קיטורים

SomebodyElse

New member
סתם ענייני צבא כרגיל

אני עצבנית על הקצין שלי וכולם במדור גם עצבניים עליו ממש, וממורמרים והאווירה נהייתה כל כך מעפנה כבר, ופשוט נמאס לי יום יום להגיע למשרד הזה. אוף.
 

stink

New member
אם היא תעז להבריז לי עוד פעם אחת...

אני ארביץ לה חזק!
 
אני לא מצליחה לישון.

כבר ימים, ולילות. וזה מעגל איום כי ככל שאני לא ישנה אני נעשית יותר עצבנית, וככל שאני יותר עצבנית- קטנים הסיכויים שלי להירדם. ואני מתחרפנת, באמת, והעיניים שלי אדומות, והימים של חמש-שעות-שינה-ללילה נראים כמו חלום ממש רחוק. חוץמזה החיים עם אבא אחד-על-אחד קצת מתחילים ללחוץ עליי, ונשאר עוד ממש כלום זמן לחופש ואני מרגישה שאני לא מספיקה שומדבר, וכמו מפגרת שכחתי אצל רון את השקית עם העגיל והלק והטישירט החדשים שלי. ואוף אוף אוף הבייביסיטר היום היה סיוט ונשארו עוד ארבעה. אווווף אוף אני מתחרפנת אוף
 
וווווואי אוח

שונאת שאנשים זרים נכנסים לי לחדר, יושבים על דברים, נוגעים בדברים ומעיקים לי על הנשמה עם עצם השהות שלהם באותו חדר איתי ובזה שהם בוהים בי. אני מרגישה מזוהמת וכל החדר מגעיל לי עכשיו אני סטרילית מדי ואין מצב שאני ישנה היום על המצעים האלה קראו לי חולנית, לא אכפת לי פשוט שונאת שחודרים לי לפרטיות, אני מרגישה כאילו חיללו לי את הנשמה
 

yaeli87

New member
יש לי מחר שיחה ממש ממש ממש חשובה

ואני ממש בלחץ. אני שמנה גם.
 

Adi ע ד י

New member
אני עצובה ובאלי לבכות...

אני לא יודעת אם להאמין לה או לא.. חיבוק?
 
היה ממש מגעיל היום.

בעמותה הזו. שאני הולכת אליה. הפסיכולוג מקסים, באמת. אחד הבחורים [בחור צעיר! פסיכולוג! בכלל לא קשישה ממורמרת שמקפידה לדכא את רוח הצעירות (הדי דכאונית, מה אומר) המנשבת בי קלות , במזג אוויר מעונן חלקית, בימים הפחות חמים עד כאב ורוויי לחות בתלאביב (קרי- פעמיים שלוש בשנה. לא נורא, אני אופטימית!)] היותר חביבים שיצא לי להיתקל בהם בהקשר הנוכחי. וגם הדיאטנית סבבה, בעצם. אפילו המטפלת באומנות, שזה לגמרי קטע הזוי מבחינתי, שאני אפילו מסרבת לתת לו יד ומקפידה להביע מרמור בכל פגישה איתה ולסרב לקחת חלק בכל פעילות שכוללת אוריגמי או הכנת ויטראז'ים דקורטיביים במטרה לצלול אל תהומות נפשי- אפילו היא ממש בסדר. וזה חתיכת אפילו גדול. אבל בכל זאת אני סובלת שם. כי ככה זה. כי ככה אני, וככה הם, ודי. ואין לי כוח וחשק ורצון לנתח את מורכבות מחשבתי המוטלת בספק פעמיים בשבוע אצל 3 [לאחרונה 4] אנשים שונים. זה כ"כ לא עושה לי את זה. זה כ"כ לא עוזר. זה כ"כ מעיק. כ"כ די. ובאמת שנמאס לי מהם. באמת. והלוואי שכל הבולשיט הזה יגמר כבר ויתנו לי לחזור לחיי. דפוקים וחסרי משמעות ותכלית ככל שיהיו. [יאללה, ביום רביעי הבא פגישה עם פסיכיאטר. שבטח, כמו כולם, ימליץ על תרופות. ומה תרופות עכשיו? זה אומר שאסור לי בירה?... פחחח]
 

MaddyD

New member
זה אומר שאסור לך מה שקורה בברקפסט

אפילו שלא חורף
 
חח, צודקת.

אבל תכל'ס, אני הרי לא ממש מתפתה לכל ענייני הברקפסט... וזה לא שלא נחשפתי אליהם בעבר. אני סתם אלכוהוליסטית מעפנה שמסתפקת בבירה הכי זולה שיש כדי לסגור את החודש [עזבי שזה מפסיק להיות זול כשזה איזה 10 בירות ביום]... בקיצור, אני כבר לא זוכרת על מה דיברנו. .:p [מה שמוכיח שאפילו בירות זולות עושות את העבודה, הא?]
 

MaddyD

New member
זה חתיכת קישקוש מה שקורה שם

הייתי הולכת לשם לפני שנה ככה וגם אז הרגיש שהכל מתמוטט לא יודעת אולי כי קיץ אבל באמת לטעמי זה מקום מיותר בעליל.. יש כל כך הרבה מקומות אחרים שטוב בהם ולא יודעת על מה דיברנו אם תתחילי כדורים. בואי נגיד שבשילוב של סוג קלוש של השתכרות .. נוצר מצב מאוד מביך וכואב. תפסיקי לשתות מ-ע-כשיו
 
ארררר

לא נוסעים לווליום כנרת טוב נו האמת שזה היה צפוי זה תמיד ככה כבר למדתי להתרגל חברות מעאפנות בעעעעעעעעעעעעעע$#@$!$3
 
הכי לא מתאים בעולם

לבד בבית דווקא כשהכי לא בא לי להיות לבד והשירים בווינמפ גורמים לי לבכות ואוף דווקא כשדברים מתחילים להתסדר יש משו שחייב להרוס כוסאמק פשוט רע
 
למעלה