וע.
אם חשבתי שההתלמדות הייתה קשה, משמרת ראשונה פי אלף. כל פעם שהייתי בטוחה שעברה שעה לפחות עברו רק 10 דקות [ואני לא מגזימה! זה היה ממשששש מוזר! הייתי בטוחה באיזשהו שלב שעברתי חצי משמרת ועברו רק שעתיים..] אסור לי לאכול מסטיק. גם לא סוכריה קטנה. אסור לאכול ולשתות. [אז אתן יכולות להסיק שריח הפה נהיה לא הכי סימפטי אחרי כלכך המון זמן..] אסבור להציץ בפלאפון, גם כדי לבדוק מה השעה. -אסור שיתפסו אותי שניה לא עושה משהו. -אסור לשבת על הרצפה כשאני מקפלת בגדים גם ממדף בגובה 5 ס"מ מהרצפה.. והרגליים שלי תפוסות מתות מחדר כושר, אני הולכת כמו נכה עכשיו..] -יש לי הפסקה אחת, על משמרת של 8 שעות. -וגם היא, של 20 דקות בלבד, שבהן אני רצה לארומה או משו, מזמינה חצי סנדוויץ [כי שלם אני לא אספיק לאכול בכלכך מעט זמן] בנתיים עד שזה מוכן, עושה טלפונים למי שצלצל אלי, אוכלת בטיל ורצה חזרה..]. וזה בלי להזכיר את האנשים הבהמיים והמזעזעים שחושבים שאני עבד נרצע וסמרטוט רצפה ושמותר לתקוע בי מרפקים, לצעוק עלי כשאני לא מוצאת להם את המכנס שהם רצו במידה שהם רצו, כאילו תוך יום אחד אני אמורה לשנן את כל החנות כולה ולדעת מה יש ומה אין ולמה בדיוק אתם מתכוונים. כואבות לי כלכך הרגליים, אבל גרוע מזה, הגב. אני לא חושבת שאני אחזיק כלכך מעמד בעבודה הזאת. אני לא ב-א-מ-ת צריכה את הכסף, חשבתי שיהיה נחמד, לראשונה, לעבוד בעבודה מסודרת. אני אראה איך עובר השבוע. [בו אני מחוייבת לתת 5 משמרות שאחת מהן היא שישי/שבת]. יאי. אין לי חיים.