קיטורים!

[Sorrow In My Soul]

את שוברת לי את הלב עם המילים האלה.

תדברי איתי.

 

[adiss90]

קחי את הצבא בסבבה, והכל יהיה אחלה, בובה.

 

[mkarin]

../images/Emo24.gif ):

 

[Tears Dont Fall]

את תעברי את זה כמו גדולה!

זה תשישות כזו שגודלים. תמיד שאת מגיעה לשלב מסויים בחיים שלך והוא חדש, את בשוק מעצמך שגדלת ולא נשארת ילדה קטנה כמו שחשבת שתישארי. ואז שזה לא רק באופק, אלא אוטוטו, את בשוק שזה באמת הגיע ולא חלף עם הזמן. וזה הגיוני האמת. הרבה עברו את זה לפנייך, והרבה יעברו את זה אחרייך, ודגש על ה'יעברו'. את יודעת שאני כאן אם את צכה, לכל דבר. חזק ואמץ בובה.

 

[©big smile©]

תודה, בנות ../images/Emo23.gif

 

[NoFaRi1]

אני חולמת רק סיוטים :/

כל כך אין לי כוח לקרוא עוד ספר עכשיו

 

[Dystopian fiction]

שיעבור כבר הכאב המחורבן מהניתוח.

...אמא שלי החליטה להכנס למוד כלבה.

 

[Dystopian fiction]

ומה נסגר עם כל כמויות החרא בתקופה האחרונה.

 

[Oo The Gush Oo]

אני חולה מתה.

ואחרי 6 עות בקצין העיר, מ-21:00 עד 02:00, יצאתי רק עם גימל אחד. היאוש

 

[PennyLaneM]

לכי למיון

כל עוד יש לך חום,יביאו לך גימלים בדוק בקצין העיר לא שמים על אנשים

 

[Tin Doll]

ידעתי

ידעתי שלא אפסיק לחלום עליו. שהסיוטים יחזרו, שהוא לא יצא לי מהראש.. נגמרו לי הדמעות, באמת. אני כבר לא מצליחה לבכות.. אני כל-כך מתגעגעת אליו אני צריכה את החיבוק שלו לכמה רגעים, או כמה ימים.. רק הוא עושה לי טוב. חח זה מצחיק הכל מצחיק אני משתגעת כבר

 

[Tin Doll]

וואו

איך שאני זקוקה לחיבוק אני מחבקת את עצמי ומקווה שזה יעבור

 

[moruush]

../images/Emo90.gif../images/Emo24.gif

 

[ש ל ו מ צ ה]

../images/Emo24.gif

את מוזמנת לבוא לחבק אותי...(זה נשמע רע ;[ אבל הכוונה טובה...)

 

[©big smile©]

../images/Emo24.gif אני איתך, יפה.

 

[Liraz 6q]

מה אני רוצה ממנו לעזעזל??!?

הרי אני זאת שנפרדתי ממנו בטענה שאחרי 4 שנים כבר אין לי את זה אליו אני זאת שאמרתי לו שאני צריכה שקט והוא בצורה מאוד בוגרת ומפתיעה נתן לי את הזמן להבין מה אני רוצה אני זאת שלא מפסיקה לחשוב על מישהו אחר.. ואני גם זאת שכל שיחה שלו עם ידידה מקפיצה אותי וגורמת לי לבכי ועצבים!!! מה אני רוצה?!!? מה?!?!? עוד יותר מעצבן אותי שהוא צודק " הרי את זרקת אותי, אז למה אכפת לך שהן מתקשרות אלי.." למה אכפת לי? למה? וחודש הבא אמור להיות לנו 4 שנים אמור.

 

[e l u l a]

אין לי כח לתאוריה הזאת../images/Emo153.gif

זה מעצבן אותי זה משעמם אותי בא לי רק כבר לגשת ולסיים עם זה [בתקווה שאני אעבור ובאמת אסיים עם זה] וכאילו אוף את מי זה מעניין בכלל :/ בא לי שיהיה לי אוטו ושאני אוכל לנסוע ממקום למקום, בלי שאני אצטרך לבטל תוכניות כי יש לי שיעורי נהיגה ובלי שאני אצטרך לבטל תוכניות כי יש לי תאוריה. ביום שלישי חברות שלי נוסעות לים!!! פאקינג ליםםם!! ממתי אני לא נוסעת עם כולם לים?!:/ אה כן ממתי שיש לי גם תאוריה, גם שיעור נהיגה אח"כ, וגם שיחת שיבוצים [חדשה] באותו יום:///. אני רוצה ים ואין לי כח לחכות לרביעי, אני רוצה לסיים עם התאוריה ואין לי כח שכל היום שלי יתבזבז רק על זה. לפחות כבר שילמתי את האגרה בדואר[ופגשתי שם שני מורים שלי "איך היה החופש?" "מה עשית?" בלהלבלהללהב!! הוא עדיין לא נגמר עזבו אותי;[[[ ].

