלא לוקחים אחריות ומאשימים כל הזמן את האוטיסטים גם כששוב ושוב מתברר שכל ההנחות כלפיהם אינן תקפות חוסמים כל נסיון לביטוי כנה של הקיום האוטיסטי ומצוקותיו כהתחמקות מאחריות על ידי האשמת הסביבה,
אבל יש אוטיסטים שמצליחים לשרוד גם את הפרקטיקה הנבזית הזאת,
וגם את אין סוף הדרכים שבהן החברה מצליחה למרר להם את החיים,
ולגעת במהותם ולו במעט ולקשור קשרים בעלי משמעות וליצור דברים יפים ולחיות חיים ראויים,
ללא שום השגחה וללא שום טיפול,
ומספרם גדל