 

[e l u l a]

אוף חח אני כזאת בכיינית../images/Emo153.gif

אבל יש לי עוד משהו שקרה לי אתמול ולא עוזב אותי וזה פשוט הכייייייייייי לא נעים בעולם. ישבנו כמה אנשים בערב[כאילו.. דיי הרבה אנשים] והיו עוד שלושה שלא קשורים ולא מכירים אף אחד אבל מכירים אותי, קיצר הם אמרו לי להגיד את השמות של כולם. אז כולם ישבו במעגל ועברתי אחד אחד ואמרתי את השמות, ואז הגיע שם של מישהו ופשוט לא זכרתי איך קוראים לו!!! וכאילו אוקי זה לא שהוא הידיד הכי טוב שלי או משהו ששכחתי אבל עדיין מישהו שהוא מהאנשים שאני מסתובבת איתם, והוא בשכבה שלי, ולא זכרתי איך קוראים לו.. ואני כזה פשוט הפסקתי להגיד את השמות ואמרתי "טוב יאללה מה זה משנה למה אני צריכה להגיד את כולם" ואיכשהו יצא שממש דחקו אותי כזה לפינה וראו שאני לא זוכרת איך קוראים לו וזה היה פשוט לא נעים. אח"כ שעות אמרתי לו סליחה וזה אבל עדיין.. דיי אני כזאת טיפשה וכזאת בן אדם רע:/ אוף איתי:/. וזה הכי מעליב בעולם שלא זוכרים איך קוראים לך..

 

[stink]

אני כ"כ מבינה אותך בקשר לתאוריה

מסיבה בלתי נודעת זה הולך לי כל כך מחורבן! ואין לי זמן לזה פשוט =/ באסה רצינית

 

[GoOni]

ממש מבינה את זה.

ביולי החלטתי שאני עושה כמה שיותר שיעורי נהיגה כדי לסיים עם העניין הזה כבר (מתחתי את זה מינואר בערך), ועשיתי שלושה שיעורים בשבוע, לפעמים ארבעה.. וזה היה כל כך קשה. בגלל שהשיעורים היו ברחובות ורוב חיי בחופש מתרכזים בת"א-רמת גן, הייתי צריכה לחזור לרחובות ואז לחזור שוב לת"א בשביל ה-40 דקות האלה. ובקשר לתיאוריה (זה הולך להיות סיפור ארוך במיוחד)- סביר להניח שאת תצליחי להמנע ממקרה התיאוריה הראשונה שלי- התכוונתי לגשת ביחד עם חברה שלי מת"א. נסעתי אליה אחה"צ ביום רביעי אחד בחופשת פסח, מהבית ברחובות. דרך קצרצרה ומקסימה של שעה וחצי-שעתיים בתחבורה ציבורית ("בפעם הבאה שאני אעשה תיאוריה, אני אנהג") שבה כמובן ניסיתי ללמוד ללא הצלחה, כי הערסים ברכבת ובאוטובוס לא הפסיקו לדבר בווליומים מעצבנים ולהשמיע שירי מזרחית בטלפון הנייד. כמובן שנגמרו לי הבטריות בדיוק ב-MP3. פתחתי את הדלת של החדר שלה, והדבר הראשון שראיתי היה הטופס הירוק. כן. שכחתי להביא אותו. עקב היותי בשיעור מתקדם מאוד, החלטתי שאני ניגשת ויהי-מה. חזרתי את כל הדרך שעשיתי, פספסתי שתי רכבות בגלל אוטובוס איטי בצורה יוצאת דופן, והתווספו לי עוד 45 דקות אקסטרה בעוד אוטובוס עם ערסים כדי להגיע למזכרת בתיה, לבית של אמא, ששם הטופס הירוק היה. ניסיתי ללמוד קצת ולא ממש הצלחתי. מסתבר שנסיעות חסרות תועלת מעייפות. בבוקר הספקתי ללמוד קצת, ונסעתי למשרד הרישוי ברחובות. חיכיתי שעה בתור, רק כדי לשמוע את הפקיד הלבבי אומר לי "מה, את בכוונה מעכבת פה את כולם? חסרה לך בדיקת ראייה. אין מצב לעשות תיאוריה בלי זה." הלכתי באושר לחנות משקפיים בקניון, שם הם טענו שאני חייבת להביא את המשקפיים שלי כדי שהם יחתמו לי שמותר לי לנהוג רק עם משקפיים (מה הקטע?). ומן הסתם לא היו לי משקפיים ברחובות אצל אבא. אז חזרתי למזכרת בתיה, לקחתי את המשקפיים. חיכיתי 20 דקות בתור בחנות משקפיים, סימנו לי לנהוג רק עם משקפיים, חיכיתי עוד חצי שעה בתור במשרד הרישוי, ונחשי מה? נכשלתי. (בתיאוריה השנייה הכל היה יותר פשוט. למדתי שלוש-ארבע שעות ביום לפני, ממש טוב, מ"למד", חיכיתי רק שלושת רבעי שעה בתור, ואחרי חמש דקות כבר אמרו לי שעברתי) אבל מה הפואנטה שלי הייתה? ששכחתי לגמרי מכל הסיפור הזה בשנייה שהיה כתוב לי "עובר" ב"תוצאות המבחן המעשי" באתר של משרד הרישוי. נזכרתי כשהזכרת את עניין התיאוריה וכמה שזה מעצבן. אין, השיעורים והלמידה וכל האיכסה הזה וההרגשה שאני כישלון ולעולם לא אעבור, נמחקים לגמרי כשמקבלים את הרשיון. וכולם עוברים בסוף...